לבושי מרדכי על יורה דעה קב

יפרוש ויפרוש ואי של"ב וסת האיך יתחייב חטאת דהא במס' שבועות בסוגי' הנ"ל חשבו לאונס ועי' בנוב"י מהדו"ת ובחת"ס בכמה תשו' בפרט בסי' קס"ג והוא קושי' מפורסמת ונ"ל עפימ"ש בגמ' פסחים ע"ג רי"א יבמה בעל נדה פטור אשתו נדה חייב ופריך מ"ש יבמתו דעביד מצוה אשתו נמי כלו' משום פ"ו ותי' במעוברת ותו פריך מ"מ משום חיוב עונה איכ' מצוה ותי' שכב"ש עונה ותו פריך דמ"מ איכ' מצו' כשמח' כדרבא האיך שרואה שמתאוות כפירשיז"ל שם. ומסיק דבסמוך לוסת' עסקי' ובאשתו הוה לי' למשאל משא"כ יבמתו דבזיז מנה ועי' בתוס' וברש"י שם דגם למסקנ' בסמוך לוסת' דוקא במעוברת חיי' אבל בלאו"ה פטור משום טעה בד"מ והרמב"ם בפ"ז מהל' שגגות ס"ל דלמסקנ' בכל ענין איירי כמ"ש בכ"מ שם. והנה צריך לדייק בגמ' מ"ט לא מוקמי' לי' דאיירי באינ' מתאוות כמו דאוקמי של"ב עונתה או במעובר' וצ"ל כיון דע"כ איירי דהיא יודעת כמש"ס דהו"ל כתשולי לה וא"כ אם היא אינ' אומרת ואינ' מונעת ממנו עכ"ח היא מתאוית ומתאוית. ומעתה הא י"ל דשם בשבועות כדמוקי לי' בת"ח א"כ י"ל לכול' ת"ח דאינ' בא אלא בעונת ת"ח או משום לשמח' בדבר מצוה וא"כ הו"ל טעה בד"מ משו"ה מקרי אנוס. אבל שם בנדה דנקט מהו דתבדוק עצמ' לחיי' בעלה בחטאת ולשון חכמי' מרפא דלא נקט בעל לא יבעול עד דתבדוק אלא דמיירי להיפך הוא מתאוה ולא היא משו"ה דאינ' הומה לביתה עד דתחמיר ע"ע למצא עת רצונה לבדוק וא"כ לאו מקום מצוה איכא ול"ש טעה בד"מ וליכא אונס וע"ז מסיק דלא תבדוק דלבו נוקפו ופורש ע"כ לא תבדוק וזהו גזירה בלא פלוג משום שארית אנשים דאפי' במקום מצוה ובטול פ"ו יפרשו כמ"ש בדברי ב"ש בר"פ דמס' נדה ובתוס' שם: וז"ש המרדכי אשר השאלה הית' מסתמא כפירוש' שאפי' במקום מצוה ע"ז מביא הגמ' שבועו' דהוה אנוס ועוד דאפי' פי' באופן שלב"מ מצוה וליכ' אנוס משו"ה מ"מ מה הווה לי' למיעבד והא אמרו חכז"ל דלא תבדוק משום לבו נוקפו ופורש לכן באמת פטור בכל ענין. ואפשר ג"כ דגמ' מ' שבועות איירי לפי"ז אפי' באשה עסוק' בטהרות וצריכה בדיקה ומ"מ פטור משום טרדה דמצוה ובפרט דאיירי שם באמצע התשמיש דאפי' הוה בדקה ל"ה מועלת כמ"ש הנוב"י שם כנלע"ד. חותנו או"נ דוש"ת סימן ק"ח ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ ב"ה אול"י ד' ויצא תרע"א לפ"ק מאר יצ"ו שוי"ר לכבוד הרב הגדול מוה' מרדכי בריסק נ"י דומ"ץ במארגארעטן יצ"ו ע"ד שאלתך. בענין המאורע באחד שבא על אשתו בסמוך לוסת' לדעת הא"ז כ"ד שעות קודם ואח"ז בדק' ומצא' דם אם צריכ' כפרה. והנה מה שכתבת ע"ד גמ' מ' פסחים ד' ע"ב הבא על יבמתו נדה שפטור מחטאת דבזיז מיני' ולא הוה ביד' לשאל' וכן בא על אשתו של"ב וסת דפטור דמקרי אנוס וכן מה דקתני במתני' שחט הק"פ בשבת ונמצא שמשכו בעליה' דפטור מה"ט. וקשי' לך מזה דקיימ"ל פ"ז מ' יבמות באשה שהלך בעלה למדה"י ובאו עדים שמת ונשא' עפ"י ואח"כ חזר בעלה דחייבי' בקרבן וכ"פ הרמב"ם פ"ה מה' שגגות וקשי' אהדדי לענ"ד נראה בפשיטות לחלק דבכול' עשה המעשה כמען דבר מצוה ומה הי' לו להמתין בדבר מצוה ובזה חשיב שפיר אנוס כמו גבי ק"פ ויבמת' ובא על אשתו שלב"ש וסת כגון בעונת' שחייב מדינ' כמ"ש שם בפסחים וכגון שבדק' לשיטת הרמב"ם כמ"ש בב"י וכ"מ אבל באשה שהלך בעלה וכו' מה מצוה איכא הא לא מפקד' אפ"ו והבעל שנשא' הא אפשכ"ק פ"ו ע"י כמה נשים בעולם המותרים בכי פקפוק כמ"ש התוס' ובכמה דוכת' גבי חעוחב"ח דאסור מה"ט לישא דלא שייך דידח' עשה דפ"ו ללאו דלא יהי' קדש: ומ"ש בדברי נוב"י מהדו"ת סי' צ"ו עיי' בס' סד"ט ות' מרן חת"ס. ומכבר אמרתי בס"ד לתרץ הסוגי' עפ"י הגמ' דמ' פסחים ד' ע"ב הנ"ל דשם במ' שבועות בלאו"ה מהדר לאוקמי בת"ח או בת"ח על הביא' ולא על הפריש'. וא"כ י"ל דלענין שמירת עונ' הוה ת"ח כלומר שאינ' בא על אשתו רק בזמן שחייב בעונת' ועביד מצוה והוה אנוס ע"י המצוה. אבל במ' נדה השאלה בכלל' אתמר מהו לעשות בבדיקת' וגם למה לה לבדקה אם לא תרגיש כי בעלה ברצונ' לביא'. וגם לשון לחייב בעל' קרבן משמע הכי כמובן אשר בזה לא מצוה חשיב' ולא הוה אנוס ואיך שיהי' עכ"פ איכא גוונ' דלאו מצוה קעביד וא"כ עכ"פ משכחת חיוב קרבן בעולם וגם פסק הרמ"א י"ל על אופן הנ"ל. וא"כ אפשר בנד"ז נמי בהכי תלי' אם הי' זמן עונה י"ל דאנוס הוא וכהנ"ל ואם לאו יש מקום לכפרתן: והנה בלאו"ה נלע"ד דצריכ' כפרה כיון שהי' נוהגין עד הנה לפרוש סמוך לווסתן כמ"ש בא"ז ופשיט' דמנהג טוב הוא להיות נוהגים לבדוק לפני התשמיש והא ביו"ד סי' רי"ד קיימ"ל דכל התנהגות של מצוה ודבר טוב הוי כנדר וצריך התרה. ואפשר בנד"ז לא מהני התרה בין לענין הפריש' ובין לענין הבדיקה כיון דאיכ' פוסקים דס"ל הכי לא מהני התרה כמ"ש המג"א סי' תקנ"א ועי' בת' מהר"ם שיק לענין עשון ביו"ט דל"מ התרה מה"ט וא"כ צריכ' עכ"פ כפרה עד"ז וכש"כ שאירע להם ספיק' הנ"ל ודאי טוב וישר אם אין בידם להתענות לפרוש סך מה לצדקה וכמ"ש מהרמב"ב במרדכי הובא בב"י וודאי די בפחות מסך הנ"ל כמובן וגם יקבל עליהם להתנהג מכאן ולהבא כמה שנהגו מקדמ' דנא וזה עיקר של תשוב' חרטה ודוי וקבלה ואז לא יזכיר ולא יפקד שום חו"ע ויצאו בנקיים. אוה"נ דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ.