לבושי מרדכי על יורה דעה קז

מעור' עם לחי לבנה וכיו"ב וידוע כי כול' כתלי' בדברי הר"ש שהביא הרא"ש ר"פ המפלת אשר לפי פירושו בפלוגת' ר"א וחכמים במפלת חתיכה פלוי ופלוי' שעפ"י פירש"י ז"ל דסברו חכמי' לטהר משום שאינ' ד"נ אלא דם חתיכ' והר"ש שהק' על פיר' ופי' שאין דרכה לראות ואפי' הוה ד"נ טהורה מגזה"כ ע"כ עשה מעשה באשה שנעקר מקור' וכמי' חתיכה נפלה לביה"ח והטור ורי"ו הוסיפו שלא פסקו לראות כ"ז שהחתיכות בביה"ח ועד"ז פליגו הב"י ורמ"א הב"י אינ' מתיר רק בנפלה לבה"ק שדמי' בתוכה אבל ברואה דם להדי' גם הר"ש לא התיר ורמ"א הק' עליו כמה קושי' והתיר מטעם תוכי' במכה. וע"ז הק' הלח"מ וט"ז כמה קושי' עד שחדש הט"ז ומעיל צדקה סי' ל"ד וביאר יותר הכו"פ בתפ"י דהר"ש קאי על הפארפאל דשכיח בנשים בזה"ז ועיקר דבריה' כיון שהמקור אינ' במקומ' אין זה ד"נ שטמ' הכתוב ובחת"ס סימן קמ"ה הוסיף טעם לשבח עפ"י דברי חי' ר"ן שאין זה הרגש' שנאמרי' בתור' כי זה רק הרגש' החתיכ' ואינו דומה לקפיצה וחמוד כמבואר בדברי' ובת' דברי חיים סי' ס"ג ס"ל דהוא כמו הפסק שפופרת דטהור כיון שכל המקור ירד למטה אם כן חתיכ' המקור עצמ' מפסיק המקום נזילת הדם בין המקום של פי המקור כאשר בו עיקר' הרגשה. והנה ודאי לפי"ד סרה קושי' הנוב"י מהדו"ק סי' נ"ח כידוע, ולפענ"ד מוכרח פי' הט"ז ומ"צ וכו"פ דהא על קושי' שהק' בלח"מ מה בין פי' הר"ש ופירשיז"ל לענין הלכה דלרש"י דאין זה ד"נ ג"כ טהורה ועוד וכי בדקי החתיכ' שהדם בתוכ' כפלוי פלוי ועכצ"ל כמ"ש דלרשיז"ל דוקא פ"פ והדם בתוך החתיכה טהורה אבל בחתיכ' שיע' ועלי' דם טמא' ולר"ש כיון שאין דרכה בכך גם בשיע' טהורה אם מפני חסרון הרגשה כמ"ש החת"ס בת' הנ"ל א"כ האיך יפרנס מתני' דריש מפלת דמפלת חתיכ' דאם יש עמה דם טמא' לכ"ע. וכבר עמד בזה בסדרי טהרה בת' השואל שם וכן החת"ס עצמ' בחי' למס' נדה דאם נאמר דחכמי' פליגי על סתמא דמתני' האיך פסק הרא"ש למעשה דלא כסתמא דמתני'. ונדחק שם לומר דמתני' לא קאמר רק טמא' לענין הדם דקיימ"ל מקוו"ט ולא טומאה זו ושוב חזר בזה והניח בצ"ע. ובסד"ט תי' השואל דמתני' איירי שלא הי' טח על פני חתיכ' אלא דם בפ"ע. וראיתי בס' שבילי דוד שהק' ע"ז דא"כ נטהר דם שנמצא על העד שבדק' עצמ' דהדם נוח עלי' ומה לי חתיכ' ומה לי עד ועוד הוסיף להקשות הא בנמצא על עד שלו לכ"ע הם חייבין קרבן חטאת ודלמא נכנס האבר בבית הרחם והוציא הדם. והנה קושי' זו ודאי י"ל דהא כ' הרמב"ם דהאבר אינו נכנס ולא מגיע למקום ההוא וכמ"ש בגמר' במקום שהשוו' דש וכו' וכן העד אינו מכניסו לעד לפני' לבית הרחם כמ"ש בת' מ"ב סי' מ"ט אבל ממתני' הנ"ל ודאי קשי' לבד אם כפרש כפי' הב"י לחד פירוש' שנבדק' החתיכה והדם הי' בתוכה וקשי' שוב קושי' הלח"מ הנ"ל. לבד אם נאמר כמ"ש בת' הר המור סי' י"ט דאם נמצא דם הרבה אגור לשיט' רשיז"ל טמאה דזה ודאי ד"נ הוא ולר"ש כיון דאין דרך לראות כן טהורה ועי"ש פלפול עמוק ועצום בסוגי' הלכה זו, והנה דעתו ג"כ להקל בזקנה וכמ"ש השבו"י ח"ב סי' ע"ה דזקנה עדיפ' מבשלא שעת וסת' ובנוב"י מהד"ת סי' קי"ד ג"כ דעתו להקל בזקנה מפני שהדעת מוכח שבא מדחיקת הצדדי' ואיכ' נמי ס"ס ועי"ש בהג"ה מבן המחבר. ומ"ש מעל' מתשו' זכרון יוסף סי' ב' דרק מששים שנים חשובה זקנה. אפשר לומר שם איירי דעוד לא פסק' לראות מימי נעורי' א"כ איזה זמן נתן בה אבל בפסק' לראות מזמן שלש שנים אפשר דגם המחברי' שהזכירו ס' שנים יודו. אלא כמ"ש בש"ע סי' קפ"ט סעי' כ"ט מגמר' מס' נדה דף ט' כל שקורין אותה אמא אמא ואינה בושה וגם יש לצרף במ"ש הרמ"א דתולי' במכה אם כי בת' ח"צ סי' מ"ו וכן בת' צ"צ החמיר' בזה לבד אם יש איזה בליטה בתוך הרחם וכאב במקום ידוע. והרי בנ"ד לפי"ד מעל' ליכ' כל הני, הנה בתשו' יעב"ץ ח"ב סי' ע"ג הסיב דעת אביו בח"צ שאין דברי' בשביר' גמורה אך ורק בשנוי ורפיון קצת בנטיית הרחם אבל בשבירה דאז נתקו ונפרק' קשריה ועורקי' שלה ודאי יש לדון כמכה וקרוב הדבר שמוציאי' דם ואין זה העורקי' המפליטי' ד"נ שהזכיר הרמב"ם בפיה"מ דמתני' משל משלו באשה עייש"ה ובתשו' אמרי אש סי' ס"ג נוטה להקל בשביר' גדולה עד שמגיע לבין רגלי' ומעכב הכוכ' באין מרגשת רק זיבת דבר לח שלדעת כמה פוסקי' אין זה הרגשה גמורה. ובנ"ד לא אדע אם הגיע השביר' עד גבול זה. ובת' דברי חיים סי' ס"ג דעתו להקל אם השבירה כ"כ עד שנעקר כל המקור למטה לביה"ח שאז הוה כמו שפופרת כמ"ש לעיל. אלא שיש להסתפק בדבר אם היקל דוקא בלא הרגשה כמו העובד' שם שנשאל עלי' או דעתו להקל בכל גוונ' כמ"ש ממשמעו' סוף דבריו. ובתשו' עטרת חכמי' סי' ח"י ראיתי שהאריך לבאר ענין הפארפאל בכל אופני' עפי"ד הרופאי' נאמנים שקראו לפני' בספרים של הנתוח שלהם וסיום דבריו שלא ערב בשום פעם להוציא להתיר' אך ורק ב"פ בזקנות שהעמיד רופא מומח' כי רק הפרוזדור נשתרבב וכמ"ש הנוב"י סי' נ"ח ונראה לעין שעי"כ נעשה איזה פצע וחבורה ורקק או נפח שמוציא את הדם, וא"כ בנ"ד ג"כ יש לשאול לרופ' מומח' אם המקור עצמ' נעקר ויצא למטה או רק הפרוזדור וכמ"ש הנוב"י סי' נ"ח כי לדעת הרופא מומחי' עפ"י רוב כך הוא דרך השבירה בפארפאל. והנה דעת סד"ט להלכה בחתיכ' שנעקר ממקור זה חשיב' כמכה לרמ"א משא"כ בפארפאל אם אינ' רק שנשתרבב המקור לביה"ח אין כאן מכה דאין כאן תליש' וחבור' אבל בנתק המקור ממקומ' למטה ומעכב ההלוך וע"י ובע' חזר' למעלה זה מקום שנתק קשרי האם חשיב כמכה דמשם בא הדם ולא מוורידי' של המקור וכ"כ בצ"צ סי' פ"ו ורק