לבושי מרדכי על יורה דעה קמה

יטבול ע"ג ספסל והך לא יטביל הא איירי אפי' בקבוע דהא הטעם משום גזירות מרחצאות ואין חלוק בין קבוע ללא קבוע כמ"ש בש"ע קצ"ח סעיף ל"ב בשם הרשב"א עיי"ש לענין שליבות. א"כ בנידון דידן שהעבירו המעיין ע"ג צנור של עץ שיש לו דין כלי עץ פשוט בטל שם מעיין לכן לא אדע עד מה להקל אפי' בשאוב' דרבנן. והנה היוצא מדברינו א') אם המרחץ או החפירה נעשה ע"י נכרי ואינו ידועה האיך נעשה פסול לענ"ד כמ"ש ברמ"א בשם התוס' וממתניתן דמ' מקוואות פ"ח וכש"כ אם הוא ביד עכו"ם דאפי' מרתת ביום אם נעשה כשם מקוה בלילה פסולו כמ"ש בתוס' הנ"ל ואין מקום להתיר רק משום דהמעיין מטהר בלא הפסק מימיו לזה צריך שיהי' המעיין מ' סאה ממקום מוצאו עד החפירה של המקוואות וגם על הצנור של עץ יש לדון וקרוב הדבר שצריכא טביל' פ"א. ב') יש לחוש שנחסרו המים למטה מן הנקבים עד פחות מכשיעור אפי' אם המעיין מחזיק מ' סאה לא מהני כי הוא דאורייתא וכמ"ש המהר"ם שיק וכש"כ אם אין המעיין מחזיק מ' סאה ודאי צריכי' טביל' אחרת וכש"כ בנצוק דצריכא ט"א אפי' מחזיק מ' סאה במעיין ג') אם אין חשש משום חסר רק משום שאובין יש להקל שלא להצריך טבילה אחרת כמ"ש הנוב"י דמעיין כהגוו"נ יש לסמוך דאין נפסל בג' לוגין אם כי דסובר דמעיין אינו מטהר בקטפרס בזה נסמוך עכ"פ אדברי חת"ס סי' ר"ח ורי"ז. אלא שלא אדע עד מה אם להקל בזה בקביעות כ"מ פשוט. ומפשטות דברי חת"ס ונוב"י משמע דאין לחוש משו"ה כיון דקבוע כקרקע דמי גם לענין זה אם כי הדקדוק שאמרנו לעיל ממתניתן משמע דלא מהני קביעות ד' דאם יש לחוש שגם נחסרו עד מעט מכ"א סאה דאז שאובין פוסלין מה"ת בפשיטות דיש להחמיר גם בנידון דמעיין ע"י קטפרוס וכש"כ נצוק להצריך טבילה אחרת: והנה כבר אמרנו דמקוה זו אם לא נעשה ע"י ישראל וגם דרכו לחסור עד פחות מכשיעור אין לו חזקת טהרה ופשיטא דאין להאמין הנשים ע"ז עד כמה הגיע המים עד שלא יסתפק שיעורו דהוה מלתא דלא רמי' עלי' כיון דדמו בנפשם בל"ס ישנן כשיעור' ואפי' נמדד לבת כזאת עד כמה השיעור אין להאמין לכן בע"נ יחמיר בכל ענין כנ"ל. ע"כ לענ"ד ואין אני אומר קבלו דעתי ומי שדעתו רחבה מדעתינו יורה יורה על מה שעבר ואין אחריות עלי אבל לעתיד פשיטא ופשיטא דלא יטבול במרחץ זה אם לא שימדוד השיעור עד כמה מגיע ולעשות סימן רושם עד מקום הנ"ל ויהי' ישראל יוצא ונכנס לשמור שלא יחסר המזג ולתקן זה צריך לענ"ד לנקותו מעיקרא מכל המים למען נהי' תחילתו וסופו בכשרות וזולת זה ודאי לא יסמוך שום אדם מישראל על טבילה במרחץ מקוה זה. כ"ד דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא. סימן קמ"ו בת"ת (מחברת ג' סי' כ"א) הציע הה"ג מו"ה זעקל באמבערגער נ"י משרים שאלה גדולה וז"ל שם המעיין להמקוה דפה הוא עמוק מאד מאד והיה צורך לעשות תיקון להעלות המים כי טורח רב לנשים לירד מטה ונעשה התיקון ע"י עאשינע פולזאמעטער בדרך שאבאר. הנה יש כאן יורה גדולה ובתוכה מים שאובין וע"י שמבעיר האש תחתיו נהפכו המים לאדים (דאמפף) ועוד יש כאן הפולזא- מעטער שהוא ג' אוירים כעין ג' תיבות ובתחתית כל תיבה יש נקב כשפופרת הנוד אכן על נקב הזה יש דף של גוממי (גוממי- פלאטטע) ועליו שרויבע הדוחקת את הגומוני פלאטטע על הנקב שלא תשמט משם וכאשר בא לחץ של העשן להעלות המים עולה ויורד הגוממי פלאטטע קצת כדי שיכול המים לזוב להפולזאמעטטער ומשם למרזבות ומשם למקוה ובכל זמן שהגוממיפלאטטע האחת נפתחה האחרת סגורה ומלבד זה נעשה בצדדי כל תיבה ותיבה נקב אכן אינו כשפופרת הנוד. כי זה אי אפשר וגם אי אפשר לעשותו בתחתית התיבה כי שם נקב הנ"ל עם הגוממיפלאטע. והנה מצד הוויתו ע"י תפיסת יד אדם לענ"ד אין כאן כי האדם אינו עושה כלל רק מבעיר האש תחת היורה. ע"כ קיצור מדבריו: והשבתי הנלע"ד בגוף הדין מה שע"י היסק האש מתהוה קיטור דאנוס ועי"כ נסאובים מים למקוה אם יש בה משום תפיסת יד אדם כבר נשאל עליו במהר"ם שיק קצ"ו ומסקנתו להתיר בצירף טעמים רבים ותוכן דבריו שאין בו משום תפיס' יד"א דהוה ככח כחו עפ"י גוונ' מסנהדרין ד' ע"ז האי מאן דאשקיל לבדק' דמי' ותו' ד"ה כפ' גיגות עיי"ש אלא דעובד' דילי' הוה הכי שהדאמפף בכחו הניע גלגלים שהי' קבועים בנהר והגלגלים דחקו המים לתוך סילונות לשפוך למקוה וחשב דאמפף לכך ראשון והגלגלים כח כחי ולענין נפשות והיזקות פטור וכן לענין שחיטה ל"ח כח אדם וגם נסתעי' מת' מהרי"ט סימן י"ח דלא פקפק על המקוה שעשוים ע"י גלגלים ברחיים דמים רק משום דהוה עליו כלים קבועים בלא נקבים אבל בלא"ה הי' פשוט בעיניו להתיר [בזה דבריו קצת תמוהים דמשמע דלא איירי בגלגלים בלא כלי ובאמת ראשית עיקר השאלה הי' בגלגלים שלא ע"י כלי וע"ז השיב אם יש לדון בי' משום תפיסה עי"א מסיק מגמ' חולין ט"ו בכח שני הוה כח כחו ולא חשיב תפיסה עי"א ורק דרך אגב הביא ג"כ מקוה כזו בכלים קבועים בלא נקיבה ותמה ע"ז ואביו הגאון תשו' מבי"ט הי' חתום על היתר מקוה זו. ובנדון דידן אם פעולת הדאמפף אינו עד"ז רק הדאמפף בעצמו שואב המים ע"י סילונות ופולזאמענוער פשיטא דהוה כח ראשון דאשו משום חצו ויש בו משום תפיסת יד"א כמ"ש במהר"ם שיק הנ"ל ובפרט אם כבר נתהוה הקיטור וצריך המסיק להחזיקו עוד בעצמו וכדומה דכבר התחיל הכח שהוא בעולם דלענין ניזקין ונפשות הוה ככפתו