לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא צה

הב"י בזה השיב הלבוש דשא"ה דאינו גומר החתוך של ערלה ומשאיר ציצי' המעכבין ולמה יעשה כן הלא בידו לחתוך כא' וכדרך המוהלי' ולא לסלק ידו אם בכגון זה ודאי לא אמרה תורה לחלל עליו את השבת אבל במיל' של חתוך ופריעה שאין אומן בעולם שלא יצטרך לסלק ידו בין חתוך לפריעה שא"א לעשות כאח' א"כ בכגון זה אמרה תורה לחלל השבת במצות מילה א"כ מ"ש ב' מוהלים ממוהל א' זה דבר נכון מאוד אשר בזה נסתרו הספיקות והוכחות שבת' שאג"א וסיים בלבוש דרק משום דהרמ"א בתשוב' כתב להחמיר לכתחילה אין ברצונו לומר לכתחילה אבל היתר הנ"ל ברור ועיי' בחדושי' חת"ס מ' שבת דף ק"ו דמשמע מניה דאפשר להיות החתוך והפריעה כ"א בלא סלוק ידו ולא העיר מדברי הלבוש הנ"ל ואנו רואים שהמוהפי' עושים כדברי הכבוש הנ"ל אלא שיש להעיר למ"ש בחכ"א צווח ככרוכי' דהמצוה לחתוך בשר הערלה לגמרי בלא ציצי' המעכבין ולא ישארו הציצי' ולא כמ"ש המוהלי' לחתוך כ"ש ולתקן ע"י הפריעה דהיינו להסיר הערלה מן העטרה ולהסירה לצד הגוף ורק בת' מהרמשי"ק סי' רמ"ה מלמד זכות על המוהלי' כי לשון מילה אינ' דוק' לשון חתוך דגם לשון הסרה משמע מיני ומסתייע מדברי ת' מרן חת"ס סי' שמ"ט עייש"ה אבל עכ"פ זה ברור כי המל בחתוך לא עשה אפי' פלגא דמצוה דשייך גבי' רק הפורע משלים בפריע' מצות חתוך ג"כ א"כ בזה נהי דחיוב' ליכא דנעשה עכ"פ פלגא דמצוה משלו אבל אסור' איכא ודברי הלבוש אינ' נאמרים רק אם לא נשאר מהחתוך רק הפריעה דעל זה אמרה תורה לחלל השבת אפי' בסלוק ידים משא"כ בנ"ז כמובן א"כ. לפי ידיעתינו אין המוהלי' נזהרין כלל לעשות כמ"ש החכ"א מפני יראת חבור' בעצם הגיד או מפני חסרון אומנ' ע"כ לענ"ד מי שיודע בעצמ' שאין בידו לעשות החתוך בשלימות כמ"ש בחכ"א לא יהי' מוהל בשניים בשבת וכש"כ שישמר עצמ' לעשות מצוות חתוך וגם יזהר לקבל מצות פריעה עם מוהל אשר בידו האומני' לחתוך בשלימות כמ"ש בחכ"א כנלענ"ד ועיין בספרי לב"מ סי' קע"ט במ"ש בס"ד. וראיתי מ"ש מעכ"ת דלטעם המחמירין דלהמתחיל אומרים לו גמור א"כ גם בחול הי' ראוי' שלא למול בשנים מה"ט והנה כן ראיתי בס' מגדול להגאון מו"ה יעב"ץ אשר החמיר מאוד למול בשנים בשבת ומסיק דגם בחול ראוי' לעשות בא' משום דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ורק מדקדקי' עושי' המצוה בשנים כמו ביוה"כ דכה"ג שוחט רוב סימני' ומורק אחר על ידו כמו דאיתא במ' יומ' והוא מפני קבלת דם ולא במקום דאפשר ועוד דמזדרז יותר דמזומן בידו ואין משהה התינוק בצער כ"כ אם כי בעבודת הקרבנות אין מניחין כהן א' לעשות ב' עבודות שא"ה דמילה ופריעה חדא הן כת"ד וה"ה דברי מעכ"ת אלא דהקש' מר על דברי הרמ"א מ"ש מתקיעו' דכתב הרמ"א בסי' תקפ"ה דאות' שתוקעין במיושב' ותוקעין על סדר הברכות דהמתחיל במצוה א"ל גמור וכ"כ המחבר בסי' תקצ"ה ושם במג"א הביא מקרבן תמיד דט' כהנים זכו בה ואינ' מחלק כלל חלוק' של היעב"ץ והנה לענ"ד י"ל דשם בתקיעו' כל יחיד ויחיד חייב בפ"ע כמ"ש בריש פ"ב דר"ה ואין חיוב על חברו לעשות בעבור' מצוה ולהוציאו רק שנוהגין כן משום ברב עם כמ"ש בסי' תרי"ט במג"א ובכ"מ וגם אין כל אדם ואדם בקי אבל במצות מילה הוה חיוב פרטי' על הב"ד למולו אם לא מל האב וכל או"א שייך במצוה זו כמ"ש הדגו"מ ויד אפרים סי' תל"ב ע"ד מג"א שהביא ראיי' דשליח למצוה מברך וכן גם בדיקת חוץ והשיב ע"ד מה"ט דאין ראיי' ממילה כיון דהחיוב ג"כ על הב"ד א"כ גם השליח שמל שייך במצוה זו משא"כ בבדיקת חמץ אין חיוב על חבירו לבדוק חמצו של חברו וא"כ לענין זכיי' במילה ג"כ אפשר לומר דראוי' לחלק המצוה כל כמה דיכולי' לזכות בו כיון דחיוב על כלי ישראל זוכה בחלק מה שראוי לזכות וחיוב מצוה זו דוח' המצוה דהמתחיל אמרי' לו גמור משא"כ בתק"ש אין שום זכיי לחברו להוציא את חבירו רק ישראל קדושי' לזכות אח הרבים אבל אין שייכות לומר גם אני אזכ' בחלקי מה חלק יש בו עליו משא"כ במילה ואפשר זה ג"כ הטעם בהקרבת קרבנות דודאי החיוב על הב"ד ועם הכהנים לעבוד עבודתם וכל או"א ראוי' לזכות בחלק העבודה ששייך בי' ע"כ לא אמרינן המתחיל במצוה א"ל גמור וזו סבר' מספק' לחלק ביניהם לפי"ז ולקיים מנהג העולם ולתרץ ת' הרמ"א. מ"ש מעפ"ת לענין הולכת התנוק ביוש"ק לביה"פ ע"י נכרי מחצר לחוץ ומשם פ"פ מד"א ושוב להוליך ע"י נכרי לחצר ביה"כ או לביה"פ והנה ג"כ ראיתי להיעב"ץ במגדול שהזהיר מאוד שאפי' בחצר שאינ' מעורבת לא יוליכו התנוק אפי' ע"י גוי אם אפשר למולו בביתו ורק באי אפשר יעשה ע"י גוי כנ"ל ואפשר כי אם א"א יוליך הגוי בכל הדרך דנשים אינ' בקיאות ובקל מוליכי' ד"א ובאפשר בבית ודאי טוב מכל הנ"ל כמ"ש היעב"ץ והנה החכם עיניו בראשו לעשות כהלכה ועיין במג"א סי' של"א ס"ק ה' דעתו ג"כ כדעת היעב"ץ ובא"א בבית מתיר ע"י גוי כמ"ש ותקנת מעכ"ת ג"כ ע"נ רק צריך ליזהר כמ"ש דאין הנשים בקיאות כ"כ ועיין בבאה"ט סי' שמ"ט בשם אבן העוזר ועזר משמים לעשות כתקון ד"ת וכתקון חכז"ל. כאו"נ הטהורה ונפשו ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קי'כ שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול חריף ובקי עצום ירא ושלום מתנהג בחסידות כש"ת מו"ה חיים יושיע נ"י אחדש"ה וראיתי מ"ש ע"ד פיה"מ להרמב"ם בפ"ב מ' יומא שאין דוח' שבת מה שהיא בדרך סגולי' והקשה בכ"ת ממ"ש ממ' שבת דף ס"ז יוצאי' בביצ' החרגול ומעכ"ת תי' בטוב טעם ושוב הביא דברי הרמב"ם מה' שבת דמשמע מיניה שהיא אינו סגולות ועיין בת' הרשב"א סי' תי"ג דמשמע מיניה להדי' דהוה