לבושי מרדכי על יורה דעה קיב

בכ"מ שנמצא מפני שמתהפכ' והיינו דתני נתוספ' לנמצא על חלוק בנה שוכב אצל' ושניהם ערומ' ודאי בנה מתכסה בחלוק' ואשמעי' כמו דעל חלוקה אם כי בנמצא ממעל חגורה או בבית יד שאין מגיע לבי"ת דטהורה ובמתכס' בה בכל מקום שנמצא טומאה מפני עשוי' להתהפך כן בכסוי' חלוקי' של בנה או מי ששוכב עמה מחמירי' מפני שעשוי' להתהפך ודילמא על גופן הי' בעת בא זיב' דמיה וכיו"ב כתב הראב"ד בשלש נשים שמתכסי' בסדי' א' כולן טמאי' מה"ט וכן פסק בשו"ע סי' ק"ץ סעיף כ' כן החמיר התוספ' בכסוי' חלוק וכמו היא שמתכס' בחלוקי' לא מפלגי' ובכ"מ שנמצא טמאה וכמ"ש בסעיף י"ד א"כ לפי"ז רק בכהגוו"נ זו יש להחמיר אבל בלבוש חלוק ומכנסיים בלא כסוי או אפי' פושטי' והניחו במקום מסוים בלא כסוי יש לסמוך אדברי פמ"א וסד"ט דל"א עשוי' להתהפך רק בדרך כסוי ורק אפשר אם מונח כלפי בי"ת יש להחמיר דלא גרע משתות' בעובד' דר"י פ' הרואה ד' נ"ח כמובן: והנה עד כאן באתי רק כמעיין ולמען קיים דברי הגאוני' הפמ"א וסד"ט. ובנד"ז אפשר דיש להקל לכ"ע מפני כמה טעמים דדרכ' להניח המכנסיים למטה מרגלי' וגם כי לא הי' בכלל השריטות אדומו' כשיעור כתם ואם כי החת"ס החמיר בעד שאינ' בדוק ע"י הרגשת זיבת דבר לח שאינ' מטהר רק בשיעור דם מאכולי' בזמנינו היינו ע"י בדיק' והרגשת זיבת דבר לח שלדעת הנוב"י הו' הרגשה. וגם לחוש דילמא בשעת תשמיש ראת' ואח"ת כשלבש המכנסיי' בא הלכלוכי' דם על הבגד הנה דרכו של האיש לקנח ולרחוץ קצת מקום השמ' א"כ ודאי נתקנח ועוד שבבית זה מצווי' רחש הפשפש ששיעור' כתורמו' ואם כי השריטות האדומים נמצאו משוכי' של"כ דמי הפשפשי' הנמצאי' מ"מ אין לנו אלא מה שאמרו חכמי' ועוד אפשר כי האיש הנ"ל מצא כתמי' הנ"ל בי' שני של אחה"ת וביום שלפניו שהי' אחר ליל העונה בעשיית צרכי' לא ראה אלא שבזה י"ל שלא עיי' אז במילת' דלא רמי' עלי'. זה אשר נו"נ בענין זה בכ"ז אני כמסתפק ועולה ויאבה נא הדר"ג נ"י להודיענו דעתו הרמה. והנני בזה ידידושת"ה ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. והשיב לי הגאון נ"י להקל בזה ולהתיר' משום כיון דיש צדדי' להתיר' כמ"ש באחרונים בדברי בן המחבר בי"ש ושערי צדק שהביא' דברי הלחם ושמלה הנ"ל והכא ישצד להתיר כיון דלא הי' א' מן השורות שיעור כתם. והנה בל"ז נמי יש צד להתיר יותר מזה במה שהייתי מרמז במכתבי שדרכו של האיש הנ"ל לקנח ולרחוץ האבר א"כ כמעט א"א לומר דבא מלכלוכי דם שהי' בשהית דודאי הי' מתקנא והראי' מדברי הרשב"א בשם יש מרבותי' הביא' הרה"מ בפ"ט מה' א"ב ה' ח' דהא דקיי"ל בנמצא על קשרי ידיה דטמאה משום דידיים עסקניות ונגעה ידה בב"ת היינו בבדקה עצמה ולא נטלה ידה. אבל מן הסתם ל"א דילמ' נגעה והרמב"ן והרשב"א מחמירי' דילמ' נגעה ולאו אדעת' והיינו בנגיעה ולא נטלה ידה וכמ"ש המ"מ דבשאר גוף נמי י"ל דילמ' נגעה ונתז הדם ממקור ובא על ידה אבל לענין נטילת ידיה לא מצינו שחולק עלי' לאמור דאפי"ה טמאה דילמ' לא נטלה שפיר. א"כ בנד"ז ודאי י"ל דאם הי' בא בשה"ת ודאי הי' מתקנח ונרוץ ודו"ק בזה: ובסבר' זו יש טעם להקל ג"כ אפי' לדעת ת' הר המור סי' י"ט שהביא ג"כ דברי ת' פמ"א וסד"ט הנ"ל והיינו דברי סד"ט בסי' קפ"ז לענין שלא להחזיק' ברוא' מה"ת משום דל"ש שתשמיש יגרום הראיי' עיי"ש שהאריך ומסיק דלענין לטהר לאשה עכ"פ ל"מ לאמור ולתלות במצא על כתונת שלו דמעלמ' אתי דאין זה עיקר בלא ראיי'. והנה כ"ז שם דאיירי בנמצא על כתונת שלו שהי' מלובש בשהית אבל הני מכנסיי' שדרכ' לפשוט באות' שעה א"א לומר דבא עלי' בשהית ורק לאח"כ ע"י לכלוכי דמים שהי' באבר וכיון שקנח ורחץ בנתיים ודאי יודה דעכ"ח תלינן דבא מעלמ' וכמ"ש הרשב"א הנ"ל בשם יש מרבותי: אחרי כתבי ראיתי בתשו' מהרש"ם סי' קס"א כתב דבר נפלא שהועד לפני' מפי רב א' כי הגה"ק בעל שו"ת דברי חיים כאשר ראה דברי לו"ש הנ"ל שחק על חומר' זו ואמר שלא להורות כדברי' כי אם כדברי פמ"א וסד"ט ודאי הוא מטעם כיון שהתוספת' צריכ' עכ"ח הג"ה כי כאשר לפנינו אין לה הבנה שוב אין להביא ראי' ממנו. ועי"ש שדעתו להגי' במקום חמיה חמילה שהוא איזה מצע או ירוב' והג"ה הגר"א אינ' מביא כלל ולענ"ד כמ"ש: סימן קי"ח בבהי"ה יום ו' מש"ק פ' ואתחנן תרע"א לפ"ק מאד יצ"ו. שוכ"ט להרב החריף ובקי טובא וכו' מו"ה חיים צבי ליכטענשטיין נ"י אבד"ק בוטשום יצ"ו. בדבר מ"ש ע"ד העובד' אשר צורבא מדרבנן נשא בתולה ובל"ר מצא דם בתולים ופירש ממנה כדינא ואחר טהרת' מב"מ בביא' זו לא מצא דם ואומר' כמדומה של"ה ביאה גמורה וכן בליל של מחרת דומה להנ"ל ואח"ז בא זמן וסת. ואחר טהרתה שבא אליה ג"פ ומצאה דם מיד מהו שנחזיקנ' לרואה מת"ש. ומעל' הביא דברי ש"ע סי' קפ"ז אשר שם מבואר דלא תלי' בד"ב רק אם לא פסק' מלראות וגם הי' לה צער וכאב. והביא שוב דברי הנובי"ת סי' צ"ד דבביאה שאינה גמורה דלא הוה הפסק ובת' מהרמ"ש סי' קע"ט אפי' באומר' כמדומה ואפי' ביש"ק. והנה ודאי די סמך להתיר עפ"י דברי הגאונים אשר כל ב"י נשען עליהם. אך בנדון זה קשה התיר' עפ"י מ"ש בשו"ת מהרי"א סי' קע"ט אשר נשאל כיו"ב והי' ג"ם בעת עבור' ועד"ז דן כי במעוברת אזלי התיר' הנ"ל הוא עפימ"ש