לבושי מרדכי על יורה דעה קט

הרי"ף לה' נדה שהביא ג"כ דינ' דתרה"ד סי' רמ"ז וע"ז דן שם אי דינ' כוסת באות' ימים לחוש בכל יום ויום שהיא עלולה כראות שהביא הרמ"א סי' קפ"ד והך דתרה"ד הביא המחבר סי' קפ"ו. והנה היטב אשר דבר מעכ"ת כי מהך דש"ג אינ' אלא לענין לחוש לכל הימים שרגילה לראות ול"א דבתחלת הוסת כשלא תראה עקרה כל הימים כדין שופעת או מזלפ' ימים רבים דפסקי' כדעת הרא"ש והובא הך דעה בראב"ד לס' בע"נ דבתחלת הוסת נעקר כולה אבל לענין שיהי' דינ' כוסת קבוע דצריכ' לעקור ג"פ זה לא שמענו מהך דש"ג וכן מתפרשי' דברי הגה"מ פ"ז מה' א"ב וגם הרמ"א בסי' קפ"ד לא דיבר מזה. וראיתי בסד"ט שמפרש הך דרמ"א שה"ה דברי הש"ג והגהמי"י. אבל אין בדבריו הכרע במ"ש שאינה נעקר בפ"א אם נתכוין דצריך עקירה ג"פ כמו וסת קבוע או כמו שהוא לפנינו דאינ' נעקר בפ"א כלומר מתחלת הוסת שלא ראתה בה עוד לא נעקר' כולם וצריכ' לחוש להם כמ"ש בש"ג אלא דבסוף חזר בו ומפרש הך דרמ"א ע"ד הראב"ד כמ"ש ג"כ החו"ד בסי' קפ"ד אלא שהחו"ד פי' דבריו להדי' דמיירי שהוקבע: ג"פ אלא שמתחלה הי' תחילת הוסת וע"י שינוי נעשה תחלת הוסת אמצע הוסת ואשמעי' דלא אבדה מעלתה מכח זה אלא הוה כתחילת הוסת דצריך ג"פ לעקרו לכל יום ויום אבל מ"מ צריך כ"א מהימי' לקבוע בג' פעמים. ובס' כו"פ בס' תפארת ישראל פי' ג"כ באופן הנ"ל מסבר' וטעמ' אחרינ' אלא שבסוף חזר בו ופי' לחומר' ממש להחמיר אפי' באינ' וסת קבוע מטעמ' כיון דלר"מ בלאו"ה כל אשה שאין לה וסת אסורה לבעלה ורק רחב"א פליג משום דלא תשארנה עגונה וגלמודה מבעלה אבל באופן זה הלא יש לה ימים שהם מתוקנים לה דאותן הימים שאינ' רגילה לראות מותר' לבעלה לכ"ע ואפי' בדיקה אי"צ לדעת תה"ד כת"ד. א"כ שוב אין כאן חשש עגון וגלמוד' דגם רחב"א נחית לסברת ר"מ דאותן הימים שרגילה לראות בהם אסור לבעלה אפי' בלא וסת קבוע. ובסד"ט השיב עליו דל"ש מאחרת להני פי' ויש ליישב דבריו כמובן: שוב ראיתי בשו"ת מרן חת"ס סי' קס"ו שנשאל על כיו"ב באשה ששינתה וסת מיום ליום ונעקר' פ"א אם מותר לבעלה שלא לחוש לוסת' מחמת עקיר' זו ומתחלה דן בזה בדוקא שנקבע ג"פ א' מהם אז אינ' נעקר' בפ"א. וכן בס"ט ג"כ להחמיר אפי' בוסת דרבנן בספיק' להחמיר בדבר דלא לית' לידי חיוב חטאת אבל בסוף מחמיר בכ"פ מטעם הנ"ל שהוא בכו"פ קרוב לזה דאשה שאין לה וסת בלאו"ה אין לה חזק' טהרה. ונהו דהש"ך האריך למעני' הסוברי' דאי"צ בדיקה לבעלה מ"מ בהגוו"נ בימים שעלולה לראות בהם יש להחמיר אלא שסומך להקל נגד דעת הא"ז שהחמיר בעונה שלפני וסת בזה יש להקל דאם כל פעם אינ' רואה רק ביום מותר' בלילה אם נעקר הוסת פ"א ונפלאתי כי בת' זו לא הזכיר א' מהנך ראשונים ואחרונים שדבר' בזה ע"ד הגהמי"י וש"ג בשם תה"ד ופי' האחרונים ע"ז בדברי רמ"א הנ"ל ורק מסברא אמר להלכה ולמעשה: והנה עיינתי בת' תה"ד סי' רמ"ז אשר שם תשו' עיקר' לענין דינ' באשה שאין לה וסת קבוע ורק באופן שאינ' רואה לעולם לפני י"ד יום לאחר הטבילה שאי"צ בדיקה שהביא' המחבר סי' קפ"ו והחזיק בראי' גמורות שאי"צ בדיקה כי בסברא כ"ד מקילין בזה אע"ג דלענין מעל"ע ונטמאין למפרע ול"א די' שעת' כמ"ש בגמר' פ"ק דנדה ד' ט' ע"ב מ"מ לענין בדיקה בחשש שמא תראה קיל להתיר' בלא בדיקה והביא שם ראי' גמורה מגמר' ד' ל"ט אהך דתנן התם במתנית' כל י"א יום בחזקת טהרה דאפי' לר"מ לא צריך בעלה לפרוש ולענין מעל"ע ל"א די' שעת' וכן מהך דלענין וסת קבוע רבנן דפליגי על ר"ד דל"א די' שעת' ולענין דאין צריכ' בדיקה לבעלה ליכ' מאן דפליג אלא דשאני מעל"ע משום דהרי דם לפנינו שפיר חיישינ' למפרע מטעם ריעותא זו אבל לשמא תרא' דאין ריעות' לפנינו למה ניחוש כי הסברא בימים שאינ' רגילה לראות חזקה שלא תראה ומסיק דמהני הך סברא להקל אפי' לדעת המחמירים כיון דבלאו"ה ישנו סוברים דאי"צ בדיקה לדינ' דפסקינ' כרחב"א. ולפי"ז נפלאתי מאוד על החוו"ד בסי' קפ"ו שהרבה להקשות עד"ז מהך דמעל"ע ומעונה בינוני' והמעיין בגוף תשו' תרה"ד יראה דל"ק כלום כי מהך דמעל"ע הוא בעצמ' הקש' ותי' בטוטו"ד כהנ"ל והביא ראי' מגמ' ד' ל"ט כי יש לחלק ביניהם והוא ראי' גמורה וגם לענין עונ' בינוני' אם צריכי' אפי' לחוש אינ' ראי' כי התה"ד לא בא לומר רק דלענין בדיקה שהוא חומרא מהני הך וסת שלא להצריך בדיקה אבל לענין עונ' בינוני' י"ל כי גם התה"ד מודה דצריכי' לחוש ולא חשבו לוסת קבוע רק לענין שלא להצריך בדיקה וכמ"ש כיון דבלאו"ה ישנו סוברים דל"צ אפי' בוסת שאינ' קבוע ממש והא ראיי' דלענין מעל"ע לא חשבה כלל לוסת קבוע ועוד הא טעמ' קאמר כיון דיש סוברי' דל"צ בדיקה כלל יש לסמוך בסניף כ"ד על סברא זו וממילא גם מ"ש בנוב"י סי' מ"ו ללמוד בק"ו באשה שנתחזק' ברואה בתוך ז' נקיים דצריכי' בדיקה בבא' לספור ז' נקיים אינ' תולה זב"ז דדוקא לענין חומרי הבדיקה הוה וסת אבל לא להחזיק בוסת ממש כמ"ש לעיל הבאתי כל התשו' כלפי הסוברי' ללמוד בשאר הל' מהך דתה"ד ולהנ"ל לכולן ים תשו': והנה שם סיים בתה"ד ולענין לפרוש מאשה שדרכה לראות בענין זה עונ' א' סמוך לוסת מבואר היטב בסוף פ' האשה. והנה במה שכיון בזה אם לומר במה שמבואר שם דאפי' באין לה וסת קבוע ואפי' ראה פ"א מיחוש מיה' חיישינן אלא דל"צ לעקר' ג"פ מה קמנסמ"ל בזה ומה נשתנה אשה זו מכל הנשים דצריכי' לחוש אפי' בפ"א כמבואר למעיין שם במשנה ואדרבה הא גרע דחשובה עכ"פ לקצת וסת. ועוד ק' להבין במה שאמר שדרכה לראות בענין זה. אלא דלענ"ד פשוט שנתכוין למ"ש שם בגמר' היתה למודה לראות בט"ו ודלג'