לבושי מרדכי על יורה דעה קלט

כשרי' והא בחסר' ודאי לא מהני הפסקי כמ"ש לעיל מניה בעצמו וצ"ל דכל עצמ' לא בא אלא להוציא מסברא דאית' בג"ט דטעמי' דשפופרת הנוד להכשיר החסרון הוא משום דהוה כמקוה א' והה"ד לענין הכשר מים שאובין וכיון דנפסק' ההשקה בטלה התיחדות ע"ז הוכיח דגם לענין שלמות החסרון והוא מטעם השקה כמו לטהר מים מטומאתן והא דלענין חסרון לא מהני בנפסק' היינו סברת חוץ דמ"מ אין גופ' מתכסה במ' סאה או י"ל דהיינו דאסבר' לי' הרא"ש שהביא מתוספת' במים שהגלידו ואח"כ הופשרו חזרו לטומאתן ושאובי' נשארו כשרין וק"ו להשקה שנפסק' דגם מים טמאי' חזרו לטהרתן. וגם י"ל מים שאובין דעיקר שרשן הי' מחוברי' מעולם בכשרותן או מי מעיין או מי גשמים וחזרו לכשרן הראשון שהי' להם שעת הכשר ואין לך תלושי' מעולם משא"כ שלמים מ' סאה לא שייך להחזיר לשלימתן. ועוד צריך למודעה הא דכתב הרא"ש דמשמע השקה כל דהוא כמו השקה דטהרה והא הרא"ש בפסקי' מסקנת' דבעי גם במים שאובי' בשפופרת הנוד אלא דזה אינ' דהיינו אם נפסקו ונחלקו לשניים ע"י מחיצה אבל השקת עצמן כמו השקה דמים לטהר ודאי אי"צ רק כל דהוא והא בפירוש תנן מעיין מטהר בכ"ש וכן מפורש להדי' בפירושי דהך מתניתן דמעיין שהביר' על גבי שוקת. ואינ' עולה בזכרוני אם הגד"ט הביא הך דת' הרא"ש בהוכח' זו מת"כ. והנה שם בת' א"א יליף מהך דת"כ לתרץ הקושי' שהקש' באמרי אש אשר הוא הקש' אלי' מימים ימימה עפי"ד מהרי"ק הנ"ל. ותי' כיון דיליף בת"כ מקרא דמקוה מים טהור דמטהר מקוה ובור היינו כל חדא דשייך גבי' ומקוה מטהר לענינו היינו לאדם ע"י מ' סאה דבעי הכא אבל רביעי' דלא מטהר רק לכלים אינ' מטהר רק לדידי' ג"כ לכלים דודאי לא עדיף מאבוהו. ולדעת מהרי"ק מתרץ ג"כ בסברא דבטול והוא כי במעיין לא שייך בטול דלית לי' שיעורי' משא"כ רביעי' דמקוה כיון דתלי' בשיעור' וכל דתלי' בשיעורי' שייך בי' בטול. ולענ"ד ודאי החלוק שמחלק זולת דעת המהרי"ק הוא מוכח בפירוש ר"ש במתניתן דמקוואות דהך שוקת וכן ברא"ש מ' ב"ק דאם לאדם איירי לא קשי' להו מהך דתוספת דתלמי לברכה וכן מעיין שהעביר' ע"ג שוקת די"ל דאין ממקום המעיין עד התלמי ושוקת מ' סאה ורק לכלים מהני וא"כ עכ"ח איירי דבברכ' ושכ' מ' סאה כמ"ש הר"ש להדי' (ודברי רא"ש בב"ק צ"ע) ומעתה אם נאמר דמעיין כ"ש שבעצמ' אינ' רק לכלים מ"מ מטהר כל מים שאובי' א"כ הדרה קושי' לדוכי' ס"ס יטהר המי ברכה ע"י השקה לפני התלמי וממנו לברכה וכמו ממעיין לשוקת ומשוקת חוצה לו כיון ששוקת שופך מימי' לחוץ. אלא ודאי כיון שכבר הופסק ע"י כלי ומחיצה תו אין דין מעיין עלי' משוקת ותלמי להלן כמ"ש בסיפא דמתניתן כיון שאינ' נוזלין להדי' פסק דין ושם מעיין מעלי' ואינ' מטהר, אלא ע"י השקה והשקה אינ' מועיל יותר מאבוהן כיון דעצמ' אינ' מטהר לאדם רק במ' סאה אינ' פועל בהשקתו יותר. ובזה יש להבין ג"כ דברי הרא"ש מ"ש ע"ד הר"ש דל"ק כלום והוא כיון שהפסיק' בכלים אינ' מועיל ושאני מעיין ששפך בו מים שאובי' דשם מעיין לא בטל והך דטובלי' כלי בתוך כלי' מתרץ בסברא עד דמסיק דשאני כלי' תלושי' ממחוברי' דגזרינן דילמ' יטביל בתוך כלי' בלא חבור וכמדומ' לי שנתקשה בו מ"ו הגאון ז"ל דמתחיל' משמע דבא עלי' מסבר' דאוריית' לחלק בין תערוב' מים בתוך מעיין בין מעיין שנפסק ואינ' רק השקה ולבסוף מסיק דמשום גזר' וכעין תיר' הר"ש. ולהנ"ל אתי שפיר דמתחילה ודאי אתי' עלי' בסברא דאוריית' דמעיין גוע' לא בטל לעולם ומהני אפי' ברוב שאובי' עד מ' סאה לאדם כמ"ש בת' הרא"ש הנ"ל כי רבו מהר"מ הודה לו. אבל אם אינ' רק ע"י השקה כלומר אפי' לא הוה שוקת כלי אלא רק מחיצה כסל וגורגתני מ"מ כיון שהופסק והוחלק המעיין ואין בו מ' סאה אינ' מועיל לטבילת אדם דלא עדיף מאבוהי. ובזה י"ל קצת דברי הרא"ש בב"ק ג"כ דזה שאמר בסברא זולת תירוץ לדברי ר"ש ואח"כ מושך דהכ' אעפ"י שיש בפיו בשפופרת הנוד והוה חבור וכשוק גמור עכ"פ לכלים מ"מ יש גזרה שלא לטבול בכלים מחוברי' שמא לא יהי' מחובר כשפופרת הנוד וכיון שפסל בתוך הכלי פסול גם חוצה לה לאפוקי מס' הרשב"א ממ"ש הב"י עם הר"י טייטצאק וה"ט דכסות דרבנן עצמ' ג"כ חשוב לומר גבי' כיון דפסול מצד גזר' אין כחו להכשיר אפי' חוצה דלא שייכ' גזר' זו מ"מ כיון דהפסק' מילת' היא זה לענ"ד נראה בפירוש דברי הרא"ש. והא דבמעיין עצמ' לא מפסלי כל שאובי' שבעולם מטעם זריע' הכא דברי הרא"ש ברור מללו דשם מעיין לא בטל כלומר דאם נאמר דפסול עכ"ח יבטל המעיין לגמרי וזה אי אפשר דשם מעיין לא בטל אבל אם מים שאובי' יעמדו בפסולן ע"י השקה למעיין לא יבטל שם מעיין דבמקומה עומד. ועוד לענ"ד בפשיטות ג"כ בהך סברא דקלחולי' מחלחל דניהו לענין מ' סאה הוה חלוק והפסק דחסר מקוה בעי שפוה"נ אבל שאובי' נכשרו בכל שהו וא"כ חלחולי עכ"פ כ"ש הוה להכשיר השאובי' ואפי' לדעת הרח"ש בפס דבעי להכשיר שאובי' ג"כ כשפה"נ מ"מ בזה כ"ע מודה וכויו נקבי' דקין כס' הראבי' גם לענין חסר מקוה ואפי' הח"צ סי' מ' יודה לענין הכשר שאובי' והא במתניתן פ"ו תנן השק וקופה מטבילי' כדרכן. והכ' לא שייך תשוב' ח"צ דאיירי במקוה מצומצם. ויעלה לנו לפי"ז דבר חדש דמקוה שחלקו בסל וגרגיתכ' אינ' נפסלת בג' לוגין. ומתורצי' ג"כ דברי מהרי"ק כהנ"ל כמובן. וגם קושי ותמיה' דגו"מ על הש"ך ס"ק ל' מתורצי' מהך דג' מקוואות דדי בב' מקוואות דאי איירי במעיין גמור אינ' נפסל בשאובין דשם אינ' רק השקה וכיון שאין במקוה מעיין רק כ' סאה לא מהני לאדם ואין בכח בהשקה בעלמ' להכשיר בצרוף לאדם