לבושי מרדכי על יורה דעה קמו

במקום חמה וצנה עיי"ש דלכ"ע למעשה ידי אדם נחשב: והנה ראיתי בתשובת הה"ג אב"ד כיי וווייטצען) שחקר על מלאכת הפולזא- מעמער כי מעשהו הוא שע"י הקיטור נעשה מקום פנוי מאויר ועי"ז נמשך המים למעלה כדרך כל דבר ריקן כגון העבער ומעתה יש לדון אם זה חשוב כחו או כח כחו. וראיתי בנובי"ק סי' ל"ב בעובדא שנכרי הוציא יין מחביות ע"י מנקת (העבער) אם זה חשוב מגע יין והביא ד' הרשב"א מגמ' ע"ז ע"ב ודעתו כי המציצה ע"י מנקת לא אסרו רק משום נגיעת פיו ולא משום מציצה דאינו כלום וכיון דלהרשב"א כחו ביי"נ אסור אפי' בהנאה עכ"ח זה אינו רק ככח כחו והסביר הוא ז"ל ג"כ ע"י המצאה כהנ"ל כי ההוצאה ע"י מנקת אינו בא מכח שאיבת רוח האדם אלא ע"י ששואף ממנו הרוח ונתרוקן ממילא מתמלא כי אין ריקות בעולם וא"כ אינו רק ככח כח ולכאורה בנ"ד ג"כ דומה לזה אלא דבאמת לא דמי אפי' כעוכלא לדנא דביין אסור הנגיעה ואגבה הכח ולכן גם השפיכה והכנסה של היין מחביות לחביות לא חשוב רק כח בגמ' שם דהא לא הוה כאן נגיע' כלל וכלפי הנגיעה ל"ח רק כח כחו אבל במקוה ממעט תפיסת יד אדם מקרא דמעיין ובור והלשון בת"כ ופוסקים לאפוקי תפיסה ע"י אדם וכנוס המים הוא המעשה גופא. א"כ בנ"ד ליכא רק כח א' והוא הדאמפף ע"י אש והוה אשו משום חצו חד כח והצלת המים לתוך הפולזאמעטער הוה המעשה עצמו. ומעתה אם כך הוא הפולזאוונעטער יש בו משום תפיסת יד"א והמקוה פסולה לענ"ד ולא כמו שפשוט בעיני הה"ג השואל נ"י שאין כאן מעשה ע"י אדם והלא במהר"ם שיק לא הותר רק משום כח שני של הגלגלים והלא הכלל בתשוב' רדב"ז וח"צ כי אין לסמוך על תשובת המשיב אם לא כל הסניפים משתטפים להתיר עיי' מחה"ש ה' פסח סימן תנ"ג. ודע כי במהרי"ט הנ"ל הסביר מה שיש לדון בתפיסת י"א וכי בהעמדת הסילונות המעבירם מים למקוה ע"י שנתכוננו בידי אדם נחשוב לכח יד"א כמו בגלגל ותי' דשם הסילונות מעבירים המים כדרכם אבל להיות פועל להעלות מים ממטה למעלה שזה היפך טבעם חשוב ע"י אדם ועיין תשו' אמרי אש סי' פ"ו שהסביר כן מדעתו בפומפען: ולענין קבעו ולב"ח ודאי הסברא כי גם הנוב"י ת' קמ"ב יודה בנדון זה דהא כמה פוסקים ס"ל דכולי שאובים ע"י המשכה לכ"ע דרבנן וכן מסקנת דברי חיים בפתיחה לה' מקוואות וכן בגד"ט וכש"כ דאיכא לצרף דעת הראב"ד דשאובים בכלים שלא ע"י מעשה ידי אדם לכ"ע דרבנן כגון בקנקנים בחצר בשעת גשמים והא לענין פסול שאובים פסק הנוב"י דבדיעבד עלתה טבילה דילמא כמד"א דכולו שאוב מדרבנן ודילמא כמד"א הוא הרשב"ם ור"ח דפסקו כר"א דמחובר לקרקע כקרקע גם לענין דאורייתא וכש"כ היכי דאיכא ספיקא טובא למעליותא: ובענין הקביעות שטען הג' השואל לסמוך על ת' ג"ט סי' ה'. הה"ג אב"ד נ"י השיב בפלפול עצום דצריך דוקא קביעת ע"י בנין. הנה כן ראיתי בכל תשוב' אחרונים שהם אתי דסתם קבעו בגמ' היינו ע"י בנין וכולם נתלים במתני' דמ' כלים פ"כ כופת שקבעו בכדבך קבעו ולא בנה בנה ולא קבעו ועיין בס"ט סי' קצ"ח שהביא שם תו' מהרמ"פ דלבטל מטומאה דרבנן די' בקביע' בנין לבד ולבטל מידי קבלת טומאה דאורייתא צריך גם בנין על הכלי והביא הסוגי' בב"ב גבי דף ש"נ דסגי קבעו בבנין לבד ותמהני על דברי תשובת שו"מ סי' פ"ד שחשיב לבטל שליב' ע"י קביעות לבד דאינו רק טומאה דרבנן דהוה פשוטי כלי עץ ונסתייע' מהך דמהרמ"פ והא אדרבה המהרמ"פ חשש לסברת הראב"ד והרשב"א דנסרי' במקוה הוה משום לתא טומאת מדרס ומשום גזירות מרחצאות והוה ק"ט דאורייתא וצריך קביעות ובנין] וכן דעת ת' פרשת מרדכי סי' י"ב מהך מתני' והוכיח כן בהדי' משבת נ"ח דאפי' קביעות במסמרים דחשיב קביעות יותר משרויבען עיין ג"ט ומהר"ם שיק מ"מ אין הכלי מתבטל רק ע"י מעשה בנין וכן דעת תשו' מהרי"א רי"ד ואחרון הכביד בתשו' כתב סופר צ"ח וק' האריך שם כי כל המפרשים לא מצאו פירוש קביעות רק ע"י בנין דאל"כ הי' לנו פירוש מרווח בסוגי' אלא ש"מ אם הקביעות למעלה כגון מקוה של כה"ג צריך בנין צרורו' ואבנים או למטה משוקעי' בעומק הארץ ועיי' בחת"ס סי' ר"ו א"כ מי ירום ראש להקל נגד כל הגאונים שפירשו כן הסוגי'. והג' השואל טוען כי בנ"ד אינו רק משום שאובין בהמשכה ומדרבנן והא בב"ב מסיק בגמ' דשאני שאוב' דרבנן ומ"מ הך קבעו ובס"ח פירשו כולן קביעות בבנין דומי' דדף ש"נ ומתחילה הוה קש' לי' מדלת ונגר דחשבינין להו מחובר לקרקע אפי' ע"י צירים ומסמורים וכדומה אלא שזה אינו דהתם טעמי' משום תחילת עשייתן להשתמש בקרקע ואפי' בתלוש אינו מק"ט ועוד שאין להם שימש אחר וצורתן ג"כ מוכח עליו משא"כ בפולזאמעטער. ומ"ש הג' השואל נ"י דנעשה מתחילה לשמש את הקרקע. והנה בתשו' פרשת מרדכי וחת"ס קצ"ח ור"ו מבואר דבזה מגרע גרע עפ"י תוס' חדשים פ"ו דמקוואות גבי אביק שבתוספתא מפורש דאינו רק לשמש את הקרקע והק' בתויו"ט דהא אדרבה משו"ה לא יפסול דהא אמק"ט ותי' בתוס"ח דלענין שאובים אין חילוק ולא תלה בק"ט ובאמת הוא סברת הראב"ד גבי סילונות הכפופים ויפה פי' הפר"מ דבסוגי' דמדמי לר"א קבעו מק"ט לענין שאובים דבשלמא לר"א דאפי' כלי גמור בטל קב"ט בחבירו לקרקע א"כ כקרקע הוא ומעתה לענין מה יהי' כלי כלל וכקרקע חשוב אבל לרבנן דלא תלי' רק ע"מ לשמש הקרקע ואפי' בתלוש א"כ הקביעת פועל רק לענין הכלי וכן בחת"ס עצתו כי יותר טוב לגמור הכלי ע"מ שלא לשמש הקרקע: וראיתי להגאון אב"ד נ"י שמחלק בין כותל לבית. והא בש"ך סי' צ"ה מבואר דזה אינו רק לענין ממונא ולא לענין איסור