לבושי מרדכי על יורה דעה קכז

מסרק קרואי' חפי במ' עדיות ומ' כלים וכן במ' שבת ד' פ"א רי"א עצים לעשות ממנה חף אם כי שם אינו של מסרק עכ"ז הוא בכלל שכל עצמ' הסריקה ע"י שני מסרק כידוע. וכן חף גורר (קראצען) הביא מגמ' מ' בב"ק פ"ב ואשבת ד' נ' נזיר חופף ומפספס ומ' ביצה ד' ל"ה נזיר כא יחוף באדמה וכמ"ש ג"כ במ' נזיר ומ"ג וגם לערך חף הוא על רחיצה כי כן תרגום על ושטף במים אלמ' דכול' אתניה' בי' ועכ"פ צריכ' האשה להיות מגרר ומשפשף בגופ' כיון דבזה ודאי בכלל חפיפה ג"כ וע"י בורית הנ"ל מתקיים שפיר כהנ"ל כמובן ורק אותן הנשי' צריכי' להזהיר שלא ישאר עליהם מגוף הבורית משום חשש חציצה אלא צריכי' להשטתף אחרי גרידת הבורית היטב והיהודית העומדי' ע"ג צריכי' לעיין בזה: הדו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קל"א ב"ה אול"י ו' עש"ק פ' ויצא עת"ר לפ"ק מאד יצ"ו שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג החו"ב מו"ה דוד דובעריש מייזעלס נ"י דומ"ץ דק"ק ספרדי' באוהעלי יצ"ו הלום באתי להעלות דבר בענין זה ממ"ש יחדיו ע"ד באה"ג שהחמיר להיות חצי אמה למעל' מהטבור וכבר מתדנזין בזה בדור שלפנינו כמ"ש בת' אמרי אש סי' ע"ח שהגיד צערו לפני מרן חת"ס והוכר לפניו שאינ' חמור כ"כ בעיני' והי' תימ' בעיני' ה"ה מדברי הרשב"א ומהרי"ו באין חולק ושוב הביא דברי התוס' מ' יומא ד' ל"א ד"ה אמה חולק עד"ז דהא ס"ל דכה"ג הי' יכול לטבול בישיבה ובשבת אדם במים החוש מעיד כי יותר מקמיט משחיית' אם המים מגיעי' לכה"פ עד הטבור וא"כ הא דאמרי' בפ"ב דיומא דנדה צריכה לישב במים עד צוואר' ג"כ ישיבה ממש ואיכ' ראיי' שפיר כש"כ לפי מה דמסיק שם בגמר' דלית הלכת' כר"י אכן לפימ"ש בט"ז סי' קצ"ח ס"ק ל"ח דבאם מתחילה נתלחלח בתוך הקונטיי' בעמידת' בתוך המים מהני וכמו גבי מטה שהמים מקדימי' בסוף פ' ז' וג' מקוואות ולהכי אין שוב ראיי' מהתוס' ולא מדברי ר"י אבל לפימ"ש הש"ך בנק"כ לחלוק ע"ד ט"ז שוב יש ראיי' מדברי התוס' ומר"י אם כן אם מתחילה יתלחלח בית הקמטי' היטב שוב מהני הטבילה ממנפ"ש וכן מסקנת הסד"ט: וע"ד רצפת אבנים בתוך קרקעי' המקוה אשר לדעתו כקובע דרך בנין. ידוע כי בכל ספרי' שו"ת מראשונים ואחרונים אחזו זה השער בנין מבטל תורת כלי וק"ט ועיי' בסד"ט סי' קצ"ח ס"ק ס"ג מה שהאריך בענינו של דבר זה והביא שם דברי מהרמ"פ שהוכיח ממשנה שלמה פ"כ דמ' כלים משנה ה' בכופת שקבע' ולא בנה עליו או בנה ולא קבע' מקבלי' ט' קבע' ובנה עליו אינ' מק"ט אלמ' דבנין וקביעות מבטל לגמרי מק"ט ושם חדש דמים שבמקוה שהוא בתדיר' על הרצפה הוה כבנין ובזה הייתי ממליץ זכות במה שנוהגי' בכמ' מקומות לקח גיגית (קאסטען) שנוקבי' אות' בתחיל' ואח"כ קובעי' בארץ ושוב סותמי' הנקב דעי"כ נעשה קבעו ולבסוף חקק' דחשבינן כמחובר בב"ב בסיגי' דצנור ומהרח"ש ונוב"י מהדו"ת סי' קמ"ב צווח' ככרוכי' דשם דוק' בשאובי' דרבנן דהיינו לפסול המקוה ע"י צנור אבל לטבול בתוך הכלי הא פסול מה"ת כמ"ש הר"ש והרא"ש ועיי' בחת"ס יו"ד סימן קצ"ח ובדברי חיים על ה' מקואות מ"ש להעמיד מנהגן ש"י ולדברי מהרמ"פ ה"ה בפשיטות דשם בצבור המים אינ' מקלחי' תדיר רק בעת צורך למקוה וזמן גשמים משא"כ במקוה שהיא תדיר' ננלא' מים ורק לעתים רחוקי' שמנקי' אות' א"כ זה חשוב כבנין על הקבו' ע"כ לכ"ע כלומר גם לרבנן בטל מתורת כלי כמ"ש במתניתן הנ"ל משא"כ בצינור אינ' חשוב כבנין ואינ' רק כקבעו בלא בנין עליו. ותמיה' בעיני כי לא הערו בזה בתשובות האחרונים הנ"ל ועכ"פ חזינן חשיבות הבנין וכמ"ש הטור בסי' ר"א. עוד באתי להעיר ע"ד באה"ג דבמנחות ד' י"א משמע דמלת "זרת" הוא כמ"ש הערוך (שפאן) דקאמר התם למדוד החשן ובב"י הביא דברי הרשב"א ב' פי' א' מ"ש שצריך להיות זרת למעל' מהטבור ב' שהוא עד חצי החזה ומטבור עד חצי החזה כמדומ' שאינ' חצי אמה. ידידוש"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. אחר כותבי ראיתי בשו"ת בית יצחק ח"ב סי' ל"ה שהשיג ע"ד ת' אמרי אש כי מתוס' הנ"ל אינ' ראי' דוודאי החששא של כקוה"כ דילמא ע"י קמטים לא יגעו המים למי המקוה הוא רק חששא דרבנן ובכה"ג התיר' כמ"ש שאר שבותי' עיי"ש פלפול גדול. ולענ"ד שאין זה מהשגה דכל כהאי הוה לי' לפרושי דמשום שבות התיר' במקדש והא לקמן ד' ל"ד במחלוק' רש"י ותוס' אי גרסי' אי"ש במקדש או כ"ג ואם בדברי הש"ס יש לדייק כן אי פרוש או לא כש"כ בקושי' התוס' הוה לי' לפרושי. ועוד האיך שייך בקושי' בלשון תימ' ידוע כי אין לשון זה משתמש בתוס' רק אם הקושי' אין לה תי' רק בדוחק והכא הוה להיפך דבקושי' צריך להוסיף בטעמי' משום אין שבות וכצ"ל בתי' התוס' דמסתמ' הי' עושים משום חולש' דכה"ג להיות טובל בקל משמע דהי' עושי' כן בכיון יותר משאר מקוואו' ודברי ת' א"א על מכונן: סימן קל"ב ב"ה אול"י ד' פ' קרח תרנ"ח לפ"ק ברעזאווא יצ"ו שוכ"ט ע"ר חתני כבני הרב המאוה"ג חריף ובקי מו"ה יוסף צבי נ"י אבדק"ק גאלאכטא יצ"ו בסוגי' דיומא (מ' חולין ד' י') אמרתי לת' קושי' התוס' דילמ' טעמא משום