לבושי מרדכי על יורה דעה קה

כמ"ש הש"ך בלבן שהוכה' לבנוה' ע"י עפר פשיטא שאין מקום להחמיר שאין בזה לא שחרות ולא אדמומית כלל הנלע"ד כמ"ש. ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ. סימן קי"ב שיל"ת אול"י ו' עש"ק וארא תרמ"ה ברעזאווע יצ"ו. שאלה בא לפני באשה א' אשר חלתה בחולת הסבירה שקורין (פארפאל) דהיינו שנשתרבב המקור ויוצא לחוץ וכבר עשו לה איזה עגול כמין טבעת להחזיק אות' מקום אלא שעי"ז הי' מכאובה גדול מנשוא והסיר' מעלי' ועי"כ אם היא עוסקת בצרכי הבית בנעה ונדה ע"י טורח גופ' באותן הימים המקור משתרבב ויוצא לחוץ וכאשר יושבת היא מרגישת אות' ממש ע"י דחיקת רגליים וגם מרגשת כאב גדול וזב ממנה מותרי דמיה ומרגשת זיבת דבר לח ולא הרגישה מהם כשעת וסתה כי לה וסת קבוע וגם יכול' לטהר בספירת ז' נקיים ורק כיום ויומיים אחר טבילתה חוזר עקירת הרחם בטורח גופה וגם המי מקוה גורמים כי הם מלחלחים אות' וכחלש' העורקי' וחוזר למטה. ועתה היא שואלת אם לטהר אותה לבעלה בראיית הימים חוץ לוסתה הבא ע"י עקירת הרחם. והנה בדבר שאל הכזו כבר הולכ' בו נמושות מראשונים עד אחרוני אחרונים ולכולם אב א' להם שי' הרא"ש בשם הר"ש ר"פ המפלת שחולק שם עפ"י רש"י ותוס' בפלוגת' דר"א וחכמים במפלת חתיכ' ושפיר דר"א ס"ל טעמי' בקרא בבשרה ולא בחתיכה משום חציצה ובפלוי' פלויי טמא וחכמים מטהרים שאין זה דם נדה כלומר אין זה דרך ראיי' בנשי' וזה שאמר' אין דרכ' של אשה לראות דם בחתיכה כיון שאין דרכ' אי"ז דם נדה שטמאת' התורה ומתוך כך התיר ג"כ באשה שנעקר מקורה וכמין חתיכת בשר הי' יוצא בביה"ח וכיון שאין דרכ' בכך טהורה. אלא שבטור סי' קפ"ח הוסיף מילת ולא הית' פוסקת לראות כ"ז שאות' חתיכות בבי"ח ופליגו הב"י וד"מ בפי' דברי הטור כי הב"י פ' דקאי ראיי' אחתיכ' אבל בדם ממש טמאה הוה מסמי לה, אבל בד"מ ס"ל כי בדם ממש ג"כ טהורה כמו דתלי' במכ' אפי' במקור ובמתני' דקאמר אם יש עמ' דם טמא' שאני הכ' דודאי נעקר המקור משו"ה טהור כיון שאין דרכ' בכך. והק' עלי' בתרי טעמ' משום מכה ואין דרכ' בכך ובט"ז פשט לי' לטהר בלא טעם תליית מכה אלא כיון שאין המקור במקומ' אין דרך ראיי' בכך וטהור' מ"מ וע"י החזיק תשובת אחרונים לטהר כמ"ש בשם המעיל צדקה ושבו"י ופ"י וכן בפלתי בת"י סי' כך דהך חתיכ' קאי ארחם. והנה אם כי אין לנו לחדש ע"ד הגאונים ודי לסדר מה הם אומרים בדבר גדול כזה. מ"מ נ"ל דברי ד"מ כי גם דעתו לכך הית' ומה שצריך ס' לתלות במכ' והוא עקירות הרחם כפי מ"ד שהסביר בת' מרן חת"ס סי' קמ"ה וסי' קע"א עפי' דברי חי' ר"נ בריש הרואה כתם דקאמר בגמר' דמבשר תרתי ש"מ דהיינו הרגשה ומיעוט' של חתיכ'. ופי' החי' הר"ן כיון שראה' בחתיכ' וספופרת אין זה הרגשת הדם אלא הרגשת החתיכ' ולפי הנ"ל פי' החת"ס לתרץ קושי' הנוב"י דמ"ש מקפיצה ודומ' דחשבי' לרוא' אכפי' שאין דרכ' בכך ולפי הנ"ל מתיישב דהתם היא הגורם לעורר ולדחות בכח ההנוע' הדם והיא גורם ההרגשה אבל בחתיכ' ההיפך כי החתיכ' פותח הרחם וגורם ההרגש והדם המוביל עמ' אינו גורם שום הרגשה והיינו טעמ' דטהור בחתיכ' לרבנן דפליגו אר"א אלא ששם נדחק לתרץ קושי' סיט דעכ"פ לטמא משום כתם ולדברי ד"מ מתורצים שפיר דבאמת בחתיכ' אם מובילה דם עמה כאשר נאמר בסתמ' דמתני' טמ' משום דאין לתלות בשום דבר אבל בחתיכ' עצמה י"ל אע"ג דמטהרי רבנן משום אין דרכ' בכך וכא משום דם חתיכ' כאשר לר"א ושאר תנאים מ"מ וכי לא סגי' לתלות בחתיכ' ג"כ וכי אין דרך חתיכות בשר הבא מפנימית הגוף להתקבץ דם בתוכ' ולא גרע משאר דברי' דתולי' בכתמים אפי' בכתב ומשו"ה בדם בחתיכ' עצמ' אפי' בפלוי ופלוי טהור לגמרי אפי' משום כתם דתלי' נמי בדם חתיכ'. ואפשר זה שהוסיפו עוד לומר אין זה דם נדה כלומ' דיש לתלות נמי בחתיכה וע"ז קאמר דעקיר' מקור עדיף מני' כיון שודאי נעקר המקור ועי"כ בא הדם תלי' בי' כמו **(קצת לאדמימות כדמוכח מדברי התוס' שם בנדה י"ט ואפי"ה מקילין בזה א"כ הה"ד במראה ברוין דאינ' אפי' דיהה ודיה' ממנו רק שעמוק שלו נוטה קצת לשחרות הדיה', וכ"ה בהדי' בס' פתח"ז בכוונת היעב"ץ ע"ש וע' תשו' מהרי"א הלוי סי' קט"ו מש"ש. ובכ"ז לדינ' מי יקל ראש נגד כל הני גדולים המחמירין ובפרט באיסור נדה וגם המורה המובהק בדורינו בשו"ת תשורת ש"י ח"א סי' קל"ו הסכים לד' האחרונים הנ"ל דאין להקל במראה ברוין וסיים ואפשר לחלושי הראות כבזה"ז גם סד"ט ויעב"ץ יודו ואין להביא ראי' מהם דרב גוברייהו והי' זכו הראות להבחין במראות ואפשר גם בכתם כיון דהוי מחמת חסרון בקיאות עי"ש. ובאמת שגם מדברי הרא"פ ות' ב"ש הנ"ל משמע קצת שיש להחמיר במראה ברוין אף בכתם עי"ש. וכ"מ בשו"ת מראה יחזקאל סי' נ"ב ע"ש. ואין דבריהם מוכרחים ועי' בפתח"ז ובס' מנח"פ שם ושו"ת יד יצחק ח"ג סי' קמ"ה ואכמ"ל ועכ"פ אם אינו נוטה לאדמימות כלל רק כמשקה קאפפע בתערובות חלב יש מקום להקל בכתם לאחר ג"י שוא' נקיים בפרט בנשים שדרכן בכך דבזה ודאי כדאי הם היעב"ץ ומ"כ שבס"ט הנ"ל לסמוך עליהם אפי' שלבשה"ד, ובבדיקת הפסק טהרה ודאי יש להחמיר כמ"ש בחכ"א כלל קי"ז סק"ט לענין מראה געהל וז"פ. עכ"ד:)**