לבושי מרדכי על יורה דעה קכא

סי' קצ"ח ס"ק י"ט נראה להדי' דגם ברטיי' אם הי' סכנה להסיר' הוה אינ' מקפדת וחזר הדבר כ"פ והכל עפ"י דעת המרדכי שהביא הרמ"א בענין סבוך שערות אלא שהאחרוני' מחלקי' בסבר' דשם הוה מגופ' והוה כרבות' משא"כ מה שעלה על גופ' מדברי אחרי' ועי' בכת"ס הנ"ל ועי' בהג"ה על המחה"ש ה' נדה סי' קצ"ח הנ"ל ועכ"ז דעתם עיקר להקל ביש חשש סכנה וכמ"ש בלבוש בטעם המרדכי. וראיתי בדברי כ"ת דברי' הדברי' מה שאין מובני' לי במ"ש דהוה ראוי' לביאת מים בנד"ז דהמוכין היינו הוואטא מתלחלח במי המרחץ, ולא הבינותי ראוי' לביא' מים לא נאמר' רק בביהס"ת כגון הפה והחוטם וחלולי' אזנים ואות' מקום סמוך לרחם כמ"ש בגמ' מ' נדה ד' מ"ז אבל שטח החזה פשיטא דאין זה בכלל ביהס"ת לא כאצילי' ולא כבין הירכיים הלא מקום גלוי הוא כשאר שטח הגוף דבעי ביאת מים ממש. והנה בנד"ז אם יש מקום להקל מטעם סכנה להסיר ואם נאמין להרופא שהוא סכנה ידוע מ"ש הפוסקי' בנאמנ' הרופאי' בפרט בזה"ז אלא שאי"צ לנאמנות ע"ד זה עצמ' רק אם נאמין להם דעצם החזה נסדק והיינ' שנסדק מעבר לעבר א"כ הוה מכה שבחלל הגוף דקיימ"ל בש"ע או"ח סי' שכ"ח דטל מכה שבחלל הגוף מחללי' עלי' השבת אפי' בלא אמירת הרופאי' שהוא סכנה ועי' בת' שבו"י סי' ע' וד"ז אפשר דנאמין להם דהוה כמילת' דעביד' לגלוי' וגם כי כיון דרופ' מומח' אמר כן וכן דעתו שזה רפואת' ממילא אינ' מקפדת כמ"ש בהאחרונים סבר' כזו בנד"ז ועי' במחה"ש סי' קצ"ח הנ"ל. והנה זה זמן לא כביר שאל א' ממני (עי' לקמן) ע"ד חולי שבר הטבור מ"ש "נאפעלבראך" שנתנו לה רופאי' רטיי' ע"ג הטבור בחוזק וג"כ שצריכ' להעד שנה תמימה ואז נופלת מעצמ' ושם הוי חששא ע"ד הבעל שהוא מן הקלים בארץ שלא יהי' נכשלי' ח"ו שיקרב אלי' בלא טבילה וכגון זה סמכתי להקל אם יסכימו אתי ב' גדולי הוראה. אבל בנד"ז בגליל דמר אשר יראת ד' על פניהם ואינ' חשש כנ"ל לא מלאני להקל ויעמיד' על עצמן עד כלות השנה לטובה. ועוד דחציצה זו שהוא כעין חגור' אפשר יגרע טפי דהוא דבר תמוה בעיני הרוא' דרטיי' דרך כ"א בלא בוש ע"ג משא"כ חגור' על הגוף ערום בפרט ע"י וואטא וגיפס אפשר דבכה"ג גם בחשש סכנה מיקרי מקפיד וכ"ת מבפנים אם אין לחוש למכשול ח"ו והאיך דרכם ביראת שמים. ומ"ש כ"ת כי הוואטטא מתלחלח בתוך המים. והנה לכאורה הי' מקום להקל מטעם זה דהוה כמו הך דסי' קצ"ח סעי' כ"ח דלא תאחוז חברת' בידה משום חציצה וסיים שאם הדיח' ידי' במים תחיל' שרי דטופח היה חבור למקוה אלא שהש"ך שם בס"ק ל"ח מצריך שיהי' טופח ע"מ להטפיח ומי יימר דהוואטטא מתלחלח כ"כ וגם מי יימר דלא נשאר מקום מה בלא מים דאפי' כ"ש מעכב. והראי' ממאי דקיימ"ל בסי' קצ"ח סעי' מ"ו דנדה מערמת וטובלת בבגדיה ממ' ביצה ד' חי' ופי' הש"ך בשם הראב"ן וכן בס' אסכול להראב"ד דאיירי דוקא בבגדי' רחבים דנכנסי' המים בין הבגדים והא סתם בגדים בין של צמר בין של פשתים וודאי מתלחלחי' במים מעבר לעבר ואמאי הוה חציצה אלא עכ"ח דחיישי' דלמא ל"ה טופח ע"מ להטפיח או שנשאר מקום מה בלא מים וכן ראיתי בבינ"א סי' י"ג בטעם השיטת דס"ל דבמקוה שקרקעית' טיט ורפש אפי' בדיעבד לא עלתה לה טבילה אם כי במטה קיימ"ל במ' מקוואות פ"ז דטהור' במשוקעות רגלי' בטיט מפני שהמים מקדימי' היינו טעמא דבאדם חיישי' שנכנס הטיט בין האצבעות והרגליי' ונשאר מקום מה בלא טבילה מבלי מים או טופח שלא ע"מ להטפיח וכמ"ש המחבר סי' קצ"ח סעי' כ"ג ועי' בש"ך שם שמיקל. ובחכ"א ובדג"מ מחמירי' בזה וכן יש להוכיח מדברי ס"ט ס"ק י"ג דפליג אדברי שו"ת משאת בנימין סי' פ"א שמתיר להטביל אשה חולנית עלי מחצלת וחולק עליו דכיון שגופי' מכביד על המחצלת הוה חציצה כמ"ש המרדכי לענין טבילת כלים בצלי ע"י כבידתן הוה חציצה והא מחצלת פשיטא דמלחלחת מעבר לעבר ועכ"ז חשיב חציצה. ומ"ש בסד"ט בעצה היעוצה שיתן מקודם ומחצלת בתוך המקוה עד שיהי' המים שוטפי' עליהן דמהני דאז הוי כמו לחלח ידי' של חברת' דהוה חבור למקוה, ובאמת עיינתי בת' משאת בנימין הנ"ל וראיתי כי כן כוונתו ג"כ דהא קאי התם על דברי מהר"ר ישראל שהתיר לטבול אות' בתוך הסדין והוא חולק עליו בזה דסדין הוה דבר שמקבל טומא' ואסור אפי' בדיעבד כמ"ש בסי' קצ"ח סעי' ל"א ורק במחצית שאימ"ט שרי לטבול והא דומי' דסדין קאמר הוא ז"ל במחצלת והא בדברי מהר"ר ישראל מזכיר שישימו הסדין בתוך המקוה ואח"כ ישכיבו אות' על הסדין א"כ הא בזה לא פליג ורק תחת סדין הוא אומר מחצלת אבל בהקדונ' וודאי דעתו ג"כ כמ"ש הר"ר ישראל וכמ"ש בסד"ט ועי' במס' שבת ר"פ במה אשה דרך ע"ג קשה הוה חציצה וחוטי צמר על כל הגוף הוה חציצה דהוי רך ע"ג רך וכן רך ע"ג קשה. והנה וואטטא היה רך וחזה בין שהוא קשה ובין שהוא רך הוה חציצה כמו דקיימ"ל בריש סי' קצ"ח בחוטי צמר דרק בחוטי שער ע"ג ראשי הבנות קיימ"ל כר"י דמודי' לי' חכמים וא"כ הא חוטי צמר ג"כ נראה דמתלחלחי' במים ועכ"ז הוה חציצה לבד ע"ג צוואר מפני שאין אשה חונקת עצמ' אבל בשאר גוף חוצצי' אלמ' דל"מ לחלוחי ועכ"ח היינו טעמא כיון שמהודק ואין המים נכנסי' ביניהם חיישי' דלמא לא הוה טופח ע"מ להטפיח או אפשר שנשאר מקום מבלי מים. ומעתה בנ"ד שכל רפואת החגור' כך הוא שע"י שחוגר' העצם בחוזק יתאחדו חלקי העצם החזה זל"ז ויתחברו יחדיו ידובקו א"כ פשיטא דהוה מהודק היטב היטב, ע"כ לענ"ד אין מועיל לחלוח זה. וכבר אמרתי שכת"ה בענין זה מבפני' ואין בידי לומר מותר דהלוי' באשלי רברבי. וד' ינחינו במעגלי צדק.