לבושי מרדכי על יורה דעה קלב

להלכה שלא להתיר רק אם רבו השאובי' בתוך גומת המעיין שוב מותר גם הנגרר אבל אם נתרבה השאובי' אי הנוטפי' רבו במקום שרק נגררין מן המעיין לא חשיבי לבטל הנוטפי' כן מסקנת הס' לחם ושמלה. ולזה אפשר גם הט"ז יודה דזה שיטת הרמב"ם והרמב"ן והרשב"א והריטב"א וכמ"ש הר"ן מ' נדר' ומ' שבת. א"כ בנדון זה שהנהר מהקאהלען גנוב איכ' בא לעיקר נביעת המעיין כלומר בגומ' המעיין שממנו נגרר הנהר אלא בהלוך ונגרר מן המעיין לא מהני כלל להנ"ל ועיי' ת' מהר"ם שיק סי' קצ"ב וסי' ר"ג. ד') כתב כ"ת לפמ"ש בסעי' נ' מקוה של גשמים שנפרץ א' מכותליו אם נשארו מ' סאה אח' שיצא' קצתן שעד הסדק כשר (שם כתב רמ"א להתיר רק בדיעבד ולא לכתחיל' ואם בשעת הדחק מתיר גם לכתחיל' כמו בנהרות אני מסתפק) וכאן בשארי' אפי' ק' פעמים מ' סאה. והנה לפי"ז עכ"ח הנקב שיוצאי' המים לחוץ משווימשוהלע עכ"ח הוא בגובה הכותל. והרבני מו"ה נתן פ"פ נ"י כתב אלי שהנקב שיוצאי' המים על ידו הוא בתחתיות בארץ וא"כ האיך אפשר בזה שישארו מ' סאה למטה מהנקב. והנה אם הנקב בגובה הכותל כ"כ שנשארו מ' סאה כתבו האחרונים ג"כ שצריך הטובל להרכין ראשו למען שיטבול רק במים שהם למטה מן הנקב שהוא כולו אשבורן אבל בלא הרכנת ראשו פסול אפי' בדיעבד. והנה כללו של דבר אם הנקב למטה כ"כ עד שאין מ' סאה למטה מן הנקב לענ"ד פסול לטבול אפי' בדיעבד ואם הנקב בגובה הכותל עד שנשארו מ' סאה למטה מן הנקב וגם מרכין ראשו הטובל שבשעה שטובל הוא כולו בתוך אשבורן בדיעבד כשרה הטביל'. ומיהו לענין לעשות כן תחיל' אינ' אומר דבר ועיי' בחת"ס סי' ר"ב הנ"ל אחרי שמהדר אהתיר' בטבילת הנהר מ"מ מסיק להיות פועל ביד חזקה לילך וליסע למקום שישנו מקוה כמו מקוואות שלנו באשבורן ועיי"ש. ידידו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קל"ו ב"ה יום ג' בשלח עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה יודא ליב וויינבערגער נ"י אבדק"ק ניגרעשד יצ"ו. יק"מ הגיעני ולא השבתי כי קש' עלי להכניס עצמי במחלוקת אמרתי כי יציע הדברים פני הרבנים הגנ"י הסמוכי' ובבא מכתב ב' אמרתי עתה באתי על ד"ת. והנה בעובר' זו שבנה מקוה חדשה ונמצא מעיין ונבנה עלי' היסוד ע"י "בעטאן" ולמען הגבה' המים שיגיע למעלה מהטבור זרת כמ"ש בשו"ע ובבאה"ג ע"כ שופכין לתוכ' שאובי' ג"כ ולעת ימים טובים שהוצרכו למלאו' עוד שאובי' למען מלאות הוואנען וגם מלאו שוב המקוה במים שאובים למען יגיע לשיעור טבילה הנ"ל ואז אמר א' מבעה"ב כי ראה מים זוחלין חוץ למקוה. ואח"כ לא נראה בשום מקוה איזה זחילה וע"י עוררי' שבקשו למלאו' שוב המקוה על גדותי' ולהבחי' עי"ז אם ישנו הזחילה וכ"ת הסכים לעשות כן וכאשר נתמלא המקוה באמ' נראה זוחלי' להדי' לתחת כותלי המקוה עד ששבו המים לכמו שהי' ואז פסק' הזחיל' לגמרי. והנה כ"ת הביא דברי השו"ע סעי' נ' דהמחב' פוסק כדעת הרא"ש בת' דאם נשארו מ' סאה במקוה אפי' אם למעלה מסדק זוחל אינ' פוסל וברמ"א מחמיר כדעת הר"ש עכ"פ לחוש לכתחילה. ושוב הביא דברי הש"ך ס"ק ק"כ דבנדון זה אפי' להר"ש כשר דעתה אינ' זוחל רק שיש לחוש שע"י טבילת הטובלי' יעלו המים הגבה למעל' ושוב יהי' זוחלי' והא כתב הש"ך ס"ק הנ"ל דאם ע"י טבילת אדם זוחלי' לחוץ אם נשאר מ' סאה במקוה גם הרמ"א יודה שאין להחמיר בזה ודוק' בסעי' נ"ה בג' מקוואות שבכל א' מהם רק כ' סאה בעינן כשישוב' המים לתוך המקוה וכמ"ש הרמ"א בסעי' נ' הנ"ל אבל בתרתי לטיבות' בנשאר מ' סאה וגם ע"י טבילת אדם הוא זוחל משא"כ בסעי' נ' שזוחל מעצמ' כן תו"ד כ"ת. והנה אמת הדבר כי כן דעת הש"ך אבל הבאי' באחרונים חולקי' עליו בזה ושיש להחמיר באיסור תורה. ועי' בס' דברי חיים שהשיב ע"ד הש"ך דמ"ש ראיי' מת' הריב"ש סי' רצ"ב אינ' ראיי' דעובר' השואל הכי הוה שלא כשאר מ' סאה ופסל' הריב"ש מטעם חסר מ' סאה ומטעם זוחלין אם אינ' שבין למקוה ומנ"ל דאם הי' נשארים מ' סאה ל"ה ג"כ פוסל מטעם זוחלין עכ"פ וכן בס' לחם ושמלה ס"ק פ"ח וס"ק קצ"ו השיג על הש"ך שאין מדברי הריב"ש ראי' לחלוק על מהרי"ק והביא דברי התשב"ץ ח"ג סי' ל"ד שכ' להדי' שאפי' אם נשארו מ' ס' במקוה וזוחלין לחוץ ע"י טבילת אדם מ"מ אם כותלי המקוה שחוץ לעוקה אינ' מעכבים זחילת המים פסולה המקוה וע"כ סמך הלחם ושמלה שיש להחמיר כדעת התשב"ץ באיסור תורה. וראיתי בס' רז"ה פי' רחב על הל' מקוואות שהשיב ע"ד לו"ש ומיישב דברי הש"ך שאינו נגד דעת התשב"ץ דהתשב"ץ איירי שטובל גם במקום שזוחל למעל' והש"ך איירי שטובל למטה במקום אשבורי כלומר ששוקע ראשו וגופ' למטה מהסדק ששם אינ' זוחל דבזה מהני סברת' כיון דבא ע"י הטובל. ולדידי' ישנ' ג' חילוקים דאם זוחל ע"י עצמו אפי' בשאר אפי' אלף סא' לא מהני אפי' טובל למטה במקום שאינ' זוחל ואם ע"י טבילת אדם זוחל אם נשארו ונ' ס' וגם טובל למטה באשבורן אע"ג דזוחלי' למעל' כשר אפי' לכתחיל' ואם לא נשאר ונ' ס' צריך שיהי' המים שבי' למקוה וע"י עכוב מקוואות וא"כ לפי"ז הי' כאן תקנה להזהיר לטובלי' שיהי' טובלים באופן זה להשתקע וככפוף גופן לעומק המים שיהי' בטח במקום אשבורן לפי שיעור המקוה בלא טבילת אדם. אלא שראיתי בדברי התשב"ץ ח"ג סי' ל"ד שם אין זכר לחלוק הנ"ל דהא שם