לבושי מרדכי על יורה דעה קטו

אם ע"י איזה כלי שפופרת מגיע לשם י"כ דחיישי' ולזה אנו צריכין במ"ש הנוב"י מהדו"ת סי' ק"כ דחייש בזה בין שהי' פתה"מ מבפנים ובין שהי' מבחוץ ובבינת אדם סי' כ"ג ושאר אחרונים חולקי' עליו רק בד"ז שאין מגיע ע"י אצבעו למקום הנ"ל כמ"ש בח"ס והב"א עפ"י פיה"מ להרמב"ם ר"פ יוצא דופן ובפ"ה ומה' א"ב בחיבורו וס"ס יש לחוש בנ"ד ע"י ככי הנ"ל דילמ' מגיע לאות' מקום ועד"ז דן בתשו' נהרי אפרסמון סי' ע"ד והוא ז"ל הקש' מנוב''י הנ"ל דידי' אדידי' דבסי' קי"ח הביא ראי' נגד דברי תה"ד במ"ש דבהרגשת פתהמ"ק אפי' לא מצא' דם טמא' וכן קיי"ל בסי' ק"ץ אם כ' בד"מ חולק עליו וכן הקיל בזה בת' יעב"ץ ולפי מסקנת הנוב"י אינה אלא ספיקא ולפי"ז הוה ס"ס במסופקת אם הגיע לשם. ודבריו תמוהים מאוד במה שמדמה דברי תה"ד בענין הרגשת פתהמ"ה לא"א פתה"ק בלא דם דאם זה כהדדי ננהו א"כ דברי תה"ד ה"ה דברי ר"י בגמ' ר"פ המפלת והכי קיי"ל כר"י וא"כ מה חדש התה"ד ולמה פליג עליו בד"מ והמחבר הביא בשם יש מי שאומר אלא דד"ז אינ' כלל לענין פתה"ק הוא ע"י דברי' שחוץ ממנו כגון לידה ומפלת חתיכה ותחיבת שפופרת וכיו"ב בזה אמרי' א"א לפתיחת הרחם שלא יצא דם ממנו כמ"ש שהוא מלא דם אבל מה שנפתח מעצמו בטבע כגון ע"י איזה הרגשה ותנוע' אין בזה נקרא פתה"ק אלא נפתח מעצמו מ"מ אין הכרח שיצא עי"כ דם כי כח המחזיק מעמיד הדם על מקומו כמו בשאר נקבים שאינ' יוצא מהם שום דבר בלא זמנו דהוא ע"י כח המחזיק וכיו"ב איתא בספרי מדרשי רבות וחכז"ל עיין בתבו"ש ובפרמ"ג סי' מ"א וכיו"ב וד"ל ועיין בת' יעב"ץ ח"ב סי' ה' שמחלק ג"כ בין א"א לפתה"ק בלא דם בין האי דת"ה בדברים פשוטי' ואנו הוספנו בסברא כנ"ל. ועוד הא עכ"פ צריך לחלק בין דברי' גדולים וקטנים ממתני' דמפלת שערות ריבחושי' כמ"ש הרא"ש שם דתטיל מים ואם לא נמוחו טהור' ול"ח לפה"ק וא"כ בהרגשת פתה"ק שהזכיר בתה"ד מנ"ל דהוה פתיחה רחבה כ"כ שהי' די לדבר גדול ואדרבה עפ"י רוב אינ' רק פתיחה קטנה כ"ד וכמ"ש בחת"ס סי' ק"ן אפי' כמו עקיצת מי רגלים הוה הרגשה וא"כ אין זה ענין כלל דא"א לפה"ק בלא דם דבפתיחה כ"ד אינ' מוכרח שיוצא דם והדברי' ק"ו כמובן ואני תמה מאוד ע"ד תשו' נהרי אפרסמון שהק' מזה על הנב"י ועושה ס"ס ס' נפתח ס' ל"נ ואם נפתח שמא לא יצא דם או דם טהור וז"א דבא"א לפה"ק בלא דם אפי' לדעת הראב"ד הוה עכ"פ רוב מדם טמא ולהרז"ה הוי כוודאי וא"כ אא"ל ס"ס כזו: וראיתי לכ"מ דיש ס"ס דלמא הדם בשפופרת ולדעת החו"ד ליכא בזה חשש' משום דאין דרך ראיי' בכך. והנה אם כי דבר חכמה דיבר מ"מ בשפופרת הנ"ל שקורין שפריטץ אשר פיה קטנה מהכיל אינ' מציא' כלל שיכנס בתוכו דם סמוך ועוד כי ידוע מדברי הש"ך כללי ס"ס סי' כ' דבדבר שהוא מצוי' ביותר לכאן מלאידך גיסא דאין עושין מצד המצוי' כס"ס וכמ"ש התוס' כתובות ט' ברוב ברכון יע"ש ובזה ודאי מצוי' ביותר שהדם יוצא מהצד שפופרת ובפרט אם מיד עשה פעולת השפריט- צען שאיא לכנוס לתוכו כלל וד"ל. ולענ"ד זה גופ' יש לצרף כספיק' כיון דפי השפופרת דק וגם למטה ממנה אינ' עבה כ"כ דילמ' מדברי' קטנים הוא ולא עדיף מעובדא דר"ש שהביא הרא"ש והטור דבחתיכה בשר שנפל לביה"ר חשיב לי קטנים ול"ש למקרי חתיכה בדבר קטן יותר מפי שפופרת הנ"ל וכמ"ש בס"ס קפ"ח שם סעיף ג' וסעיף י' ועוד יש לצרף לס"ס עפ"י מ"ש בחי' ח"ס עמ"ס נדה ד' כ"א שהק' על האבעי' דר' ירמי' בהכניסה שפופרת והוציא' דם וממעט לי' רק מבשרה ולא בשפופרת. ולדעת הרמב"ם דס"ל דס"ד מה"ת לקולא ובעי חתיכה מב' חתיכות א"כ דלמא לא ארגשה ומדי ספיקא לא נפקא עי"ש וא"כ איכא למידרש למעט מקרא הכניסת שפופרת ותי' דר"ז לשי' דס"ל במס' כריתות דל"ב איקבע איסורא היוצא וזה דשייך הכנסת שפופרת בלא הרגש' ואיכ' נמי ספיק' ושפיר הוה ס"ס דלמא לא הגיע כפי הרחם ואת"ל הגיע דלמא לא ארגשה ואין להשיב דאינ' ס"ס המתהפך הא כבר למד לנו הש"ך האיך דמתחילה צריכה לדון אם הריעות' לפנינו כלל כ"ש לומר שצריך להפוך וה"נ האיך נדון אי ארגשה או לא ארגשה הא עוד אין אנו יודעין אם הגיע כלל למקום הרגשה ועוד נ"ל סניף להתיר' במ"ש המ"ב בתשו' סי' מ"ט דא"א כלל להגיע כפי הרחם ע"י שפופרת דהרחם מתנונע' אנה ואנה ועפ"י רוב אינ' נגד הפתח הפרוזדור כי אם ע"י החכמה שתערוך אותו ור"י דאבע"ל בגמ' דרכו כן כידוע (עיי' מ' נדה ד' כ"ג ומס' בב"ב ד' כ"ג) להיות מבעי' לי' אף בדברים שאינם שכיחים כלל ולהגדיל תורה ואם כי נראה דהפריש' פליג עליו באות' תשוב' מ"מ מידי ספיק' לא נפקא עי"ש ולפי"ז הוה ג' ספיקות דמהני לדעת הש"ך בכללי ס"ס אפי' נגד חזקה: והנה מ"ש מע"כ אם יש לסמוך אפי' בימי לבונה דליכא חזקת טהרה ואדרבה להיפך לפי"ד הנוב"י ול"ש ס"ס כמ"ש בד"מ סי' ק"י בשם האו"ה והטו"ז והש"ך בכלכי' והנה ידועי' כי כל הבאי' אחריו חולקים עליו ובסי' כ"ז מד"ק נראה כי הניח בס' וסיים בצ"ע וכמ"ש בחת"ס סי' קמ"ד. ומ"ש כ"מ לחלק בין היכ' שסותר חזק' לגמרי כמו חזק' שא"ז. הנה ה"ה דברי הטו"ז סי' ק"י ס"ק ט"ו כמ"ש הפרמ"ג שם. וגם מ"ש עוד לחלק דהרי לא נשתנה ואין כאן חזקה שתראה עוד. הנוב"י עצמו הרגיש בזה בסי' נ"ז בשם התוס' ריש גיטין ויבמות פ"ח ולענ"ד דעיקרא דמילתא כמ"ש הפרמ"ג דהאיך דכל ב' ספיקות סותרי' החזקה לכ"ע ס"ס עדיף דרובא דעדיף מחזקה ורק בעובר' דאו"ה שהס' הב' דהיינו התערובות של בהמה שהספק בשחיטה וס' אם הבהמה בתערובות ל"מ דהספק בתערובות לא מסייע כלל לסתור החזקה אבל ס"ס גמור כמו בפ"פ ס' תחתיו ס' אינו תחתיו ספק אונס ספק רצון בזה מהני לכ"ע נגד חזקה וכן דעת