לבושי מרדכי על יורה דעה קא

בדבר השאל' באשה אחת שראת' אחר התשמיש מחמת תשמיש והאשה שים כה וסת היא ואמר' ברי לה שאינ' מן המקור רק מן הצדדים כעת בשהת"ש וגם מראה הדם משונה מהרגילות. והנה פתח דבריו שראת' אחר תשמיש מחמת תשמיש. וצריך ביאור כי מעל' מסתים סתים האיך יודע' שהי' לאחר תשמיש מיד וכי בדקה או ארגש' וראת' דם דכיון שיש לה וסת ודאי לא צריך בדיקה כמ"ש בסי' קפ"ו ואי דעתו שנצא' דם לעת קומ' בבקר מה מחמת תשמיש שייך בזה הא צריך כשיעור וסת ואם כי כתוב בהרמ"א בסי' קפ"ז שאין אנו בקיאים בשיעור זה דהיינו כדי שתושיט ידה וכו' ועכ"ז סמוך בעינן אבל מופלג וודאי כא מצטרף לענין רואה מהת"ם ועי' בחו"ד דמ"מ צריכ' בדיק' בתשמיש ב' דאיכא עכ"פ ריעותא וגם רחוק הדבר לומר שהתשמיש הי' קרוב לאור הבוקר בשעת זמן הטבילה כמובן. ועכ"פ לענ"ד דסמוך כא מקרי יותר מחצי שעה כמ"ש בערבי פסחים סמוך למנחה חצי שעה. ועתה נראה אם ונ"ח הי' סמוך ממש כגון שבדק' או שהרגיש' מיד לכלוך דמים: ומעל' מהדר אהתיי' לפי"ד הרמ"א סי' קפ"ז סעיף ו' דבאומרת ברי לי שאינ' מן המקור נאמנת ובענ"י ובדגו'נו וחו"ד פקפקו בזה וכן בס"ט. ולענ"ד גם הרמ"א לא קאמר אלא באשה דעלמ' שראת' שאינ' יכולה לטהר וכיו"ב אבל כא קאי ברוא' מחמת תשמיש דהאיך יכולה לידע זאת בשלמא בזמנים אחרים יכולי' לנסות ע"י משמוש ידיים ושאר הרגשת כדרך הוצאת דמים שונרגישי' בני אדם מקום יציאת' אבר בשעת תשמיש עת חמוד וחמום האיך נותני דעתי' מאין ביאת הדמים ועי' בחת"ס סי' קמ"ב דבשעת תשמיש עפ"י רוב כסתמ' העורק והרגש' דנותנ' עינה ולב' להתשמיש וגם מפני החמוד בא' עפ"י רוב הדם מהמקור עי"ש דבריו היקרים וע"כ לענ"ד אין מזה סניף להתיר' וכ"ש שאין להתיר לבעלה בלא ז' נקיים חלילה: ומ"ש מעלתו דדם זה משונה משאר דמים עי' בחת"ס סי' קמ"ב הנ"ל יונה שפי' בזה דברי הרשב"א שסובר באמת דהא דאמרי' בגמ' אם דם מכת' משונה פי' אנו תולי' בוסת' כלומר להחמיר שמהר הוסת' לבא מפני חמום התשמיש אלא כיון שמשוב' אין תולי' בוסת רק במכה. אבל ידוע מ"ש באחרונים בפי' דברי הרשב"א ובפוסקים הראשוני' שוני' רובא ככולי פי' כפשוט' דם משונה להחמיר דהיינו שאין תולין במכה. והרא"ש הביא וברי הרמב"ן בסוגי' דרואה מ"ת דמחמיר בזה"ז שאין תולי' במכה דהא בזה"ז אין בקיאים במראות הדמים והא הי' צריך לראות אם אינ' משונה ואנן אינן בקיאים. והרא"ש פליג עליו מתרי טעמי' וחד מנהון לענין בקיאות מראות הדמים אם שניהם לפנינו להבדיל ביניהם בין מראה למרא' גם אנו בקיאים וגם כי לראות אם הם שוי' במראה דמסתמ' הם שוי' כמ"ש הרא"ש שם. משא"כ בנד"ז הוא הכל להיפך שאין לפנינו רק דם זה ולא דם של ראיי' שהי' מקודם שאירע לה מקר' זה וגם לדין ולומר שזה אינו דם נדות רק דם מכה מפני שהוא משונה בזה וודאי יודה הרא"ש לכ"ע כיון דבזה"ז מטמאים כל המראות שנוטה לאדמימות האיך נימא שזה דם מכה מפני שמשונה אפי' בזמן הש"ס הי' כמה אמוראי שהי' אומרים שאין להם בקיאות במראות כנ"ל ועוד אדרב' אדום בדם המכה הוא שבא ע"י סכין בתחילת הכאה ובמתני' שם די"ט איזה אדום כדם המכה עי"ש ומה שמרגשת כאב ידוע דכאב אינו כמכה ועי' בח"ס סי' ק"ס דעכ"פ מהני לענין דתועיל בדיקת אמונת שמואל ולענין עדות הרופאים, ובל"ס דהאשה טוענת ברי זו משום הכאב וכיון דכאב אינ' כמכה אדרבה ברי שלה ונגר' גרע כמובן. ומעתה איני יודע שום קוכא באשה זו בעל ננה"ת וכש"כ שצי סצוייכ' ז' נקיים שוב ראיתי בכו"פ סי' קפ"ז במ"ש על דברי ננח"י לחלק בין רואה לרואה מחמית ונחומית להיפך דהתם בונשתנת דם איירי שראת' עם ונ"ר דאפשר בבדיקה משא"כ הכא דרנוהר בראיי' זי לבעלי' ל"מ שפופרת רק לענין שכא לאסרה לבעלה מפני מוחזק שרא' רחוו"ת. והנה עוד שם במנח"י משום דשמא אין אשה בקיאה בכך לידע א"ב וודאי הסברא כמ"ש דווח"ת ודאי ליכ' בקיאות לפי סברת חת"ס כדאמרן ידידו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער ח"פ כ סימן ח"ד. ב"ה י' ג' פ' בא תרס"א לפ"ק מאד יצ"ו לחתני כבני הגאון מו"ה יוסף צבי נ"י אב"ד ק"ק גאלאנטא יצ"ו ראיתי דברי' כנים ואמתים ע"ד איש א' אשר אירע לו מקר' לא טהור שלא בשעת וסת ומע"כ הביא דברי המרדכי הביא' הב"י סי' קפ"ה במ"ש על סוגי' דשבועות דף ח"י דבשל' שעת וסת אנוס הוא ועוד מפ"ק דנדה די"ב דלא תבדוק שלב"ש וסת דלמא לבו נוקפו ופורש ועוד כמ"ש הנוב"י מהדו"ת סי' פ"ה וכ"ת מפרש' כפשוט' כלומר דלהחמיר עלי' אינ' רשאי' מה"ט ג"כ דילמא לבו נוקפו וקצת מרומז סבר' זו ג"כ בדברי הר"מ שהביא הב"י ומ"ש כ"ת אפי' לדעת הרמב"ם דס"ל דצנועות בודקת ואפי' בוסת קבוע לבעל' מ"מ לא מקרי משו"ה שוגג ולא אנוס משום מילי דחסידות'. והנה לא כן דעת הס"ט כידוע שמפרש בזה הסוגי' ואשר לענ"ד נראה לפרש דברי המרדכי וישוב הסוגי' שעמדו עלי' בנוב"י וס"ט דהא קשי' אהדדי דבמ' שבועות פ' ידיעות דמסיק שם בגמ' דהך מתני' דמ' נדה י"ד אותיום חייבי' בקרבן היינו סמוך לוסת אבל של"ב וסת אנוס הוא וא"כ הכ' במ' נדה ד' י"ב דבעי מיני' ר' זיר' מר"י ומה שתבדוק עצמ' לבעל' כדי לחייבו חטאת אם תמצא לאח"ת ומסיק דלא תבדוק דילמא לבו נוקפו ופורש ואכ"ק האיך איירי אי סמוך לוסת