לבושי מרדכי על יורה דעה קטז

הגאון בש"ש ב' פ"י ופי"ז עי"ש. דה"נ בס"ס דידן לכ"ע ספק לא הגיע למקור ס' לא הרגיש' כסברת החת"ס הנ"ל או דלמא השפופרת מדברי' קטנים או דילמא ל"ה הפה של הרחם נגד השפופרת כל הס' הנ"ל סותרין החזקה שלא תראה עוד דהא הנוב"י מתרץ דבריו מדברי תוס' גטין ויבמות הנ"ל שאמרו שאין חזק' שתראה עוד רק לענין נאמנות ע"א אבל לענין ספיק' הוה עכ"פ אתחזיק איסורא הכומר דנחוש שתראה עוד לזה כל הס' סותרין כא' זה הנלפענ"ד אפי' בימי לבונה יש להתיר אלא דג' ימים הראשונים לא תעשה כן אם לא בבירור שלא תגיע למקום ההוא כי בתשו' חת"ס סי' קמ"ד מסתפק בג' ימים ראשונים לענין חזקה ומ"ש כ"מ לחוש ע"י משקאות הנ"ל שעל ידו נפתח המקור ע"ש בפ"ת סי' קצ"ד דבדברים לחין לא חיישי' כלל לפיע"ד ראיית' מדברי תה"ד הנ"ל דבמצא דמים טהורי' לא חייש אפי' בהרגשת פתיה"מ אלמא דאין לומר בזה אין פתיחת הקבר בלא דם וכן מתשו' רמ"א שמביא בטו"ז סי' ק"ץ עי"ש. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ אחרי כותבי תשובה הנ"ל הראה לי בס' בית יצחק (ח"ב סי' י"ד) שנשאל ג"כ בזה. והאריך שם בחריפות ובקיאות נפלא וכן מסקנתו ג"כ להתיר' כמ"ש: סימן קכ"א ב"ה אול"י ה' פ' וישלח תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט לידיד הרב הגדול מו"ה ישעי' קליינמאנן נ"י. מו"ה ק"ק שאטמאר יצ"ו. בענין אשר אשה הפסיק' בטהרה לראיית וסת' כדינ' במוך דחוק כל בהש"מ וביום ב' לספירת' בזמן שחרית כאשר בדק' א"ע כנהוג מצא מראה על העד שהי' ספק אצלה וחשב' אשר בל"ס אטהר אות' המורה והניח' עד למחר ובי"כ בדק' א"ע בין הערביי' כדינ' וכ"פ ביום ורק מוך דחוק לא הי' לה באשר חשב' שאי"צ וביו' המחר' בא השאל' לפני המורה וטמ' לה, ועתה הספק אם הבדיק' שעשא' בין הערביי' ביום ב' שיעלה לה לפס"ט מפני של"ה במוך דחוק כל ביה"ש. והנה כ"ת הרחיב הדבור בסוגי' הש"ס מ' כדה ד' נ"ג וס"ח ודברי שו"ע סי' קצ"ו בדעת הרמ"א שאפי' בראת' יום א' בדיעבד מהני בדיק' סמוך לביה"ש ואפי' בלא מוך דחוק וחולק על המחבר. והביא כ"ת דברי החוו"ד שהוכיח מדברי התוס' דף ס"ח דגם בדיעבד לא מהני בלא מוך דחוק דהא הקש' דר"י מד' ס"ח המובא בבריית' דמהני בדוק' שחרית מיום ב' עד יום ג' אדר"י דף נ"ג שהשיב לרבנן אלו נדה שלא בדק' ביום ג' ממנח' ולמעלה אלמא דבדיקת שחרית לא מהני. ותירצו דלעיל איירי שראת' באות' יום וכאן מיירי שלא ראת' באות' יום ע"כ מהני הפסק' גם בשחרית. וע"כ הקש' בחוו"ד מה זה ששאלו לרבי ביום א' לא שאלתי וטעיתי תיפוק לי' דל"מ כיון שהפסיק' בי' שראת' אלא ודאי דגם על בדיק' הערביים יש מקום לשאול וכיון דקיימ"ל כדעת המחמירים דלא מהני בי' א' ולא כסבר' רבי עכ"ח דצריך מוך דחוק כל ביה"ש א"ד. וכ"ת פלפל בזה והביא דברי התוס' ד' כ"ג שתי' עוד ת' אחר והביא כל הסוגי' הנ"ל וב' תרוצי התוס' וקושי' המהרש"א שה"ה כדברי החו"ד וגם העיר על סתירת רשיז"ל ועיי"ש פלפול ארוך כדרכו. והנה דעתי ג"כ דלא מהני בראת' יום א' כי אם במוך דחוק כל ביהש"מ אפי' בדיעבד שכן דעת הרמב"ן והרמב"ם והרא' ומ"מ ולמדו הסד"ט מדרך אחר דהא החכמים השיבו לר"י דס"ל דל"מ בדיקה שחרית דלמא עם סלוק ידיה ראת' וכי עיני' וידי' בא"מ כל ביה"ש והקש' התוס' לימא ר' יוסי לנפשי' דהא דפוסק באות' יום גם לר"י אית לי' דל"מ בדיק' שחרית רק מן המנחה ולמעלה כמ"ש בד' נ"ג לעיל וכמו שתי' התוס' א"כ נמי ניחוש וכי עינה לבדוק בכל ביה"ש. ותי' דבשלמא לחכמים דצריך מצד הדין מן המנחה ולמעלה כיון שראת' באות' יום י"ל דתו לא מחמירי' ולא חיישי' להחמיר כ"כ אבל לדידך דחייש אפי' בלא ראת' ומשום חומרא אפי' בדיק' ביה"ש לא מהני דלמא עם סלוק וכו' וכ"ז לדברי התוס' בתי' כאן אבל לעיל בדף נ"ג דתי' עוד דמיירי שלא בדקה וס"ל לסד"ט דמה שאמר התוס' דלא בדקה ב' ג' היינו שלא בדקה כלל ומ"ש בבדק' ב' ג' הוא רק כלפי הדברים שנאמרו בבריית' ד' ס"ח בדק' ז' י' ה' ד' ג' וב' וכמו וכו' וא"כ לדדהו הפירוש אלו נדה שלא בדק' מן המנחה ולמעלה היינו כדינ' שכן צריך להיות הבדיק' לכתחילה דכן ראוי' לעשות כשלא הי' בדיקה מעיקרא כלל בשחרית וא"כ שוב ל"ק קושי' התוס' בד' ס"ח לומר איהו לנפשי' דהא באמת מהני בדיעבד בדיקת שחרית בכל גוונ' בדיעבד וא"כ שוב הדרי' לסברת חכמי' דהאיך דאיכא למיחש חיישי' דלמא עם סלוק ידי' ראתה וא"כ בראת' בי' א' לבד דפסק הרמב"ן והרמב"ם דלא כרבי וכסת' דמתנית' ביו' שני דוק' לחכמים וכרבנן בתראי וא"כ ודאי חוששי' אפי' מן המנחה ולמעלה. ואין תקון רק אם מוך דחוק כל ביה"ש דזה הוה עיני' וידי' כל ביה"ש בת"ד. ועי"ש עוד שהאריך העתקתי' הדברים כי נראה שאין ספר' סד"ט בבית' מדלא הביא דבריו. והנה חפשתי ומצאתי בספרי אחרונים ולא ראיתי מי שיחלוק עד הסד"ט וחו"ד. עבד זה ראיתי בלחם ושמלה סי' קצ"ו סק"ד בשמלה שאחז להדר אהיתר' בדיעבד ולפי דברי חו"ד שהביא דברי הרשב"א במ"ש דקיי"ל כרבי להקל ואם כי נשי דידן ס' נדה ויש לחוש למעיין פתוח וקשי' ממנ"פ אם נדה היא הא תשב ז' נקיים ואם זבה היא באמ' א"כ ליכא האי חשש'. והפו"ש הוסיף להקשו' על המחמירים בזה הדבר למה מחמירי' דהא