לבושי מרדכי על יורה דעה יא

לדבר ה' והא סיים שם וכו' אם יש לתלות בשגגה והוא איש כשר אין מעבירין אותו כלל רק יקבל עליו שלא לעשות עוד כזה. והעיקר לפי עיני ראות המורה כמ"ש ג"כ מהר"ם שיק ועי' בת' נהרי אפרסמון סי' י' ק"ו קמ"ב והלא אפי' בחשוד לדבר קיי"ל כן בסי' ב' וסי' קי"ט דאם כשר וירא ויש לתלות בשגגה ובנד"ז אפשר כי נתחרט כמ"ש כ"ת בתוך הזמן ע"כ לפענ"ד יראה בעיניו לחקור ולדרוש אותו מה ראה על ככה ואם יוצדק עצמו כי לא ידע מחומר או כי בתוך הזמן נתחרט ע"ד יש מקום להיות נאמן ובאה"ע סי' קט"ו קיי"ל בעובר' ע"ד אם לא נכשל על ידה אעפ"י שהושיט' לו המאכל תלינן דאם הי' מוכן לאכול הית' משמרת אות' שלא יכשול כש"כ באיש כשר וחרד דלא אתרע חזקת כשרות שלו. ודי שיקבל עליו דברי חברות ושירחיק בתכלית הריחוק מחבור' שטקו"ו וד"ל וה' בימינו למען עשות בכשרון עצהיו"ט. והנני לסיים בכל חותמי ברכות דו"ש: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ד' בהי"ת תר"ס לפ"ק פה ברעזאווע יצ"ו. שוכ"ט על ראש ידי"נ ה"ה כבוד הרב הה"ג מהו' קאפל כ"ץ בלוי נ"י רב"ד ק"ק ווערבוי יע"א: באתי בזה עוד להמתיק הדברים אשר היו לפנינו ע"ד השו"ב. וע"ד אשר נדברנו בדברי ת' דברי חיים לחלק ביניה' בין שוחט סתם ושוחט מופלג לי"ש. ולפי עיני הראות עפ"י רוב' שוחטים מומחי' ובקיאי' מפני הרגילות אשר בידם מדמי' בנפשם כי אין הרתיתה מזיק לו לרוב ההרגל באומנת' כמ"ש לומר על שאר דברים שאינו רק לחומר' והלא ברור כי אין זה כלום ואין לנו אלא דברי הפוסקים וכ"פ שמעתי משוחטי' מומחי' י"ש מרבי' אשר לפי בקיאות' מתמיהי' על איזה חומר' שנמצא באחרונים. לכן איזה גבול נמצא על מה סובב דברי הגאון בעל דברי חיים שהוא "י"ש מופלג" ועוד בזה השוחט לפי הראות אין לתלות כל הרתית' מפני איזה עבודה או פחד הנסיון ופרנסה וכדומה אשר היינו דנין ע"ז בפש"ט חדא כי ישנו ב' אופנים רתיתה כגון רתיתה מפני קרירות. וכן רתיתה מפני גדולי בני אדם וכמו נערים קטנים מפני אימת רבם ותלמידי' מפני גדול רבן וכיו"ב ורתית' זו אין לה מקום קביעות רק לכל צד וצד למקום ד' רוחו' אבל רתיתה זו הוא בראה קבוע תדירה ממקום למקום לרוחב אויר עולם וכן דרך חולשי העורקי' הנראה עין בעין וקוראים אות' הרופאים (נערפען קראנקהייט) וזה ודאי רתיתה אשר דברו עליו הפוסקי' שהוא מחמת חולש' ואיזה חולי. ועוד הלא ידו הימנית מוכח' על השמאלי' שהוא מחמת החולי כי אם הי' איזה מקרה ופחד מפני רגשת הנפש למה השמאלית רותח' יותר ויותר. לכן אין ספק שאין לתלות בשום דבר רק בחולי וחולש' בפרט שהוא למעל' נשבעי' וגם חולי במיצר החזה. ומי יאמר שאין זה גורם. וכעת נהירנא מה שנתחדש לנו בהיינו בפש"ט ע"ד מהר"ם שיק אשר טרח למצא טעם ושורש הפסול של ידיו מרתתין ועמדנו על הטעם לומר שאין זה שחיטה מכחו בשעת השחיטה רק כ"ש נשחט הוא מכח רתיתה שלו זה אינו מרצונו וכחו ואדרבה זה טבע החולי גורם. והוה כנשחט מעצמו וכנפלה סכין מידו. והוטב טעם זה בעיני השומעי'. והנני כמוני כמוה' בטח בעה"י כי כתורה עשינו ועזר' ה' בימינו להנהיג ולנבהל עם ה' כמצוה ותורת ה' כל הימים. ויזכה עם כל אחב"י להעמד' כה"ג לאו"ת בקרב הימים כנפש ידידו הדוש"ת: ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ סימן ה' ב"ה שנת תרס"ה פה מאד יצ"ו. שוכ"ט וברכת מעינים, על ראש ידי"נ אלופי ומיודעי, ה"ה כבוד הרב החריף עצום יראת ה' אוצרו מו"ה יצחק שלעזינגער ני' אבן יקר בק"ק סארוואש תצ"ו. קראתי במכתבו ע"ד ש"ץ מ"ץ אשר נמצא עליו קלות בחומרות כי עבר למול בזמן לילה נגד דעת הש"ך סי' רס"ב וס"ד גם עם חבור' רב דנעאלאגען וגם מרננים אחרי' בקלא דל"פ בענין שו"ב, וראיתי דבריו במו"מ של הלכה כדרכו בסברות עמוקות, וראיות נכונות ותחילת דבריו ע"ד פרמ"ג סי' ב' סק"כ במ"ש ע"ד הש"ך שהוכיח מדברי הת"ח דבחשוד פ"א נאמן בשל אחרים ולמה נאמין לו בלא בדיקת סכין כיון דעכ"פ מטרח לא טרח. ובאמת בנוב"י מהדו"ק סי' א' פליג מה"ט ע"ד הש"ך ומסקנתו דהך דנאמן בשל אחרים בסי' קי"ט, לא משכחת אלא בעדות בעלמא שראה מומתה כשר שחט בהמה של פלוני, ובשו"ת חת"ס יו"ד סי' כ"ב מיישב דברי הש"ך דבאמת מומר לתיאבון אינו רק מפני חמדת ממונו ולא מפני טרחת גופו. ע"כ בשל אחרים לא חשוד מפני טרחת גופי' אבל במומר כיון דכהתירא דמי' לי' גם מטרח לא טרח יעייש"ה שהאריך בסברא זו. אלא דס"ס ק"ל להבין דבריו הקדושים דא"כ גם בשל עצמו בחשוד פ"א למה נחשוד כיון דלא נחשד על טרחת גופי' ואפשר דכוונתו דאי אפשר שלא יעשה נבילה פעמים ע"י שחיטתו ולא יפרוש מפני תאוותו ויבא לידי מכשול משא"כ בשל אחרים כיון דאין כאן הפסד ממון אלא דזה קשה לפימ"ש הש"ך סק"כ וכן הוא ברשב"א והר"ן דלאיזה פסול בשחיטה כגון שהיי' ודרסה לא חיישינן כיון שהוא מומחה ורוצה בכוונתו לשחוט חזקה שלא יעשה איזה פסול זה חזקה בפ"ע, ועיין בבכור שור מס' חולין שחולק על הש"ך נמי בהא דאמר דמומר אפי' בשל אחרים אינו נאמן לזה אינו ראיי' מדברי ת"ח רק דס"ל דאקראי