לבושי מרדכי על יורה דעה קכח

ס"ט ברה"י ונלע"ד דהא ר"ש ס"ל דאינ' רק ספיק' ותולי' משום דשאני סוטה דרגליים לדבר א"כ י"ל דרבנן נמי ל"ק דילפי' לודאי משום דאיכ' חזק' טהרה גבי ס' ג"כ כמ"ש התוס' דודאי לא איתרע דמה"ט ילפי' לרה"י אפי' נגד חזק' טהרה. וא"כ הא במ' נזיר במתני' נקרא חזק' ג"כ רגליי' לדבר וראוי להיות ספק' ומ"מ הוה כודאי לכן אין לחלק בין רגליי' או לא אבל אי לא אזלי' בתר חזק' א"כ מסברא דרגליים לדבר שהוא גבי ס' דלהוה כודאי ומי' מודי' לר"ש דבשאר ט' ברה"י אינ' רק ספיק' והכ' גם לענין הבאת קרבן כמ"ש התוס' לקמן ועכ"ח מטעם חזק' כנלע"ד: ועתה אבא על דבריו במה שעורר הדר"ג להקשו' ממתנ' מ' נדה קו' חזק' דהא שם מפורש בגמ' ד' כ"ז דזה הכלל לאתוי' שחשודי' יי"נ גבי כותיי' א"כ דברי ר"מ במ' חולין ד' ו' מתניתן היא וכת"ה אתא למימר כי מתניתן אחרי דברי ר"מ נשנית. והנה ודאי כן צ"ל לדעתו הרמ' כמ"כ לענין מתניתן עצמ' דמ' דמאי פ"ז הלוקח יין מבין הכותיים ובכמה מקומו' בגמ' הובא משנה זו לענין ברירה ובכול' פירשיז"ל כי קודם גזיר' על יינם נשנה וכן פי' בבע"נ במקומ'. ובמה דקשי' לי' מ"מ ממתניתן לדברי תוס' דרבי שנה מתניתן לא כר"ג זקנו דהכל שוחטי' את' לרבו' כותים. והנה אם לא נתקבל הגזיר' לק"מ אלא דהא נתקבל במתניתן לענין יי"נ ומשום גזיר' ר"מ והה"ד הי' לי' לסתום לענין שחיט'. וראיתי בס' לב ארי' שהרגיש בזה לתרץ דברי רש"י בהאי דיוק' דמשו"ה פירשיז"ל ר"ג בנו של ר"י הנשיא שהי' אחרי המשנה. אלא דלא דמי לענ"ד דהאי משום מיעוט' היא ולא חיישי' כהלכת' דאזלינן בתר רוב' והא דלענין יי"נ סתם במתניתן מ' נדה היא ענין א' לענ"ד כדבעינן למימר לקמן בס"ד דהא הקושי' הולך וחזק' מר' אבוה ומה גזר' ר"א ור"א עד דקבלו מני' דהא הלכת' היא לדינ' בהך מתניתן דמ' נדה והיאך נעלם מר"א משנה זו וקושי' זו לר"א ור"א קשה ג"כ שהקש' בתוס' מערובין ד' ס"ו האיך איכ' למימר דלא קבלו מני' כיון דלכ"ע דינ' הכ' וכמ"ש המרמ"ל: אלא דלענ"ד הוא דהענינים חלוקי' דודאי מעולם לא הי' נאמני' בכל מה שהוא מדרבנן כמ"ש שם בנדה דאשכח לכולן גוונ' שהוא מדאוריית' ומשום דכתיבי' אבל בלא"ה אי"נ כלל. והא שם פירשיז"ל דחשודי' על מגע נכרי והוא מדרבנן ובערוך לנר דייק שם דבא למעט יי"נ ממש דודאי אינ' חשודי' וא"כ לפי"ז אם ידוע כי הם עצמן עשאו ודרכו ונגעו ביינם לא יאסר דהא ודאי משום דחשודי' על מגע נכרי לשתות, משו"ה אינ' עושה יי"נ במגעו והוה כשאר חשודי' בישראל דאי"נ משום חשודי' על אות' דבר ואינ' ראוי' להיות שומר וכיו"ב אבל מ"מ פשיטא דמגעו אינו אוסר וגם הא פשיטא דיין הנמצא בעיירות שלהם דלא שכיח' נכרי' דלא חיישינן למגע נכרי דהוה רוב וקרוב לכ"ע וכמ"ש בב"ב בסוגי' דרו"ק וא"כ בגמ' דדייק ר"מ שלא לאתוי' חמרא מבי כותאי דהיינו מקומות שלהם דלא דיירי נכרי' ול"ק מכותיי' וכן הוא בעובדא דר"א לקמן. וכן יש לדייק במתניתן דקתני הלוקח יין "מבין" הכותיי' ול"נ מפותיי' והוא כנ"ל ואין סתיר' כלל ממתניתן אהדדי ור"מ דגזר על יינם משום דמצא' דמות הנ"ל גזר יינם לגמרי כשאר סתם יין ומגע נכרי ול"ק עד שבא ר"א ור"א וקבלו לאסור סתם יינם ומגעם כשאר נכרי ומתניתן דנדה לא איירי בי' כלל אלא שאינ' נאמנין לענין אם יש חשש' אם נגע נכרי דעלמ' אבל בבטח דלא נגע נכרי לא אתסר כלל כנלענ"ד ברור ומ"ש כת"ה לחלק ולומר דבשחיט' ל"ג כיון דאחזיק' משא"כ ביי"נ. והלא פירש' התוס' בעירובי' ר"פ הדר כיון דגזר משום דמות לע"ז א"כ מה"ט נפסלו לשחיט' כמו שאר מומר לע"ז וחדושי רשב"א בשם הרמב"ן תי' די"ל דר"מ כר' ענן ס"כ דמכשיר מומר לע"ז לשחיט': ואגב אומר מ"ש מדקדק באמרי דוד מהו דקאמר לר"מ דגזר רוב' אטו מיעוט' לומ' בפשיטות דחייש למיעוט'. ולפענ"ד בפשיטות כמ"ש בתוס' יבמות ד' קי"ט דלענין להחזיק בחשוד לא שייך לחוש למיעוט' דכיוו' דאיכ' נגדו חזק' כשרו' וכמ"ש בסוף דברי' גבי דמאי דבלאו גזיר' חכמי' לא שייך לחוש למיעוט' אפי' לר"מ והוא פשוט דצ"ל דוק' דגזר משום מיעוט'. חותנו אוה"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן קל"ג ב"ה יום ב' פ' עקב תרס"ח לפ"ק מאד יצ"ו לכבוד הרבני החרוץ ובקי מהו' שמעון גוטמאן נ"י מו"ץ בישוב דיאסעג יצ"ו ע"ד המקוה אשר נתמעטו מימיו אם מותר להוסיף ע"י פלומפען ומע"כ האריך בהלכה זו ובאמת כבר הלכו בו נמושות וראש המדברים בזה הוא בעל ת' זכרון יוסף יו"ד סי' י"ג והוא מן המקילי' באם נתברר שאינו משתמש ע"י איזה כלי קיבול בשאיבת המים מתיר אפי' לכתחילה דהיינו שלא יופסקו המים הנשאבים ע"י דליי' בעול' ויורד עד שירדו למקוה ואם יש לחוש שהופסקו יעשה כן לבסוף לחברו בדליי' בתכיפ' אחת ואם יש כחוש שנעשה ע"י איזה שמוש כלי קבול אינו מותר רק בשעת הדחק באופן הנ"ל דהיינו דליי' בתכיפ' אחת. אבל האחרונים הבאי' אחריו כולם חולקים עליו הלא הגאון בעל גדולי טהרה סי' חי"ד ורק במקוה מעיין נראה דמתיר למלאות אם רוב מים כשרים דהיינו מי מעיין ולמען להשלים יש להקל לדבריו אבל בת' הר המור גם בזה אין דעתו להקל אך ורק ע"י המשכה כדינא בקרקע בולע עיי"ש ועיי' בת' אהל אברהם סי' ל"ה. לענ"ד ודאי יש להחמיר כדעת הר המור בדבר חמור שהוא שורש' קדושת ישראל כמ"ש הרשב"א בפתיח' לשער המים: