לבושי מרדכי על יורה דעה קלו

ועיי' בגדולי טהרה בגבא ס"ק מ"ג ודעתו שם כי מים שאינ' הוויית' ע"י טהרה אינ' פסול רק או בכול' או ברוב' של המקוה אבל ג' לוגי' אינ' פוסלי' כמו שאובי' דהא מה"ת ברוב מים כשרים ממלא בכתף להשלים שיעור מ' סאה ואין כאן הוויית' בטהרה למעוט' של המי מקוה דהא באו ע"י אדם ורק חכמים גזרו בג' לוגי' ובשאובי' גזרו אבל לענין הוויית בטהרה לא שמענו והשיג לפי"ז ע"ד הש' ס"ק ק"ג שנקט לשון פוסלי' שאין כגון זה פוסל ודי שאינ' עולה ומשלים למ"ס ובלו"ש פליג עליו ודעתו שיש לו דין שאובי' לפסול בג"כ ואח"כ ראיתי בס' רז"ה על ח' מקוואות שהאריך מאוד בהלכה זו. וצווח בתוניה' ונ"ט לא ביארו בפוסקי' רו"א האיך וכמה בפסיל' במים שאינ' הוויית' בטהר' ואם פוסלי' בשיעור ג"כ הצריך להכשיר שיצא ממנו מלוא' ועוד כמו בשאובי'. ולדעתו טעם פסולן כמו במים טמאי' שמוכח מפ"א דמ' מקוואות גבי גבא שנפלו בתוכ' מים טמאי' דאית' בתוספת' שאין עולי' למ"ס ואם אינ' שאובי' אינ' פוסלי' כן הדבר במים שאין באי' בהוויי' דטהרה ומעתה לפ"ד הג"ט ורז"ה הסברא נותנת שאין כאן פסול הגוף שלא גזר' בזה לפסול אבל לדעת הפו"ש שפוסל בג' לוגי' כמו שאובי' וכמו שמשמע לשון הש"ך ס"ק ק"ג הה"ד לענין להכשיר דצריך שיצא ממנו מלוא' ועוד משא"כ אם אינ' פוסלי' רק שאינ' עולי' ומשלימו' ולדעת בעל ג"ט אי"צ רק להרבות מים כשרים עד מ"ס. א"כ הה"ד לנדון זה הי' הסבר' כמ"ש כ"ע כיון שבמקוה שטובלי' בה לא נתהוה ע"י דמק"ט והמים הא לא נקר' עליהם שם פסול. אלא שמצינו לבעל ג"ט בשו"ת שלו סי' ט"ו נראה דלא תלי' זב"ז לגמרי אשר שם כן כמו בנדון זה דהעוק' אשר הרצפה שלה נסתם הנקב בשוליים ע"י ברזא שמק"ט אשר לדעת הר"ש דבכל דבר שמק"ט אין מזחיכי' כלומר להעמיד הזחיל' דהוה הוויית' שלא בטהרה כמ"ש בש"ע סעיף נ' ועד"ז קאמר כיון דעוק' זה אינ' לטביל' רק הוא ציסטערנע שמקבצי' בו מים ומשם ממשיך למקוה אין כאן משום הוויית' שלא בטהרה. ושוב חזר בו והביא דברי התוספת' שהביא הר"ש פ"ב (י' מקוואות מ"ג בבור גת וסיד אשר מימי' נגררי' ע"ג גסטרא שמקבל טומא' כל המים שאובי' שנגררי' ע"ג כלים ופי' הר"ש שאין המים מחזיקי' עצמ' רק ע"י גסטר' וא"כ הוה הוויית' שלא בטהר' וכן הביא' הר"ש תוספת' זו בפ"ו מ"ו. וס"ל לבעל ג"ט דודאי אין טובלי' בגת זה רק ממשיכי' ממנו מים למקוה ומ"מ פסולי' מה"ט דאין הווייתן בטהרה. ע"כ בקל יש לתקן להיות דבר מה בין העוקה למקוה שלא יפלו מימיו למקוה להדי' וא"כ ס"ל במקצת כמו הדיין חד מב"ד דס"ל דהמים פסולי' אפי' ממקום שאין טובלי' למקום שטובלי' אבל מ"מ אינ' מצריך רביי' והמשכה. והסבר' נותנת שכן דלא עדיפ' מאבוה' וכמו האיך שבאי ע"י דבר שסוונק"י סגי' בתקון זה שיפלו המים חוץ למקוה ושוב אין כאן הוויי' שלא עי"ט הה"ד אם כבר נפסלו ובאי' משם למקוה כנדון זה ג"כ סגי' בתקון וסופן כתחילתן. ומעתה ודאי יש לסמוך ע"ד כי הי' גדול בדור שלפנינו כידוע כמ"ש בכמ' תשובו' מהרי"א לסמוך עלי' כי רב חילו וספרו הנ"ל מפורסם לשבח ותהילה. ואם כי דיוק' מדברי הר"ש אין מובן לענ"ד היאך מוכח מדברי' דמטעם הוויית' אתי' עלי' דהא הזכיר טעם שאובי' וכן בפ"ו מ"י אשר משם דייק הג"ט ג"כ דמטעם שאובי' אתי' עלה. רק די"ל להקשות לדברי הר"ש דס"ל להעמיד הזחיל' בדבר שמק"ט הוה כמו הוויית' שלא עי"ט למה לא פסול משו"ה ואם כי י"ל דשאובי' חמורי' וחלוקן בדינן כהנ"ל עכ"פ הי' לו להזכיר' ומעתה מע"כ עיניו רואות האיך אפשר לתקן כהנ"ל: ולענין הקנים אם עשוי' לשמש הקרקע מתחילה ודאי יש לסמוך כמ"ש בכת"ס שהביא כ"ת מסי' צ"ז דהקנים ניכרים בתוארן אם הם מתחילתן עשוי' לשמש את הקרקע דאז אין כאן חשש כלל משום שמק"ט וכן דעת בעל גדולי' טהרה בשו"ת שלו סי' ט'. ועוד דעתו לדון עפ"י רוב' אם רובן של קנים כנ"ל נעשי' לקרקע הוה כמו שאר רוב דניזל בתרי' וראיתי בשו"ת דברי חיים ח"ב סי' צ"ח שנשאל ע"ד קנה של עץ שנעשי' בו ע"י רקבי' בית קבול. והשיב כי יש מקומות שמכיני' מים כשרי' ברעזערוואר ומשם נמשכי' ע"י סלונית וקנה ש"ע הנ"ל למקוה ואז אין כאן חששא משום בית קבול דנטהרו ע"י השקה בחבורן להרעזער- וואר הנ"ל. ובנדון זה שהמים באים מלמטה למעלה הי' מקום להתיר מה"ט למ"ד דאמרינן גוד אסיק ותלי' אי הוה דאוריית' או דרבנן עיי' בת' מרן חת"ס סי' ר"י וטוב מזה ומזה הי' אם בידו לעשות ע"י קנה של חרס מ"ש "טאהן רעהר" דישנו ב' מעלות דלא שליט בי' רקבון וגם כי בית קבול שלו שיעורו ברביעית ולזה ודאי אין לחוש וכן עשיתי בק"ק ברעזאווא יצ"ו שהי' מוליך המים מבאר למקוה ע"י קנה חרס כנ"ל: ועתה נבא ע"ד פלפול' בדברי רשיז"ל מ' זבחים ד' כ"ה אשר מלשונו דייק כי מים שאינ' הוויית' בטהרה אינ' בו פסול הגוף דברי' ונתקבלי' הם אך מ"ש רא י' מפירשיז"ל שם גבי אבעי' אי אויר הכלי שאין סופ' לנוח ככלי דפשוט מחביות שנתונ' תחת הזינוק מים שבתוכ' ושחוצה לה פסולי' למי חטאת ופירשיז"ל דאיירי שנתונה תחת הזינוק ומקבל ע"י כלי שבתוך אויר חביות או חוצה לה ממעל לאוגנ' נגד האויר והחביות לא נתנ' שם לשם קדוש' ומשו"ה פסול דבעי מים חיים בתוך כלי ולא מכלי לכלי וכיון שאויר הכלי ככלי הוה ממילא שלא בתוך כלי ראשונה דהוא כמו נתקבל בחביות ומחביות לכלי והקש' מע"כ למה לא מפרש כפשוט' כיון דאויר הכלי ככלי א"כ הא אין הוויית' בטהרה דהא חביות כלי שמק"ט אלא ודאי אי לאו מטעם פסול משום דהוה מכלי לכלי לא מפסל בהכי כיון דהחביות שלא לשם קדוש הוה ורק הכלי שני שמקבל ממנו בתוך אויר' בזה הוה מפסל משום הוויית' ע"י דבר שמק"ט. והנה דבריו בזה איכ' תובני' כלל דאומר על האחרון ראשון ועל ראשון