לבושי מרדכי על יורה דעה קלד

פנים דהא פי' הרא"ש שם בטעמי' כיון דמחוברים הם מה הווייתי עי"ט שייך בי' דכול' חדא הוה וזה פ' וגם כשרות' מוכשר מחבור' למעיין ומקוה שלמה אלא דכ"ז לענין כשרות וטביל' שאר טמאים אבל לענין להיות מים חיים לטבילת זב דנעשה ונוסף פעולה חדשה וזה רק ע"י מעיין בזה צריך הווייתו ע"י טהר', ומעתה אם יהי' הפי' בת"כ כפשוט' גם ברישא שמחבר המעיין למקוה חסר' ג"כ קשי' הלא המעיין בא לתוכ' ומה פיסק' שפוסל ועיין בר"ש פ"ח דמ' פרה שמכשיר מי נהרות למים חיים אם אין בהם חשש לרבו נוטפין וא"כ הה"ד מעין שמחובר למקוה אם לא רבו מי מקוה וא"כ אין כאן משום הווית' בטהרה אלא דעכ"ח דאיירי הדרש יהי' טהור הוויית' עי"ט רק כפי' הרמב"ם שרוצה לעשות מנוטפין טיפות טיפות להיות זוחלין שזה הווי' ממש וזה שדייק החת"ס כיון דהכי מדרש מתפרש כמ"ש הרמב"ם בהך מתני' כלומר לפי הדרשות הת"כ שבא להשלים החסרון שוב א"א להתקיים לדרוש הווייתו עי"ט לשי' וסברת הרא"ש רק כפי' הרמב"ם וכנ"ל. שנית הקש' מע"כ דברי חת"ס מדידי' אדידי' דבסי' קצ"ט צווח ככרוכי' ע"ד השואל דבעי למימר דהווייתו עי"ט אינה מה"ת ומדרבנן והא בסי' רי"ג הביא ראיות ונוכיח' דפי' הקרא יהי' טהור היינו המי מקוה אימ"ט שכן פי' הרמב"ם והוכיח כן מכמה מקומות בש"ס וא"כ האיך נדרש הווייתו עי"ט וכן מים הנמשך ע"ד שמק"ט וקבל המעיין ט'. ואינו מבין דבריו בזה האיך תלי' זב"ז זה דרש' בפ"ע וכמ"ש בקרבן אהרן דאם המקרא ילמדנו רק שטהור ואימק"ט הי' נאמר יהי' לשון רבים אלא כדרש' בא וה"נ הי' די לכתוב טהור ויהי' כדרש' בא וכל חד וחד לשי' מר כדאית לי' הרמב"ם להיות מים חיים ולשאר פוסקי' לכול' מדרש למקוה ובור כל שצריך להכשיר' לטהרת הטובלי' והא בגמ' שם בזבחים דרשי' טהור יהי' הוויית' עי"ט וכי תימא שהיא טהור יהי' כשר לטבילה להיפך אמרי' להיות כשר לטבול צריך שלא יהי' מק"ט. אבל מ"ש מעל' ממעיין. לא אדע כלל כוונתו דהא זה שייך להקשות לשי' הרמב"ם והיינו להיות מים חיים בזה מהו לתלות בק"ו דהא באמת כל המקוואות כשרים אפי' מי גשמים אימק"ט ועכ"ח אינו בכלל מים חיים רק מי מעיין וכיו"ב שחשוב בפ"ח דמ' פרה עיי"ש. דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קל"ח ב"ה יום ה' פ' שופטים עת"ר לפ"ק מרחץ אובן יצ"ו לכבוד ידי"נ הרב הגאון המפורסים ציס"ע וכו' מהו' יודא גרינוואלד שליט"א אב"ד ק"ק סאטמאר יצ"ו. הנני ע"ד אשר הדרג"ק מתודע ע"ד ארטעזישע מעיין עשות עי"כ מקוה טהרה. הנה במקומנו אינ' מהם רק מקוה ישנה שבא ע"י מעיין מוריק מים ממעלה למטה כי מעיין הנ"ל איננו רחוק משטח פני הארץ רק כמו ג' וד' טפחים ואינני יודע מטיב מלאכת ארנועזיש רק עפ"י מה שנודע לי ממי שאמרי' שנודע להם מטיב הארנועזיש הנ"ל כי באו המים מעמוק עמוק מי ימצאנו וקורין מקורו תהום המים מקום רחובות מים רבים אשר ע"י הקנים שעושי' האומני' ובצבצי' ורוגש' מלמטה למעלה ונשפכי' לרוב על פני חוצות. ואם כן הדבר לא אדע על מה חושש הדרג"ק ע"ד מים שאובין שיפסלו ע"י שאיבת בעלי מלאכה כיון שהמים רבים ע"פ תהום הנ"ל יותר ויותר משיעורי המקוה שהם במקום תהום הנ"ל והם במקום א' ולא ע"י חלחולי ארץ כשאר מעיינות אם כן אפי' אלף סא' מ"ש אין פוסלי' כמ"ש הרמב"ם והרא"ש ממתניתן פ"א דמ' מקוואות וכן במ"ג פ"ה שם ופסקו בש"ע סעי' ט"ו ואפשר כי לאו כל המקומות שוין. ונודע לכבוד הדר"ג שאינ' רק כשאר מעיינות במקום חפיר' מקוה הנ"ל ואם ישנו מקום ספק עד"ז הלא דעת הרמ"א בסעי' מ' אשר שם מחמיר כדעת השאלתות דגם במעיין פוסלי' ג' לוגי' מ"ש מ"מ בספיק' מסיק להקל א"כ אין חששא משום חששא הנ"ל להכשיר ע"י יין אדום או חלב. וראיתי מ"ש הדר"ג שלא לחוש דמעיין מטהר בכ"ש. והנה בלי ספק שדעתו כי כן מעיקר' דדינ' דרוב הפוסקי' הכא ס"ל אבל הא איכ' דעת השאלתות במרדכי מ' שבועו' שהחמיר גם במעיין וביאר דבריו במהרי"ק שורש נ"ה דסברתו משום דס"ל כדעת הר"י בעל התוס' דלאדם בעינן מ' סאה גם במעיין וע"כ נפסל בפחות ממ' סאה ע"י ג"ל מ"ש והך מתניתן דמעיין מטהר בכ"ש ואינ' נפסל ע"י שאובין היינו לכלים דלא בעי' מ' סאה. וע"י בת' א"א מ"ש עליו והדברי' עתיקי'. והנה הרמ"א סעי' מ' פסק להחמיר לכתחילה ובטורח גדול לנקות המקוה אפי' לכתחיל' מכשיר ועיי' בת' מרן חת"ס סי' רט"ז בעובד' שם שקדוו' המים שאובים בטרם באו מי מעיין. ג"כ דעתו להקל רק מצריך שם אם ההוצאה מרוב' או בטול פ"ו ובנדון זה ודאי אין לך טורך גדול והוצאה מרוב' לירד לתחתית התהום למען להכשיר הנ"ל. ולדעתי כמעט דבר שאי אפשר להתקיים דאין עיני אדם שולטו' שם לראות וכבר גלתי דעתי דלפי מ"ש דבאי' ממי תהום מקום מים רבי' א"כ אין ספק כלל וכהנ"ל. ועוד ראיתי מ"ש הדר"ג בטעם להקל משום המשכה בא למעלה ורביי' ודאי איכ'. ולענ"ד דזה לא מקרי המשכה דאל"כ במקוה שנפסל' ע"י ג"ל מ"ש למה מצריך במתניתן עד שיוצא מלוא' ועוד דהא בזמן שהוגב' למעלה במים שניים הבאים ע"י מים כשרים בשעה שהם למעלה מג' טפחים כשיעור המשכה יוכשר' אי איכא רביי' ג"כ אלא ודאי המשכה ליכ' כי אם בזחיל' ונזיל' כדרך המים שהולכי'