לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא צו

סגולו' דאל"כ מה אשמועני' אביי' ורבא שם דכל משום רפואה אין בו משום ד"א ואם רפואה בטבע פשיט' וקרא מלא דבר הכתוב ורפא ירפא עיי"ש והא קמיע מן המומח' ודאי הוא בדרך סגול' ומ"מ יוצאים בהם דהוה תכשיט וה"נ בדיני רפואו' כיון דעכ"פ מרפאי' הוה תכשיט וממילא אין כאן איסור כלל משום איסור שבת כשאר תכשיטי' ואין ההיתר משום הרפואה עצמ' משא"כ להתיר איסור משום רפואה עצמ' דסכ"נ דוחה אות' ס"ל להרמב"ם שפיר דכל שהוא משום סגולה אין הרפואה ברורה ואין סכ"נ דוחה אסור הנ"ל ובזה"ז באו הרופאי' לידי חקיר' והמציא' כי היא רפואה בטבע ע"י תערוב' סמנים כידוע וכבר המציא' במתניתן אתתו' ב"ח ברוך אשר בחר בהם ובמשנתם. וראיתי מ"ש כת"ה ע"ד ב"י סי' מ"א דאי אפשר לברי' בלא כבד דנעלם ממנו דברי התוס' מ' קדושי' גבי מ"ש שחטו ונמצא' טריפה היינו חסרון הכבד דודאי נולד כן והנה אין מזה קושי' ע"ד שכן היא מפרש לשיטת הרמב"ם דהוה כניטל ולא כחסרון דלדידי' כ"מ שנאמר ניטל חסר כשר כידוע כן מפרש דברי הב"י בפרמ"ג שם ומנ"ל דהרמב"ם מפרש הסוגי' כדברי התוס' מ' קדושי' הנ"ל דילמא כפירש"י ז"ל ויותר מזה יש להקשות ע"ד ממ' נדה דף כ"ד בגוף אטום דאין אמו טמא' לידה ולחד מ"ד עד הטבור ודאי הכבד בכלל וכן פסק הרמב"ם אלמ' דשייך נולד בחסרון כיו"ב וכבר העיר' בבכ"ש וכו"פ ובישועות יעקב ע"ד הרמב"ם מסוגי' הנ"ל משמע להדי' דאין חלוק בין ניטל לנולד חסר עיין בדבריהם ומ"ש ע"ד א"א הגה"ק זי"ע במה שנסתפק בסי' ר"ו אם בירך שהנ"ב על הריח בדיעבד אם יצא שנעלם ממנו דברי התוס' מ' ברכות דף מ"ג והנה בעולת תמיד סי' ת"ז פסק כן להדי דיצא בדיעבד והביא שם דברי התוס' הנ"ל ופשיטא דאין מדבריהם שום פירכא דשם קאי לענין לכתחילה למי שאינו יודע איזו ריח מריח דיש מפרשי' דיברך שהנ"ב והרמ"א פסק דיברך במ"ב אבל בדיעבד י"ל דיצא ועיין בא"ר שהביא דברי ע"ת ועיי' בברכ"י סי' רט"ז הנ"ל שהאריך בזה ונראה מדעתו דלא יצא עייש"ה. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה. ונפשו ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קכ"א שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרבני המופלג בתו"י מו"ה זלמן נ"י שו"ב ק"ק גראסווארדיין יצ"ו מ"ש בשם הרבני הגדול מו"ה ישעי' פאללאק נ"י ע"ד מה ששוחטי' מיו"ט לשבת דצריך ע"ת מי שלא הניח ע"ת הא גם ע"י אחרים אסור כמ"ש בש"ע סי' תקכ"ז וא"כ האיך שוחטי' השו"ב גם למי שלא הניח והנה הערה גדולה היא ולא אדע במה נסמוך להתיר לפי הנ"ל ומה שכתב מעכ"ת עפ"ד ישוע"י סי' הנ"ל אות ז' בטעמי' דגם ע"י אחרים אסור משום דאל"כ יתבטל תקון ע"ת לגמרי ובשחיטה דכל השנה נעשה ע"י שוחטים קבועי' לא שייך האי טעמי' והוטב בעיני' ולדידי תימ' היאך ניח' לי' בסברא זו ואדרבה איפכ' מסתבר' אם בדברים שרגיל לעשות בעצמו ברשות' וביתו כרצונו בתהלוכת ביתו אשר קשה מאוד לעשות ע"י אחרים לפי דעתו ורצונו כידוע שאין נוח לאדם להיות יד אחרים ונמשמשי' בדברים הצריכי' לתאות נפשו עכ"ז חששו חכמים אם יעשה ע"י אחרים יתבטל עי"כ ע"ת כש"כ בדברים שרגיל ע"י אחרים כש"כ דלא יחוש לעשות ע"ת ועוד קשה לחדש הלכה עפ"י סבר' במה שנאמר בפירו' בגמ' מ' ביצה דף י"ז דמסיק בגמ' דצריך להקנות לאחרים וכי נתלה דברי חכמים במ"ש בגמ' שתלי' בסברא ונ"מ להלכה אין בידינו לומר דנשתנה הזמן ונשתנה הלכה חלילה, ועוד ממנפ' כיון שלא הניח ע"ת אסור לו לבשל עכ"פ גם ע"י אחרים א"כ שוחטי' לו שלא לצורך יו"ט דהא אסור לבשלו ונהי דקיימ"ל דבדיעבד המאכל מותר אם עבר במזיד או שוגג ורק בהערים אסור אפי' בדיעבד מ"מ פשיטא דאסור לסייע לו לעבור עביר' ופשיטא דהוי בכלל מסייע לע"ע, ע"כ אין בידי לומר דרך היתר בזה דלהוציא' ע"י גדול העיר ג"כ קשה דרק בשכח פ"א יכול לסמוך עלי' ואפשר לומר דמסתמא הם אנשי עמי הארץ דלא ידע האיך לעשות ע"ת דפסק הרמ"א כדעת א''ז בסי' הנ"ל סעי' ז' דלא מקרי פושע ויכול לסמוך על גדול העיר ועיי"ש במג"א. ידידו דוש"ת ח"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן קכ"ב שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה האברך חו"ב מו"ה אברהם פ"מ נ"י אבן יקר ק"ק ווייטצען יצ"ו. ראיתי מאי דקשיא לי' בסוג' דמתוך בש"ס דביצה י"ב ממ"ש במסקנא דר"י דמשני אין עוה"צ ליו"ט כדכתיב ולא תוציאו וגו' ופי' רשיז"ל דהאי קרא דירמי' דמני' דייק בגמ' בשבת אין ביו"ט לא והוא בדרך אזהרה והלואי ישמעו והקשה כת"ה אמאי לא פירש בפשטא כמו במ' שבועות דף ט"ו ע"ב ד"ה אין בנין וכו' דיו"ט נמי איקרי שבת. ולענ"ד אפשר לומר לפמ"ש במ"מ ריש ה' יו"ט בדעת הרמב"ם דבהעברה אמרינן מתוך אע"ג דאינו באו"נ עצמו משום דילפינן מקרא דלא תבערו ביום השבת וגו' בשבת אין ביו"ט לא כדאי' בירושלמי משמע דתיבת יום השבת מיותר דהא כל הענין מיירי בדברי שבת לא לכתוב רק ל"ת אש ביום השבת ל"ל ע"כ דלמעט יו"ט קאתי וא"כ הא ג"כ ס"ל דבלא יתור' אין למעוט משום ה"ט גופא דיו"ט איקרי שבת וא"כ בהאי קרא דירמי' ג"כ צ"ל הכי דשם ג"כ כ"פ נאמרו ונשנו ביוה"ש משום הכי ממעטינן יו"ט א"כ הא רש"י ז"ל בא לתרץ למסקנא הך קרא ולא הי' מספיק לומר דיו"ט נמי איקרי שבת כיון דמיתורא ילפינן כמו גבי הבערה לזה תי' דבא להזהיר כלומר מפני חומר האיסור וחוזק המצוה ע"כ משנה ומשלש אפי' כ"פ כמ"ש הרמב"ם בשורש ט' למנין המצות גבי מצות שבת ג"כ שיכפול אזהרתו בתור' י"ב פעמים וזה כוונת רשיז"ל דירמי' דרך תוכחה ומוסר והלואי ישמעו וע"כ