לבושי מרדכי על יורה דעה קיד

פה הרחם וא"כ קשה מאוד שלח יהי פוגע בהשרת בתולים דהבתולים למטה מן המקור כמ"ש מרן חת"ס ביו"ד סי' קמ"ו וגם בנוב"י סי' הנ"ל שהבתולים אצל הנקב שנקוי' משם המי רגליים עכ"ז הקיל הרמ"א כמו דרך פשרה כיון דיש פוסקי' שאפי' בבעילה גמורה בלא ראתה דם בתולי' אי"צ לפרוש וכמ"ש בת' אמרי אש סי' ס"ו שהביא מעל' ג"כ. ואיני מחליט לדינא כי זה רק לפי דבורו של חתן וכלה וגם לפי ראות חקירת עיני המורה לבד. ורק אם בדקה תיכף ולא מצאה דם בבדיקה היטב כבר הזכרתי דבספק כזה מתיר להדי' בעצי העולה. ועתה נבא לנדון אשר מעל' העלה חדשות כי לדעתו כיון שמבואר במ' סנהדרין ד' ע"ג ובתוס' יבמות דף נ"ט ע"ב דבהער' דהיינו הכנסת עטרה שובר את הבתולים א"כ נאבדו הבתולים ולא ראתה דם א"כ דינ' כמו ביאה גמורה ושוב אין לחוש והוה כשאר ביאות שאחר הנשואין, והביא עד"ז דברי ת' אמרי אש ותשו' זקנו מרן החת"ס ז"ל אשר מדבריהם עולה להתיר בכגון זה וכן יש להקל כיון דפליגת' דרבוות' הטו"ז וב"ש פליגי מהו העראה ולדברי הטו"ז ראש העטרה של צד הקרקע היא בכלל הערא' וממילא לצד הגוף כלמעלה הוה ביאה גמורה א"כ כבר אינו בכלל כונס את הבתולה לאמור בזה אין לו אלא בעילת מצו' כבר לפרוש והא בנוב"י מהדו"ת אה"ע סימן כ"ג מבואר שאינו מכריע. והנה בדברים אלו לא הבנתי הכרעתו דהא בכל זה להיפך דהא תרווייהו במסקנתן להתיר רק בשראתה דם אחר בעילות הנ"ל דלא נתחזקה ברואה מ"ת. והקושי' מסנהדרין דמוכח דבהעראה נושר' הבתולים אח"כ שוב א"כ נחמיר בראת' דם לאמור דהוה דם נדה והמ"ת ברב בקיאות' וחריפות' העלו מהתוס' ר"מ כתובות ד"ו ונדה דף ס"ד ומ' חגיגה דף י"ד דתלי' בנטיי' אפי' למאן דליכא גברא רבה כשמואל דבלא גמר ביאה רוב בקיאין וגם מזדמן הטיי' וע"כ תלינן בהדמים שראתה אח"כ בבעיל' גמורה שהוא דם בתולים וא"כ לא הי' כלל השרת בתולים וממילא הוה בכלל כונס את הבתולה דצריך לפרוש. ותדע דהא בת' חת"ס וכן בא"א מהפך ומהדר בהאי גברא כלומר החתן שנשאל עליו למה החמיר בביאה ראשונה לפרוש ונמנה עד שתטבול על בעילות העראה ולמה לא החמיר בבעילות האחרות כמ"כ. ולדברי מעל' הא הדבר פשוט דכבר אבדה הבתולים אלא וודאי לית דין נתן להאמור דהוה כמו תופס החבל בשני ראשין דהרמ"א הקיל בהעראה שלא לפרוש ושוב נאמר כיון דע"י העראה נושר הבתולים שוב אינה בתולה ואינו בכלל בועל ב"מ ופורש א"כ בטלה חומרות חכמז"ל לגמרי וכי תימ' נימ' באמת להיפך דתתסור ותטבול גם על הבעילה של העראה משום השרת בתולים מאן ספין ומאן חשיב ליעבד עובד' היפך דברי רבינו הרמ"א. ודברי הרמ"א כבר ישבו באמרי אש. וכש"כ לפמ"ש מרן חת"ס דתלינן בהזדמן הטיי' וכהנ"ל. ועוד לענ"ד דדבעילה זו יותר יש להקל דקרא בעילת מצוה וכמ"ש התוס' בכתובות ד"ו הנ"ל דקר' לי' ב"מ משום דכתיב בועליך עושיך שעשאה כלי ומביא לידי פ"ו ונשא"כ שאר בעילות דנימא דכבר עשאה כלי, וגם מ"ש מעל' דהנוב"י בסי' כ"ג הנ"ל אינו מכריע בין ש"י הטו"ז וב"ש. ג"כ ותמי' בעיני והא אדרבה הוכיח מדברי תוס' בשם ר"ת ועוד דעות כדברי ב"ש וגם טרח הרבה להסביר גם שיטת הרמב"ם בחבורו כדברי ב"ש וכן מסקנתו. ועד"ז תמך להקל בענין הנשאל שם להתיר אשה לבעלה ולא לחוש משום זונה כמבואר שם. ועוד נלע"ד להוסיף להחמיר בזה דהא פשיטא דאם תראה דם בביאה זו ודאי צריך לפרוש לסברא דידן משום דם בתולים וכסבר' מעל' כיון דכבר אבדה הבתולים יחזיקו ראיי' זו משום דם נדה ויהי' נ"מ לענין רמ"ת ושאר חומרות. ועיי' בת' פנים מאירות ח"ג סי' כ"א שהתרעם על רב א' שרצה להתיר בכונס בתולה שלא פסקה מלראות דם וכול' תולי' בבתולים. ורצה להקל דבביאות כזו א"צ לפרוש משום כונס בתולה דדוקא בתולות דכלה החמירו משא"כ בשאר ביאות דלא שכיחי לא גזרי' ותלינן כמו במכה. והוא השיב עלי' משום ל"פ. ועוד הביא ראיות חזקות להחמיר יותר וא"כ אינן דמחמרי' דאפי' לא ראתה הוה כראתה וכי היכא דמחמרי' בביאות האחרות בלא פסק' הה"ד בביאות גמורות שבאו אחרי העראות, וע"כ נלע"ד שאין מקום להקל בביאות גמורות שיבעול אחרי ביאות ההעראות כנ"ל ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן ק"כ ב"ה יום א' תענית עשירי תרס"ח לפ"ק מאד יצ"ו שרו"ט לכבוד הרב המאוה"ג מו"ה אשר אנשיל יונגרייז נ"י אבדק"ק מ' קאוועשד יצ"ו ע"ד שאלתו באשה א' אשר ע"י חולה ברחם שלה צוו' הרופאים עשות רפואות באיזה משקאות אשר מהם תמלא כלי שופרת הנקרא איינשפריצונג והיא תאמר שאינו מגיע ע"י לפיה"מ ואפשר ג"כ דלפעמים בלא ראות ודעת יקר' כן וא"כ הא יש לחוש פ' פה"ק ואין בפתה"ק בלא דם כמ"ש ר"פ המפלת לר"י וכן הלכה בסי' קצ"ד וכת"ר מביא על ענין של הלכה זו בפלפולא רבא דברי תשוב' האחרונים וראש המדברים בזה הוא תשו' נחלת שבעה סי' ט' באשה שאחזוהו צירי' וחבלי לידה וקראו לחכמ' לבודקה ולא נמצא דבר ורק שהכניס' אצבע' לאו"מ ועד"ז הביא מנהג פולין אשר כיו"ב חיישי' לפתה"ק וא"א בל"ד וראייתו משבת ס"פ מפנין דקיי"ל לענין חילול שבת דהוה יושבת על המשבר וכו"פ וס"ט וחת"ס בסי' קע"ט חולקי' עלי' בזה: והנה בנ"ד אין ראי' משם הם לא חלקו רק שאין זה בכלל יושבת על המשבר אבל