לבושי מרדכי על יורה דעה קמד

וגם משום חשש שאובים שממלאים בכל יום ויום ע"י כלי שאינו מנוקבים. זה צריך עיונא רבה האיך להכשירו. הנה במקוה שנעשה ע"י נכרי ומרחץ וכדומה הובא ברמ"א בסעי' ד' בשם התוס' דפסול' דדוקא בישראל חזקה שנעשה בחזקת כשרות וגם צ"ל שנעשה לשם מקוה אבל לשם מרחץ מי יימר דעשאו בכשירות ומשנה שלימה שנינו בפ"ח דמקוואות מקוואות העממים פסולים ופסקו הרמב"ם בפ"י מה' מקוואות. וגם בנדון שיש צינור מוכח על כשרות לא מהני בדאורי' עמ"ש בתשובת הרשב"א שצדד להקל כהגו"ו משום דס"ל דכול' שאוב ג"כ מדרבנן (ומ"מ סיים המחמיר תע"ב) אבל לדידן דקיימ"ל כשי' הפוסקים דכול' שאוב דאורי' א"כ בכה"ג אם כי שהצנור מוכח לא מהני כמ"ש מהרשב"א הנ"ל. ועיי' בתשו' מהרי"ט סי' י"ח וי"ט ותמה אני על מה סמכו לטבול שם אם אינו ידועה האיך נעשה. וגם כפי הנראה לא מדדו שיעור' עד היכן מגיע אם ראוי' להסתפק בזה ולפי"ז גם החשש משום שאיבה בכלים יש לחוש בפרט אם שאובים בדלי שהוא כלי גדול וודאי יש לחוש דבשניים ושלשה פעמים יפסול בג' לוגין ומעשים בכל יום בדרך שעושים במרחצאו' א"כ לא עדיף ממקוה שמימיו עשוים להתמעט הובא בש"ע סעי' ה' דלא מהני טבילה עד שידוע שבוודאי הי' מ' סאה בעת שטבל דאין לה חזקה כיון שדרכ' להתמעט כמ"ש בת' הר"ן ופסקו בש"ע דצריך לטבול פ"א כש"כ הכא שלא נמדד מעולם ודרכו להתמעט ע"י שאיבה א"כ חשש חסירה המקוה. ואפי' במעיין גמור הא קיימ"ל בריש סי' ר"א כדעת הפוסקים דלאדם בעינן מ' סאה אפי' במקוה מעיין וא"כ לפימ"ש מעל' שחסרו משיעור יש לחוש ע"י שאיבה הנ"ל א"כ לפי"ז צריכין הטובלין טבילה שנית. ואינ' יודע אמה סמכו לטבול שם במקוה או במרחץ כזו ולמה לא מיחו הרבנים היושבים שם לדגלם. והנה יש לעיין עתה משום חשש שאיב' לג' לוגין שנפסלו ע"י שאיבת כלים הנ"ל וברמ"א הביא דין השאלתות דאפי' במעיין חיישי' לג' לוגין וכן הוא בתה"ד ומהרי"ק והכי נוהגין. אלא בספיקא וודאי יש להקל כש"כ שלא להצריך טבילה אחרת כמש"כ בנובי"ת סי' קמ"ו דאפי' בודאי יש לסמוך שלא להצריך טבילה שנית. אלא כאן בנידון יש לדין עוד אם מקוה זו יש לה דין מעיין בין לענין מ' סאה בין לענין חשש שאובים. הנה מעיין זו היוצא מראש ההר ע"י קנה אם בשום פעם לא פסק בעת הטבילה ודאי יש לו דין מעיין לבד בעת שנפסק כמ"ש בריש סי' ר"א סעי' י' אלא הא נראה מתוך דברי' כי הקנה הנ"ל המוצא מי מעיין הוא בגובה ההר והחפירה וודאי למטה בשטח הארץ א"כ אין בשוה עם מי המקוה אלא הוא נצוק או קטפרס כמ"ש בחגיגה דף י"ט ובפ"ב דגיטין. ואפשר שהוא נצוק דיותר גרוע מקטפרס כמ"ש התוס' גיטין וחגיגה הנ"ל, ונצוק ידוע שהוא מים היורד באמצע האויר למדרון. וקטפורס הוא המגיע בארץ בכל שטחי' אלא שהוא דרך מדרון. והנה לזה יש לדון אם קטפרוס חבור עכ"פ למעיין. הנה דעת הש"ך ס"ק פ' וס"ק קכ"ח דבמעיין לכ"ע קטפרוס חבור. אבל במבי"ט סי' קל"ו ובדגו"מ ס"ל דאין חלוק במעיין למקוה ובחת"ס סי' ר"ח ור"י חולק עליו בזה ומי יכנס ראשו בין ההרים. ובאמת בב"י שהביא דברי הראב"י שבמרדכי ושיט' ר"ת בבכורות משמע דאין חילוק לענין קטפרס דהיכא דשייך קטפרס גם במעיין לא אמרי' חבור וכ"נ דעת מהרי"ט בת' י"ז וח"י. שוב ראיתי בת' מהר"ם שיק סי' ק"צ וסי' קצ"ה שמיישב ג"כ דברי נוב"י וכ' דבמעיין ג"כ אין קטפרס חבור ודוקא בפסול דאוריי' אבל בדרבנן כגון בג' לוגין נראה דעתו להקל. ועמ"ש בפנ"י רפ"ב גיטין וח"ס סי' ר"י. ויש לסמוך במעיין בדרבנן כיון שהח"ס הכשיר בפשיטות וכתב שאין להרהר אחר מקוה כזו אלא כי במהרי"ט בת' י"ז וח"י כ' דהוא דוקא אם יש ממשכי מעיין עד המקוה השאובה וד' סאה כמש"כ ג"כ הר"ש והרא"ש בפי' המשנה דשוקת מ' מקוואות פד אבל בלאו"ה לא מהני לטהר מקוה שאיבה. דהא גם מעיין צריך מ' סאה לדידן וכן דעת מהר"ם שיק סי' ק"ץ א"כ לא משכחת לה האי דינ' רק בבאר שנוזל ממנו מימיו או נהר או שקלוח המעיין ממקום נביעתו עד המקוה ויהי' מ' סאה אבל מעיין בעלמא לא ומע"כ יודע באיזה אופן הוא. ועוד נראה מהמהר"ם שיק בסימן הנ"ל דדוקא בקטפרוס יש להקל בדרבנן אבל לא בנצוק דהיינו אם הקלוח בא באויר וכן נראה מדברי תוס' גיטין ותוס' חגיגה ד' י"ט. ותמהני על מהרי"ט בתשובה שלא חלק בזה בת' סי' ח"י כדעת התוס' הנ"ל. ועוד יש לי תמיה' בדבריו כי בסי' ח"י הביא להקל כחד תירוצא בתוס' דהך דנצוק וקטפרוס רק להשקת מים טמאים כדמשמע בהך מתניתן דטהרות ובסי' י"ב עושה מזה רק ספיקא ועכ"פ הכא מקום לחלק בין נצוק לקנופרוס כמ"ש. ועוד נראה ממהר"ם שיק דהא דמעיין מטהר השאובין דוקא באין נגררים ע"ג כלי אבל אם נגררים אפי' ע"ג כלי עץ פשוט דאין שם מעיין עליו כדמוכח מ' מקוואות פ"ה מ"ב וכן פסקינן בש"ע. והנה נסתפק לי' אם הכלי קבוע בקרקע האיך נדוני' האי דין. ולכאור' משמע מדבריו דאין חלוק דהא מתרץ בזה דברי דגו"מ ונוב"י ושם איירי אדברי הש"ך ס"ק פ' דקאי אדין דרמ"א ששם המרדכי דאיירי בגלל של רחיים שהוא קבוע כמ"ש בת' גדולי טהרה ומ"מ חשבי' לכלי לענין שבטול ממנו שם מעיין וחדוש כי החת"ס בתשו' ר"ח הנ"ל בעובד' דידי' הוי מעיין שמקלח ע"י צינור ולפחות הוה פשוטי כלי עץ א"כ בטל ממנו דין מעיין ואפשר דאיירי בכ"ח שאימק"ט אפי' מדרבנן. והנה לכאור' י"ל מדברי טו"ז ס"ק כ"ג וש"ך ס"ק ל"ה דפירש דדוקא אם נמשך המעיין על שטח כלי עץ אבל בצדדיו נשאר דין מעיין כמו ג' שוקת רפ"ה דעל השקת כשר חוצה לו ומנה ראיי' התם בקבוע איירי כמ"ש הר"ש אלא עכ"ח דאין חלוק. וכ"נ מלשון המשנה העבירו ע"ג כלים רי"א הרי הוא כמקוה ובלבד שלא