לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא צא

עיי"ש ועיי' בסמ"ע דנרא' מדברי' דהוה השותפות א"כ יש ליישב דעת החולקין דס"ס יש לישראל חלק עיי"ש. ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן קי"ד שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרה"ג בנש"ק כש"ת מו"ה דוד ליב נ"י אבדק"ק עלישטאבע יצ"ו. באתי על דבר ב' שאלות א' בענין הרחיים של קיטור ובית המוקד להוליד עלעקטערי אשר בזה ז' א"י בחלקי האקציען אם יש היתר ליתן לאומן איזה פערצענט מהרווח כמ"ש בזה האחרונים בת' דברי חיים וכת"ס וכ"ש ועוד הביא התיר' דמכיר' מבעל שו"מ ות' דברי חיים בח"א וח"ב בנוסח שטר מכיר' וכבר כתב כי הדר בי' וחידוש בעינ' שלא הביא דברי מרן ת' חת"ס או"ח סי' קי"ג בסופ' שכתב חכיל' וחליל' לסמוך בזה בחניות ומלאכת דבר מחובר ומחלק בין מכיר' חמץ הנהוג ומכירת בהמות משום שבית' בהמה עיי"ש וע' בסי' ס"ג ומעתה סגר הדלת בעד התיר' הנ"ל ואנן במדינ' זו אבתרי' גררינן כידוע והלא במ' שבת ד' ל"ז ע"ב איתא א"ל רב עוקב' ונונישן אתון דקרוב' לרו"ש עביד' כרו"ש וכו' ושם לענין שהיי' ע"ג כיר' דאיכ' רק משום גזרה ועכ"ז החמיר' לפסוק עובד' כמאן דאסור משום דקריבי להמחמירי' כש"כ להחמיר במלאכה בפרהסי'. והנה בהיתר שותפו' אשר חוכך להחמיר בת' דברי חיים הייני שם משום שכירי יום שלא ידעו רק שם ישראל הנקרא על הנכסי' גוט ובוברענערייען וגם השותפו' הי' רק דרך ערמ' אשר גם בחת"ס סי' כ"ט חוכך להחמיר ובת' מהרמשי"ק נטה להקל בסי' צ"ו וצ"ז עיי"ש והנה ראיתי בת' פרשת מרדכי סי' י"ב דבר חדש בענין זה דהיתר שותפות עפ"י דברי הר"ן שהביא הרמ"א סי' רמ"ה שאם שניהם עוסקי' יחדיו כל ימי השבוע ואינו יום חלוף יום דאז ל"צ התנו דגוי אדעתי' דנפשי' קעביד בי' ש"ק לא בשליחות ישראל היינו אם הגוי לבד משלם לפועלי' יום יום אבל אם משלמי' מכיס השותפות פשיט' לי' דליכ' שום היתר וע"כ עצתי לעשות כמ"ש הרמ"א בסי' רמ"ה להשכיר לגוי ליום ש"ק או לתן לו בקבולת ומ"ש הט"ז ומג"א שם ע"ד מיישב היטב עפ"י עומק דברי' דאין ההיתר משום שכירות וקבולת בעצם שהיא רק תחבול' דעי"כ אין על ישראל חיוב להיות עוסק יום כנגדם יום וממילא יש התיר' דהר"ן שהביא הרמ"א א"כ גם משום חשש' דפועלי' אם יעשה כמ"כ ועי"כ סרו במ"ש בת' מרן חת"ס סי' ס' ובת' דברי חיים ע"ד שכירי היום וכלל דברי פר"מ שצריך היתר כפול שותפות וקבול' או' שכיר' לי' ש"ק עייש"ה וע"כ בנ"ז לענ"ד אם ישנ' שיתוף א"י שלא בערמ' אך ורק שותפות באמונה ואומן יעשה כנ"ל כמ"ש בת' פר"מ הנ"ל סי' י"ב ושותפות האקציען לא אדע היאך היא אם יש להם חלק בגוף הבתים וכלי מלאכ' וכיו"ב וכת"ה בפנים ועיין בת' אהל אברהם סי' ה' שחוכך להחמיר בהיתר נתינ' חלק פערצענט עיי"ש והאי חששא משום שכירי יום איתנהו בכל התיר' של קבולת ומה מועיל שנותני' לאומן מילנער חלק בריוח הפועלי' יודעי' את בעליהם ולדברי ת' פר"מ לפ"מ מ"ש האחרונים שיטלו שכירת הפועלי' על האומן כמ"ש הנ"ל כיון שמשתלמי' מכיס השותפות כמובן. שנית מ"ש כת"ה ע"ד גדר בית החיים שהוא גדר נסרים ויען כי אין נשמר מגנבי, שגונבי' ממנו נסרים דעתם להסיר גדר זה ולעשות ע"י דראהטען ונסתפק כת"ה אם מותר למכור הנסרי' גם אם מותרי' לעשות כן מפני שהדבר חדש ועוד אפשר שעי"כ יתבטלו תפילות ותחנוני' כנהגו והנה מפני שהוא מדברי חדשו' לא אדע מקור הדבר וביישוב אח' סמוך מכאן ראיתי גדר כזה אבל אם עי"כ יתבטלו התפילות ותחנוני' מפני עוברי' ושבי' או מפני הנקיות בלא מחיצה ודאי י"ל שלא לשנות ולא גרע ממ"ש המג"א סי' קנ"ג ס"ק י"ב בביהכ"נ של כרכי' דגם המקואו' וחצירות השייכי' לכרכי' אסור לסוגרם מפני אורחי' וא"כ כש"כ מפני יושבי עיר ומה לי סגיר' או פתיח' כיון שעי"כ יתבטלו התפילו' של המתפללי' שהי' משומרי' ע"י הגדר פתיח' זו סגיר' ובת' מבי"ט ח"ב סי' כ"ח מדמה בית החיים לביהכ"נ לענין מכיר' ותמיה' בעינ' מ"ש המג"א שם בשמו דבית החיים מותר למכור אדרב' ממ"ש שם בעובד' הנשאל שבני הקהיל' מכרו מקום בבית החיים למשפח' מיוחסת לקבור שם ורצו לחזור אחר כמה שנים דמכיר' אינו דשל כרכי' אינ' יכולי' למכור והשיב אדרב' כיון שבתוך הנ"ל מכרו המקום מה ראיי' מביהכ"נ שיוצא לחולי' ע"י מכיר' ואם מוכרי' בביהכ"נ של כרכי' מקומו' ולאחרי' וביהכ"נ בקדושת' זה ודאי עדיף דכבוד רבים נעלה בביהכ"נ וכן בבית החיים וא"כ דוק לאידך גיס' והנה בנדון זה כיון דבת' חת"ס סי' של"ה שהביא כת"ה ג"כ מסקנת' עכ"פ דהוה פמשמסי' והתיר רק האבנים לבנות מהם דבר מצוה אבל להוציא' בדמי' לא ידענ' אם הי' מתיר אפשר דעכ"פ אסור בהנאה מדרבנן וכמו שמחלק בת' מהרי"א סי' שס"ג ועוד דבסי' שס"ד פסק המחבר דקבר שמנהו היאך דמותר בהנאה מ"מ אסור לעשות בית תבן או בית עצים דגנאי היא ואפשר דבגדר ג"כ אפי' מותר בהנאה מ"מ מי יודע מה שיעשה בו הקונ' גם בזה חזינן דחמור מביהכ"נ ע"כ רפי' בידי להתיר יותר ממ"ש מרן החת"ס בסי' של"ה הנ"ל. ראיתי דברי כת"ה מ"ש על הקושי' היאך חשבינן לאו דנותר לאו הנל"ע לפ"ד הרמב"ם דלהכ' לא חשב תמור' להנל"ג משום דהלאו כולל יותר מהעשה דאינ' בצבור כידוע וא"כ ה"נ דשריפת נותר הוה מעשהז"ג דאינ' רק ביום ולא שייך בנשים ודברי כת"ה הם דברי טועם ואפשר לומר לפימ"ש התומי' סי' צ"ז דבעשה גמור דהיינו שנעשה במעשה ממש גם הרמב"ם יודה והיא עפ"י מ"ש תוס' מ' חולין דף פ"א בטעמי' דתמור' בב' לאווין וא"כ הכא דהוה עשה בידים שפיר חשוב לנל"ע ועוד י"ל לפימ"ש הריטב"א ותוס' הרי"ד דדוקא מצוה שעל גופ' פוטר' ולא מ"ש לאחרי' ע"כ צריכי' קרא למעטי ממילת בנה והה"ד בשריפת קדשים