לבושי מרדכי על יורה דעה קח

לדידי' בעי נמי כאב ובזה מיקל הסד"ט אם בא לביה"ח אבל אם יוצא חוץ לגופ' לא בעי כאב אף דא"י אם המכה מוציא דם מ"מ בין וסב לוסת מקילי' שלא תאסור לבעלה וכ"ש בזקינה דל"ב שידע שמוציא דם. ועי' בשבילי דוד כ"כ הוציא' הדינים מההלכות הפוסקי' והא דמקילי' ביש לה וסת. עכ"פ בעי ז"נ ע"כ מזהר תזהר בהליכ' וע"י שכיב' שחזרה האם ואינ' רואה עי"כ תוכל אז להפסיק בטהרות ולמנות יום א' עכ"פ בטהרה דבזה לא מהני מכה אפי' ודאי מוציא דם דבעי טהרה ברור'. אך ראיתי בס' חכמת אדם אשר דעתו להקל רק אם בא הדם שלא בהרגש' וציין בזה כופ'. הנה הוא מיקל אפי' בבדיק' בצירוף דעת מהר"ם שאין זה הרגש' מה"ת ובסד"ט משמע דאפי' בהרגש' כתב הלכה זו בשו"ת עיי"ש בדברי השואל ד"ה ומה שרוצ' לעשות סמוכי' ובדברי ס"ט בהשיב' ד"ה ומ"ש מעל' וז"ל ומה שרוצה לעשות סמוכין וכ"נ מדברי שבילי דוד בסי' קפ"ח הנ"ל עי"ש. והנה עד כאן באתי רק להציע לפניו מה נצא' ידי יד כהה לדעת בדברי' העומדי' ברומו של עולם בדברי פוסקי' האחרונים אשר נטו להקל באשה עלובה כנ"ל אבל מה אעשה בראותי גדולי האחרונים שהי' בדורינ' הגאון מהר"ם שיק סי' ק"פ אשר לא ערב לבו לנטות מדברי מרן חת"ס ושלא להכניס בדבר חמור כזה ואין חבוק בין זקנה ובין מניק' ושפב"ש וסת ואם הרבנים מובהקים יתיר' אינ' מן האוסרי' כי עיקר הפי' כמ"ש הכו"פ. ויען כי הרמב"ם חולק כמ"ש החת"ס אין בידי להקל וכבר הזכרתי לעיל כי בת' הר המור מתרץ כי גם לדעת הרמב"ם יש מקום לדברי הר"ש ודנו מי אני להכריע בפרט לפמ"ש מעל' כי הרופא שפט כי הדמי' באי' משורייק' סומקי דאית' במקור וכן הזכיר דעה זו בח' הרי בשמים סי' קכ"א שקורין בלוטפאזערן' וא"כ אפשר בתוכ' עורקי' המפריטי' ד"נ. ולדעתי אפשר לומר דתשאל ברופאים גדולי' שבעיירות גדולי' שקורין פראפעסארען'. ולפימ"ש המג"א בה' יוה"כ בשם הרמב"ן דמופל' בחכמי' נחמן להכחיש את הרופא שאינ' מובהק כ"כ ואפשר ע"י רב בקיאותן ימצא איזה פצעי' וחבורי' שמוציאי' דם וגם תשאל אם המקור עצמ' נעקר או רק הפרוזדור דמזה לא דברו רק הנוב"י ות' עטרת חכמים. ואפשר דבזה גם המהר"ם שיק יודה. ועכ"פ לא דבר בזה א"כ יש לנו עמוד גדול לסמוך על הגאון ז"ל. ומ"ש מעל' בענין הרפוא' ע"י טבעת שי"ל מפני הטבילה לא אדע למה נחוש לסמוך על דברי מרן חת"ס סי' קצ"ב וקצ"ג וכן הוא בת' שערי צדק קמ"א עיי"ש. בפרט בנדון זה ודאי יש לסמוך בזה וכת' במהר"ם שיק הנ"ל ג"כ עצתו שתקל עליה רפואה ע"י שימת טבעת הנ"ל. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קי"ד לחכם א' מה שהק' לפי שיטת הר"ש ז"ל הביאו הרא"ש ר"פ המפלת דף כ"א אמאי לא אמר בגמ' שם דפליגי רשב"י ור"א וחכמי' בהני סברו' כלומר דרשב"י מטמ' בכל חתיכות משום דמב"מ אינו חוצץ ור"א מטהר בחתיכ' משום דאין דרך לראות בכך וכסברת הר"ש ז"ל ורבנן פליגי ולומ' דאין זה דם נדה ונ"מ דלר"א טהור' בשרבוב המקור דזה נמי מקרי חתיכה כפירשיז"ל ד' מ"א ע"ב בהאי דר"ל במקור שנפל לארץ ולרבנן בכ' חתוכ' דעלמא טהור שאי"ז ד"נ אבל שרבוב טמא דל"ל סברת הר"ש נלע"ד כיון דבדברי ר"א נזכר נמי שפיר והוא העור של וכד וישנ' נמי שפיר דטמא' לידה כמ"ש לקמן בגמרא ברקימת העור או בעכור כמ"ש ד' כ"ה וכי אין דרך לראות בולד הא ודאי דרכה בכך ואדרבה הא הולד נוצר מד"נ כמ"ש בגמרא ועיי' בתשו' נוב"י מהד"ת סי' קי"ד בהג"ה מבן המחבר ול"ל כיון דיש לחוש לולד מנ"מ דמעטה רחמנא משום נדה י"ל דנ"מ לשי' רשיז"ל דפסקי' כוותי' דאינ' מבה כזיב' אלא אחר כלות ימי נדה ממש. ומעתה משום לידה לא מקרי זבה בתוך י"ד לנקבה או בספק' משא"כ אי הוי מטמאי' משום נדה הוה זבה אבל לרבנן דלא מוזכר בדבריהם אלא חתיכה להכ' לדידי' שפיר אמר אביי דטעמייהו משום אין דרכ' ורבא דמוקי פלוגתיי' לענין מקור מקומ' ואשה לכ"ע טהור' כיון דנחית לאקומתי' מוקמי' באמת בשפיר בגוונ' דאינ' חשש משום ליד' ולהכ' אינו מוזכר בדבריה' ג"כ רק לשון חתיכ' דאות' שפיר ג"כ אינ' אלא חתיכה בעלמא ואין דרכ' לראות בכך: ובזה י"ל ג"כ דברי רשיז"ל שם דף כ"א אשר מתמיה עלי' בתשו' חת"ס דפי' על דרשה דבבשרה ולא בשפופרת דההיא בפרש' נדה כתיב ופרש' שניי' בזבה מה שני לי' אם בנדה או בזבה לענין הך דינ' לדרשי. ולהנ"ל אתי שפיר דצריך לפרש כן לאביי דאמרי' דמשמע לי' שפיר מ"מ אפי' היכ' דראוי' לחוש לולד ובכה"ג הא ליכא משום זבה דדם קושי רחמנא בלאו"ה טהרה והאיך נמעט מהך כשזבה ולמה הזכיר שפיר ולמסקנא אליבא דרב' באמת אינ' נ"מ כלום ונכון בעזהי"ת. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ברעזאווא סימן קט"ו ש"ר לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חו"ב מגזע קדושים מו"ה עקיבא כ"ץ שטראססער נ"י אבדק"ק מיאווא כעת אבדק"ק טאקאי) יצ"ו. מ"ש ע"ד אשה שהית' למודה לראות אחר י"א יום לטבילתה ואחרי הימים שינתה לראות כ"ב או כ"ג כ"ד כ"ו וכיו"ב אחרי ראי' אחרונה והוא י"ד יום או ט"ו אחרי טבילתן. והדר"כ הראה מקום מקור הדין בש"ג אצל