לבושי מרדכי על יורה דעה קו

במכה דא"א עקיר' מקור בלא מכ' כמו דאית' בס"ט ובלאו"ה תמהני אמאי דדחיק לפי סברתו בקושי' הס"ט דהא רשיז"ל פי' בריש הרואה כתם במסקנ' דטעמ' שגזרו בכתם דדילמא ארגש' ולאו אדעתי' וכ"ז בעלמא דבא הדם שעפי' רוב בא בהרגשה אלא שהוא מדרבנן דנגד זה יש סבר' שעפי' רוב יודעת בהרגשה אבל הכ' מה גזיר' דארגש' ולאו אדעתא שייך דודאי ארגש' אלא שהיא הרגשת חתיכ' ושפופרת ולא שייך שום גזיר' כמובן אלא דק"ל לפי סברתו האי כללא דאמרו א"א פתיחת קבר בלא דם מה הוה דבאת' דם מ"מ כיון דע"י חתיכה או שום דבר שהפיל' היא בא א"כ אין כא הרגשת הדם אלא הרגשת אות' חתיכה דהא משמע הלשון א"א לפתיחת קבר בלא דם היינו שבא דם ע"י אות' דבר המפלת, ואפשר לומר דדרך מפולי' כמו יולדות דבא הדם מקודם כמ"ש בשבת דשותה הדם הי' בכלל יולדת ודם קושי כה"ג וא"כ כיון דם מעיקר' בא א"כ מרגשת הרגשת דם והחתיכ' גורמת לדחות הדם וכיון שכן הוה הרגשת הדם כמו ע"י קפיצי ושאר דבר הגורמים לדחות בצוחם הדם וא"כ מרגשת בפתיחת הרחם ע"י דם ומשו"ה אמרי א"א לפתיחת הקבר בל"ד כלומר ודאי מעיקר' את' הדם אבל בעקירת המקור ושרבוב אין צריך לכל זה דהמקור אינ' נפתח מעיקר' וליכ' שום גורם אלא שלאחר בבא לביה"ח שאינ' מקומו' ואין כוחו עצום כ"כ אלא נפתח מאליו וכיון שאינ' במקומ' שוב אינ' מטמא' שאין דרכ' בכך. וראיתי בתש' אמרי אש סי' קע"א שהוכיח דע"כ דעת הרא"ש אינ' כדעת הר"ש דא"ל מאי קשי' לי' למסקנא דרבא דא"א לפתיחת קבר בלא דם הא לדברי הר"ש ופי' האחרונים כ"ש א"א לפתי"ק בלא דם. ואני בעניי אין בידי תשו' אחרונים לעיין בהם אבל איך אפשר לומר כן דבר שהוא נגד התלמוד דמשמע בפשיטות דבכל דבר המפלת שייך א"א לפתי"ק בל"ד ומחויבי' חטאת לר"י דס"ל א"א לפתי"ק בל"ד ורק בעקירת המקור לא שייך והא בגמ' לא דברו מזה אלא במפלת חתיכ' דעלמא ואדרבה הא משמע מר"ש דרבנן דסברי אין דרכה של אשה לראות בחתיכ' לא אמרו אלא בפלוי פלוי אבל ביוצא דם עמה טמאה כסתמא דמתנית' אלא שהאחרונים הוסיפו דבמעשה כהר"ש ל"ש פתיח"ק בל"ד אלא אפי' ראתה להדי' טהורה או כתירץ ד"מ משום תליית במכה או כסברת ט"ז כיון דאינ' במקומי או כסברת החת"ס שאין כאן הרגשה כיון דלא את' דם עד שבא לבי"ח ואז הרגש' ע"י דחיקת רגליים אבל בחתיכ' דעלמא וודאי לא אפלגו שום מ"ד אסתמ' דמתני' ופשטות התלמוד בפי' שא"א לפתי"ק בל"ד. והנה באשה זו אשר קרה כה כזה ובתשו' אחרונים אין א' מהם שראיתי סומך על עצמ' להתיר רק בכו"פ ע"י בדיקת עד ובחת"ס בהרגש', זיבת לח שאינ' הרגשה לשיטתו כ"פ בחבורו ובסד"ט באין ברירה שלא לגר' מבעל' מתיר במקום עגון. והנה באשה זו לכאורה תקנתה קלקלת' דהיא הא יכול' לספור ז' נקיים אלא שבמעט ימים בלא עת וסת' בא האורח ע"י חולי זו וא"כ אין כאן אין ברירה או עגון אלא שצריך לחוש בזה"ז שלא תבא ח"ו לידי קלקולי' אחרים מצוה לחפש כדי לסמוך בסמך ועזר הפוסקי' המתירי' הא יש לה עוד סעד להתיר דהיא מרגשת כאב גדול וא"כ מסקנת האחרונים דכאב ודאי אינה כמכה כאשר האריך בתשו' חכ"צ סי' ע"ג לחלוק על טו"ז ורמ"א ג"כ לא ס"ל אלא בכתם או לענין בדיקת שפופרת בסי' קפ"ז אלא דגם שם ראיתי בה"ט דאע"ג דכאב אינ' כמכה מ"מ אם נראה שיש מכה כגון בהרגשת ישיב' בכאב גדול ובהרגשת הכאב בא הדם יש לסמוך לתלות במכ' וא"כ אשה זו נראי' הדברים כי יש שם במשה דכאשר יושבת דוקא מרגשת כאב גדול ואז דוקא בא זיבת דם א"כ כדי לצרף ג"כ לסברת המקילים בשירבוב המקור וסבר' המקילי' האומרי' דהרגשת זיבת לח אינ' הרגשה ואינ' אלא ככתם מדרבנן ופשיט' דמהני לתלות בכאב כמכה וגם היא בלא עת וסת' וי"ל וסת קבוע ויש לנו ג"כ צירוף דעת המרדכי. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. והצעתי הדברים פני הגאון המובהק מוה"ד שיק זצ"ל שהי' אב"ד ק"ק טאקאי ואמר בתשובה פא"פ להתיר' ואח"כ יצא לאור' ת' מהר"ם שיק וראיתי בסי' ק"פ שלא ערב להתיר ואם יש רבנים הג' להתיר אינ' אוסר, ואפשר בנד"ז דיש רגליים לדבר שמרגשת הכאב גם הוא יודה להתיר, וכעת הרא' לי תלמיד מופל' א' בס' ששה זרעוני ערוגה מהגאון מוהז"ע האריך בכח' דהתיר' עיי"ש שהוכיח כי גם הרמב"ם לא יחלוק על הר"ש בשיטתו. סימן קי"ג בהי"ת אול"י ד' פ' בשלח תרס"ט לפ"ק מאד יצ"ו. שוי"ר לכבוד הרב האברך חו"ב טובא יו"ש מו"ה משה אהרן כ"ץ קרויס נ"י דומ"ץ בלאקענבאך ומצ"פ לק' נ' סאלאק יצ"ו. מאז בא לידי יק"מ ומפני טרדות רבות בפרט בלימוד עם בני הישיבה לא הי' עת כשרון לבא בתשוב' שאלה חמורה וכיו"ב. ולבד מזה תימה בעיני אשר נשא עיניו בי בדבר אשר שו"ת אחרונים מלאי' בזה ואחרוני אחרונים ג"כ בהגיע' לפרק זה עצרו כחם לאמור ברור התיר' ואם בארזי' נפלה ספיק' בהוראה זו מה אעשה מך ערך כונוני' ולמען שלא להשיב' ריקם עתה באתי. באשה זו אשר לפי"ד חדל להיות לה אורח כנשים משלש שנים וע"י מקרה לא טוב היא השבירה במקור דמי' שקורין בפארפאל' רואה תמיד טיפות דמי'