לבושי מרדכי על יורה דעה קלח

לחתני כבני כבוד הרב הגאון מה' יוסף צבי שליט"א אב"ד ק"ק גאלאכטא יע"א. ולזוגהו בתי מ' שינדל תחי' ברכת שלום וחיים. אשר הביא פריוועכ'ת מדברי אמרי אש סי' פ"ו לתרץ קושי' העצומה ע"ד מהרי"ק שור' נ"ו ע"ד הרא"ש בתשו' כלל ל' סי' ד' וכלל ל"א סי' ב' וסי' ט' דמעיין אינ' נפסל בשאובי' ואדרב' פסק כי ממלא שאובי' וטובל בו כמ"ש שם סי' ד' בשם הר"ם מר"ב שהסכי' אליו והביא ראיי' ממשנ' פ"ב דמקוואות מעי' שמימי' מועטי' ורבו עלי' מים שאובי' מטהר בכ"ש אלמ' דאי"נ בשאובי' והא לדידי' ס"ל דמעיין בעי' מ' סאה והיינו טעמי' דשאלתות ד"ג לוגי' פוסלי' כיון דלאדם בעי מ' סאה אינ' מקוה לאדם והא להרא"ש ג"כ ס"ל דבעי מ' סאה ולדידי' עכ"ח הא דמעי' מטהר בכ"ש היינו לכלי' כמ"ש בב"ק א"כ מה ראיי'. וע"ז מתרץ במהרי"ק דהכי קאמר דמ"ט איכ' המעיי' לכלי' דהא מב"מ ברוב' בטל וע"כ מטעם זריע' א"כ הה"ד לאדם אינ' פוסל מהך טעמי' אם ממלא עד מ' סא' והכל לשיטתי' וע"ז הקש' בת' א"א א"כ גם כל רביעי' דמקוה דכשר מה"ת לכלים יטהר המים השאובי' מטעם זריע' והשקה וא"כ האיך משכחת רוב שאובי' דאוריית' ולמה כתב הטור בסי' ר"א דאם יש ס' מים שאובי' קודם שבאו הכשרים פסול מספק דהא ראשון ראשון נכשרו בהשקה והביא שם כי אמר דברים אלו לפני מרן חת"ס וחכמי פ"ב ואמרו כי זה קושי' על הטור כלומר דמהרי"ק באמת י"ל דס"ל דרק מדרבנן. וגם י"כ דהחמירו בספק זה כמ"ש בס"ד בת' א' דס' מים טמאי' ליטמא טמאי כמ"ש במ' טהרות וכש"כ בס' להעלות מטומאתן כמ"ש ר"י לקמן א"כ די לבא מה"ד להיות כנדון בס' השקה דמים שאובי' אבר הטור שכתב בפרוש שהוא מה"ת מנהו מה"ת וע"ז תי' די"ל מטעם בטול ובמעיין לא שייך בטול דחלחולי מחלחל ויש רוב כנגדו בצירוף. והנה כמדומ' לי כאשר הייתי עומד לפני מ"ו הגאון זצ"ל הי' שאלה בבאר של מים שנפל לתוכ' דבר א' והי' ס' כבוש והי' מו"מ של הלכה בסברא זו לבטל' מטעם הנ"ל. ועתה ראיתי בפ"ת סי' צ"ט שהביא בשם ת' בית אפרים בעובד' שנמצא באר גוי מת ושם צירוף היתרי' בדין ס' כבוש ולא העיר בסבר' הנ"ל. ואפשר דלענין בטול טעם לא שייך דהא חזינן דאדרבה דרק גידי המעיין לכנוס לתוך הבאר ולא להוציא דכך טבע כוח' של המעיין ואין כאן התפשטות הטעם של אסור אבל לענין בטול שאובי' שפיר י"ל סברא הנ"ל. והנה לנדון דידן אשר פרימעכ"ת המציא המצאה חדשה שיהי' מי הפלומפען מקלחי' על כותל ג' טפחים סמוך לבאר ויהיי' להם דין המשכה וכיון שרוב' מי מעיין עכ"פ ע"י חלחולי מחלחל הוה רביי' והמשכה וכשר אליב' דכ"ע כלומר אפי' למ"ש בגדולי טהרה על דברי הרא"ש. והנה צריך אני לפרש שיחתו דהא מ"ש זה ממקוה שלימה שנתרב' עלי' מים שאובי' או נטל סאה לדעת הראב"ד דל"ל טעמי' דזריע'. אלא די"ל לפי"ד הראב"ד עצמ' דס"ל בטעם בפ"ב דמ' מקוואות מתניתן דהמסדר קנקני' משום ר"א דפוסל כולה בהמשכה הוכיח דמסכת' תמורה ד' י"ב דאע"ג דאינ' פוסל בהמשכה אפי' בכולה מ"מ אינ' כשר לטבול דלא כל שאינ' פוסלי' כשר לטבול בהן. וא"כ לפי"ז י"ל דעד כאן לא החמיר רבינו ירוחם להראב"ד אלא מים שאובי' להדי' שפוסלין אבל אם השאובי' אינ' פוסלי' רק שאינ' כשרים לטבילה א"כ אין בהם פסול הגוף י"ל לכ"ע מהני שוב זריע' אפי' לטבילה ואפשר דבזה גם בגדולי טהרה מודה. ואפשר דזה כוונתו אלא שקצר ברב הבנתו דאל"כ מה צריך רביי' הא המעיין כפי מ"ש יש בהם מ' סאה ולמה לי' רביי' ולמה המשכה ואם בעוקה מה מהני דשם אינ' ברבי' אלא כמ"ש ולענ"ד הוא סברא די להפיס דעת המחמירי' והנה ראיתי במ"ש לי מעכ"ת לעיין בת' נובי"ת סי' קמ"א אשר השוו' דהכ' דש"ך ס"ק מ"א במ"ש ס"ק קי"ב ולפ"ד גד"נו אינ' שוי' והנה הנוב"י חפש למצא יש אוסרי' מדאמר בשם רי"ו ג"כ יש מתירי'. והתפלא על הש"ך דבס"ק קי"ב הביא בפירו' בשם ריר"ו יש אוסרי'. ובאמת בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' ט' הביא בפירוש יש אוסרי' בדינ' דש"ך שהוא בס"ק מ' והוא בשם רבי' מצליח שאמר המקוה שהשליכו לתוך מעיין מים שאובי' עד שהלכו למקום שאינ' כלום ואמר דהך שאמרו מעיין שרבו עלי' מים שאובי' רבו' אמרו בדיעבד ולא לכתחיל' והמה עושי' לכתחילה לחלוק עלי' והרא"ש השיב על דבריו לפי טעמו כידוע. והנה נראה בל"ס דלזה נתכוון רבינו ירוחם מדיוק שאמר יש מתירין דהיינו לכתחילה ועכ"פ יש ללמוד בדיעבד ג"כ אינ' אוסרי' בזה. והנה בדברי גדולי טהרה ראיתי בת' אהל אברהם סי' ל"ו אשר ייחד תשו' זו לתקן מקוואות ושם פלפול עצים לחלוק ע"ד גדולי טהרה ואמר כי מ"ש לחלק בין השקה לנטבלו וגם לטהר מים ע"י זריע' בעינן ערוב בכולה כתב בקצור כי אין שורש לדבר זה ובן המחבר ביאר דבריו בטוב טעמו. ולענ"ד דיש להוכיח עכ"פ חלוק מה בין השקה כל דהו לזריע' ממש ע"י ערוב כי הרא"ש בתשו' כלל יב' סי' ד' דייק ואמר מהך דשוקת שהעביר' עלי' המעיין דלא לפסל כמ"ש רבינו שמשון דאפי' בחבור אינ' פוסל כש"כ בנפלו ונתערבו מים שאובין במעיין דכשר לטבול בו אלמ' דמכח כש"כ אתי' אלמ' דלא דמי להדדי לגמרי וישנ' הלכות שאינ' שוין להדדי. והנה בת' א"א הנ"ל הביא הך דת"כ מצאו בסמה"ג לענין טהרת המים מעיין למקוה מקוה למקוה מקוה לבור מעיין יהי' טהור. והנה באמת בת' הרא"ש כלל ל"א סי' ב' הביא ג"כ הך דת"כ ללמוד לענין השקה כי מ"ש בת"כ שאם היא טמא יטהרנו היינו שאם היא חסרה ומדהביא בלשון יטהרנו משמע כמו טהרת מים טמאי' בהשקה כל שהוא. אלא דצ"ע דכל מו"מ בתשו' זו הוא דאפי' אם נפסק' ההשקה נשארו השאובי'