לבושי מרדכי על יורה דעה קלא

כי חשש זוחלי' יש בו לתא דאוריית' ובת' דברי חיים מחמיר מאוד בדין זוחלי' כידוע והנני לסיים בברכה כי המקום יהי' בעזרו ויבנה ערי יהוד' בקרב הימים. והנני באשר אמר מע"כ כי הגאב"ד ני' אינ' מקפיד בשאלות ממקום מורי' חוץ לגבול כ"ד ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קל"ה ב"ה יום ב' פ' פנחס תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו. שו"כט לכבוד הרב הגאון מהו' משה דייטש נ"י אב"ד דק"ק שאלגאטאריאן יצ"ו. הנני במודע כי יק"וו כבודו בא לידי והייתי מיצר מאוד עד"ז שאם ידעתי אם כבודו יורה בדבר זה וכש"כ כי כבר חל' הוראתו חלילה לקטן ערך כמוני להתערב במקום מרי דאתרי' אך ורק הרבני ונה' נתן פ"פ נ"י הבטיח כי אין לכבוד ת"ה שום הקפדה כי מפני טרד' רבה וחולש' כח' אין די לבא על המעיי'. ועתה אשר באו דברי מ"כ ועיינתי בו וכבר הואלתי לדבר הנני כמצווה ועומד לגלות דעתי ע"ד: א') במ"ש כ"ת דאין בהפומפען הנ"ל חשש שאובי' דאינ' לצרכו כמ"ש בסעי' ל"ד וכוונתו ודאי ע"ד הש"ך ס"ק ע"ה דמפרש לדעת מלצרכו' והכא בנ"ד יען כי אין צורך רק למען לנקות את החפירה בקאהלען גרוב' ולדעתי גם זה גופ' מקרי כצרכ' דהא בסעי' מ' מצריכי' במחבר ורמ"א לנקוב הכלי' ששואבי' בהם מהמקוה למען לנקות' ואם כי שופכי' החוצה וכן מבואר לענ"ד בפ"ז מ' מקוואות גבי שק וקופה שהטביל' דמגביהי' דרך שוליה שלא יפסל המקוה והתם מה צורך שייך אלא דשם י"ל משום הגבה' הצורך אלא שבנדון זה אין נ"מ לענין שאובי' כמ"ש במכתבי הקדום דהמעיין ודאי לא נפסל בשאובין. וכל עצמ' בנדון מקוה זו משום רבוי הנוטפין דהמים הבאי' ע"י הפומפען. לע"ד מכמה טעמים דדינ' כנוטפי' כמ"ש במכתבי הקדום ועד"ז דעת כ"ת לסמוך על דברי ט"ז ס"ק כ"ב דבמעיין המושך אפי' ברבוי השאובין כשר לטבול בו אפי' בזחיל'. ולע"ד כיון דהש"ך שם ס"ק כ"ב ול"ג מתרץ קושי' הט"ז באופן אח' עכ"ח לא ס"ל לחלק בהכי והא הך דבריכ' ממעיין השוקת ודאי הוה מעיין מושך ועל כ"ז יהיב טעמי' דכשר חוצה לה אפי' בבריכ' משום דמי השוקת גופו ממעיין וגם מים הנ"ל לא נפסל' רק מדרבנן כמ"ש הר"ש והרא"ש במ' מקוואות. משא"כ בנדון דידן מים שבאו ע"י פומפען זו לדעת כמה אחרונים בתשובותי' בשואל ומשיב והרי בשמים הוה כלי ממש וגם כי הופסק' בכל רגע ורגע ממעיין וגם המים שבקאהלען גרוב מי יודע אם אינ' רק מי' תמצית כמו שקורין גרונדוואססער וכל האחרנים כמו ס' גדולי טהרה בתשובתי' ושו"ת הר המור לא סמכו להקל רק לענין לפסול בג' לוגי' או מעוט מקוה ע"י המשכה א"כ פשיט' כהו דלא הוה מי מעיין א"כ עכ"פ חשיבי כנוטפין ולדעת הש"ך אליב' דרמ"א פסול בזוחלי' ועיי' בת' נטע שורק סי' פ"ד מ"ש ג"כ דאין לסמוך על דברי ט"ז הנ"ל דאין מי שיתרץ קושי' הנ"ל כמ"ש הט"ז ש"מ דלא ס"ל כנ"ל. אח"כ מצאתי בש"ע החדשים שנדפס כקוה"כ בשלמות שחולק ע"ד הט"ז להדי'. ועוד אפי' לדעת הט"ז ודאי לא מהני הטבילה כי אם במקום שהי' המעיין מהלך בתחילת' כמו שמסיק הש"ך בס"ק י' דאפי' לר"ת דס"ל דקיימ"ל כשמואל דנהר' מכיפי' מתברך דעל זה סומכי' העולם לטבול בנהרות במקום שאין מקוה מצוי היינו במקום שהי' הנהר מהלך בתחילתו ועתה שני נהרות אלו נהר של מעיין קטן ומן הנהר שני שבא מהפומפען וכי אפשר לשער ולצמצם המקום שהי' הנהר של מעיין מהלך בתחילתו דהיינו אם הי' הולך כלל במקום השווימשוהלע וגם כי ודאי השווימשוהלע רחבה מן הנהר והאשה הטובל' תטבול מקום שתמצא' לה וגם כי אפשר אינ' מי שיודע לצמצם המקום ועל זה לא נמצא בט"ז שיחלוק על הש"ך: ג') דעת פ"ת דאפי' בלא דברי ט"ז דהיינו לדעת רמ"א הא לא קאמר רק דדין נהרות יש לו שרבו עליו הנוטפין והא בסעי' ב' דבעת הרמ"א דהעולם נהגו לטבול בנהרות במקום שאין מקוה. ולענ"ד דהרמ"א ודאי לא נתכוון על הקל רק על החמור דהא סמיכת העולם אינ' רק משום דעת ר"ת במ' שבת פ' במה אשה ומ' בכורות ד' נ"ה דקיימ"ל כשמואל דנהרה מכיפ' מתברך והא אית' בפריש' וחת"ס סי' ר"ב ביאר' בארוכ' בטעמי' משום דע"י מי גשמים אויר העולם מתלחלח וכן ע"י הפשרת השלגים אית' בהגה' פריש' דכן הוא וע"כ אמרינן דמכיפו מתברך וכמ"ש במ' תענית דאין טיפה יורד' מלמעלה שאין טפחיים עולי' כנגדו מלמטה וכאשר עינינו רואות דבימי גשמים מרובי' אז במקומות העמוקי' כגון במרתפות המים באי' תחיל' אם כי שע"י כסוי הגגות לא הגיע להם מי הגשמים וכן הסכימו חכמי הטבע המים השוטפי' יותר באי' מלמטה למעלה כמ"ש במקרא תהום אל תהום קור' וכן הסביר תשוב' הרא"ש הא המעיינות מתיבשים בימי הקיץ ובבא הגשמים מתרבי' ועולי' לא עי"כ נאמר שאינ' מ' מעיינות אלא שכן טבע המעיינות שע"י הגשמים מתלחלחי' ומתעוררי' גידי מעיינות וממקורו נובע ועולה. משא"כ בנדון זה שהרבוי הנהר אינ' ע"י גשמים אלא ע"י נהר שבא מהקאהלען גרוב לא שייך בזה רבוי מכיפי' וממקורו א"כ לא שייך כלל היתר לסמוך ע"ד ר"ת וסמ"ג הנ"ל וז"ש הרמ"א דלא יטבול רק באשבורן דלא עדיפ' מנהרות שרבו דלמ"ד דלאו מכיפי' מתברך אסור מדינ' ואפי' בדיעבד רק שסומכי' העולם בשעת הדחק ע"ד ר"ת וא"כ ממילא לא רבו הנוטפין אבל מעיין שרבו עליה' מים שאובי' דלא שייך מכיפ' מתברך אסור לכ"ע ע"כ סתים דלא עדיף. ובלא"ה הסכימו האחרונים