לבושי מרדכי על יורה דעה יב

דנזדמן לו שעבר פ"א לתיעבון לא חשוד אבל דכיונא דמומר לתיעבון לא יהא נאמן בשל אחרים אפי' שלא צד הנאה וטירחא מנ"ל הא עיי"ש והנה מעל' מחדש סברא חדשה לחלק בין של עצמו לשל אחרים דלענין עבירה דלפני עור לת"מ הוא כמומר לדבר אחר ואינו חשוד לכך, והנה לפי"ז הי' הכל עקוב למישור וזה ודאי נכון בסברא אלא שאינו יודע מה זו לתלות בשל אחרים וכי בשל עצמו להאכיל לאחרים לא שייך לפני עור ואדרבא זה חמור שבלאו לפ"ע שנותן או מוכר משלו לאחרים מה שלא הי' ביד אחרים לעבור, ועיין בתוס' פסחים דף כ"ב ובמהרש"א שם מה שהוכיחו דאפי' הושטה של אחרים לידם שייך לפ"ע מדקתני לא יושיט, והמהרש"א כ' עליו דמשם לא מוכח רק דקאי בתרי עברי דנהרא, ועיין בפנ"י דמיישב בפשיטות דאי לאו דהי' האמה"ח לבני נח למה צריך תרי עבר' דנהרא דבשל עצמו ליתן לאחרים ל"צ תרי עבר' דנהרא כיון דבלא נתינה לא הי' בידו ליטול מעצמו, עכ"פ חזינן דבשל עצמו ליתן לאחרים פשיטא דאיכא משום לפ"ע יותר. והא בריש סי' קי"ט החשוד לאכול וגו' אין סומכין עליו. ובש"ך שם דהיינו ליקח ממנו ולדברי מעל' אמאי לא הא לא חשוד אלפ"ע, וראיתי בס' אמרי דעת שהביא בשם הש"ך בס' ארוך שהקשה כן אמאי צריך למימר בדיקת סכין נשאל אותו אם הי' סכינו יפה ואם יאמר הן נאמין לו דבהא לא חשוד רק לאכול ולא חשוד אלפ"ע וה"ה דברי כ"ת ני'. ובאמת בזה אין חלוק בין ש"ע לש"א כמ"ש. ושם תירוצו אין בידי להבין ואין הס' ארוך לש"ך תח"י לעיין בו. ובאמת בדברי הראשונים ואחרונים משמע על איסור זה שחשוד לעבור גם בלאו דלפ"ע קל בעיניו. ולפי דברי החת"ס הנ"ל יש להסביר דלתיעבון היינו חמדת ממונו וזה ודאי מישך שייך לחשוד אותו דעובר אלפ"ע כמובן שוב ראיתי כי כ"ת ני' בא להוכיח דדעת הש"ך כסברת הר"ן שעשה חילוק שלישית לענין מומר שלא לתיעבון ולא להכעיס דצריך בדיקת הסכין וגם עע"ג ולא כדעת הרא"ש דחשיב לי' כמומר להכעיס ואינו רק תרי גווני מומר כידוע שכן כתב בסי' קי"ט סק"ו בפי' דלא ככ"מ. וגם מסי' ב' לפ"ד פרמ"ג. והנה הש"ך כ"כ להדי' בסק"ה במקומו: אלא מ"ש מעל' נ"י לפ"ד הפרמ"ג דרבא דאיירי במומר לתיעבון ואינו נאמן אפי' בלא טירחא א"כ איך אמר רבא בודק סכין ונותן לו דלמא שהה ודרס וכיו"ב תמהני עליו הלא שאילת הראשונים הוא הרשב"א והר"ן ז"ל. ותי' דזה חזקה בפ"ע על בן דעת שעשה כתיקונו במה שבידו ולא שביק התירא ומ"ש הפרמ"ג דאינו נאמן בשל אחרים אפי' בלא טירחא היינו בדבר שצריך עדות כגון על יינו של פלוני שכשר בדבר זה אשר צריך עדות ואין בידו לתקן אם כבר נאסר אין בדבריו כלום, אבל בדבר זה שמא שהה ודרס דלאו משום נאמנותו קיימינן עלי' אלא משום חזקת אומנת' וכ"כ להדי' הרשב"א במ"ש דלענין בדיקת הסימנים לא סמכינן עלי' דאין עדות למומר וע"כ צריך בדיקת הסימני' לפנינו אלא בדליכא לפנינו לבדוק סומכין על הרוב וחזקה אלמא דבל"ז לא סמכינן עלי' דבדבר שכבר עבר ואין בידו וגם בלא חזקה אז אין עדותו כלום ובזה איירי בפרמ"ג בל"ס אלא דלפי"ד הפרמ"ג דברי הש"ך סי' קי"ט סק"ו צ"ע במ"ש ליישב דברי רמ"א דחשיד לתיעבון לא מקרי חשוד, והקשה שם ממומר לתיעבון צריך בדיקת סכין ותי' דמשום טירח' הוה לתיעבון והתם איירי דליכא תיעבון כלל כלומר שאי"צ לטרוח והא לדברי פרמ"ג מומר אפי' בלא טירח' אינו נאמן אפי' בשל אחרים וצ"ל דמה שהזכיר הש"ך שם מומר הוא ל"ד דהא לדברי רמ"א איירי בחשוד. ולדעת הש"ך זה אינו בכלל מומר וא"כ עכ"ח הכי קקשי' לי' דעכ"פ יוקשה מחשוד דאינו נאמן בש"ע עכ"פ ומקרי לזה חשוד. והא לדברי רמ"א אפי' חשוד לא מקרי ע"ז תי' הש"ך דאיירי דליכא תיעבון כלל היינו בלא הנאה דנאמן כן נראה לפענ"ד: גם ראיתי במ"ש מעל' נ"י להמציא דבר חדש במ"ש הש"ך לפ"ד הרמב"ם להצריך בדיקה גם בחשוד לדבר אחר היינו דוקא בשביק התיר' ועביד איסורא. אבל בתיעבון ל"צ סברא דהא חזינן דהאיך דשביק התירא ועביד איסורא לא מהני בדיקת הסכין וכו' והנה זה החילוק שייך במומר לאותו דבר דצריך להיות עע"ג לדעת הר"ן. אבל דעת הרא"ש ידוע דס"ל דזה הוה כמו מומר להכעיס ולא מהני אפי' עע"ג דאינו בר זביחה כמ"ש הב"י וכן פסק הרמ"א בסעי' ה' והש"ך מדשתיק לי' אודי לי' א"כ אין דמיונ' מדרגא לדרגא עולה יפה כמובן. ועוד ראיתי מ"ש כ"ת נ"י לדעת הר"ן שכ' במומר לד"א אי"צ בדיקת הסכין היינו בדלא שביק התיר' ואכל איסורא כיון דקיי"ל דחשוד לד"א אינו חשוד לכה"ת. אבל בדשביק גם להר"ן צריך בדיקת הסכין וזה דעת הש"ך וא"כ לפי"ד הר"ן והרמב"ם לא פליגו כלל. וא"ת דבאמת כן הוא ולא ס"ל ככ"מ בפי' הרמב"ם מ"מ דחיקא לי' במ"ש לתרץ דברי הכ"מ להיות לאחדים עם מ"ש הב' וס"ל כת"ח הא לדעת כ"מ הרמב"ם לא ס"ל חילוק' שלישית כהר"ן והא הש"ך השיג על לשון רמ"א מומר משמע דקיימ' לי' כהמחבר ועוד מ"ש מעל' נ"י דהר"ן ג"כ מודה דמומר לד"א בדשביק התיר' צריך בדיקת סכין קשה לומר כן כי מן מה שאמר דהא קיי"ל מומר לד"א ל"ה מומר לכה"ת, דלא כר"מ בבכורת דכ"ט ודף ל' ושם ודאי אין חילוק ועיי"ש ברהיטת פלוגתתא דלא דנין רק מחשוד לחשוד ואין נ"מ וכמ"ש הש"ך סי' קי"ט דלא נחשד רק מתיעבון לתיעבון ותולה זה בטריחת גופי' ג"כ ואל"ה ל"ה צריך בדיקת סכין. ומ"ש כ"ת נ"י מגמר' למה לא מוקי הברייתא במומר דשביק התיר' ודרך רבותא ועיין בחי' הרשב"א שהקשה כמ"כ דלאוקמי במומר להכעיס ובעע"ג אלמא דאינו מוחלט דאיירי בחדא גוונא כלומר דומי' דמומר לערלות דאיכ' משום תיעבון ולענין בדיקת סכין ודוקא מומר ולא חשוד הוה חדא גוונ' אלא דלדברי כ"מ שהוכיח מברייתא זו כדעת הרמב"ם ז"ל דמומר לערלות דומי' למומר לאות' דבר דברי מעל' כנים ולעיקר קושי' מעל' נ"י ס"ל כהרשב"א