לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא צ

הפערטראג מאות' יום שיתבע לשלם אמנם יכולין לחדש אותו והמוכר מחויב ליתן ללוקח בעד כל עץ ובעד כל תבואה העפפער א' וכו' ועד"ז יש לכ"ת פקפוקי' ומפני זמן חה"מ לא רשם אות' ולא פרטן ע"כ והנה בודאי כל הפערטראג והיתר' מלא פקפוקי' דהא במשנה ספק' דע"ז דאפי' שכירות מרחץ אסור מפני מ"ע ורק הגאונים כתבו הביא' הטור סי' רמ"ג דבמדינ' שנוהגי' לשכור מרחצאות ונספרסי' הדברי' ליכ' משום מ"ע או לדעת הרא"ש אם השכיר' שנה בשנה ונתפרסם ובנדון זה מי שמע במדינ' זו להשכיר דאמפף זאגע או רחיים של דאמפף וגדולה מזו כתב מרן חת"ס סי' קי"ג באו"ח דבזה"ז אסור ליתן שדה באריסות שאין בזה"ז מנהג ליתן שדה באריסות רק שכתב בת' אמרי אש סי' ט"ו שאין מחדש גזיר' לפי הזמן כיון דבגמ' מוזכר כהיתר' עיי"ש שמביא ראיי' להנ"ל ועיין בת' תשורת ש"י גבי אריסות דגנה משא"כ בנדון זה הא הו' להיפך דמצד דינ' דגמ' אסור ורק היאך שמנהג להשכיר דליכא נ"ע מתירי' והיכא דליכא מנהג אסור מדינ' דגמ' וגם מפני הפירסו' שנה שנה שכתב הרא"ש ליכא בנ"ז דהרא"ש איירו בשכיר' ממש וכל עסק של נכרי בשלו בלא שום ערמה וקניני' של היתר' ודאי רואים כל עוני הארץ דבידו בשכירות ובנ"ז הכל להיפך דהכל בבית' של ישראל והכל אשר לכל ביד ישראל וכי מפני ערמ' של קניני' בהפערטראג נתפרס' השכירות וגם כי המו"מ (פערוואלטונגס רעכט וגם געלד מאניפאלאציאן פארבעהאלטען) וא"כ הפירסום להיפך שהיא של ישראל וכיו"ב כתב בצ"צ סי' ל"ה לענין היתר מכירת הבהמות לענין שבית' דאם הם בחצרו של ישראל ונזוני' במזונות לא שייך היתר' שמוזכרי' בסי' רמ"ו דודאי איכ' מ"ע ונקראת על שם ישראל. שנית שלא עשה שום קנין רק ע"י אגב קרקע וידוע שהוא מפוקפק כמ"ש בעבה"ג קנין אגב קרקע לגבי גוי לא מהני הביא' במחה"ש סי' תמ"ח וגם מספק' ליה משום שאין לגוי הבנה בענין זה וגם מרן חת"ס סי' קי"ז מפקפק דישנו דיעות דקנין אג"ק אינ' רק מדרבנן ורק במכירת חמץ מהני דגילוי דעת והפקר מהני ג"כ שלא יהא ברשות' משא"כ לענין מלאכת שבת ועיין בת' סי' ס"ג וביו"ד סי' ש"ו וסי' שט"ז ואם כי במלאכת הכלים אינ' אסור לדידן דקיימ"ל כב"ה דל"ל שביתת כלים לאסור שביתת כלים מ"מ צריך למוכרם דאל"כ צריך למחות בידו כמ"ש בסי' רנ"ב ובמג"א ס"ק ט' שם בשם המרדכי דאם לא ניח' ושותק אדעת' דישראל קעביד ובנ"ז עכב לעצמ' הרשות לעשות מלאכ' בחפצים עד שלא שילם ודאי בידו למחות וגם לא שייך בזה הפקר דבהפקר לא שייך עכבת רשות א"כ כיון דס"ל למרן חת"ס דקנין דרבנ' עשה עכ"פ הפקר וכאן בנושא ונותן עם החפצים כבר זכה בהם וגם כי התנאי של עכבת רשות הוה כחוכ' וערוו' דמוכח ואין בו שום פ"י לפי"ז. ג) מ''ש בפערטראג אם לא ישלם החפצים לסוף שנה יבטל הפערטראג מיום הנ"ל לא למפרע גם תנאי זה אין לו הבנה הו' לי' לומר כי יקח החפצים בחזרה בעד החוב דאל"כ במפשפש בהכלים לצורך שכירות ועיין בת' חת"ס סי' קי"ט וגם מה שהתנה ליתן מכל עץ ותבוא' העללער לא נודע על מה וכי מפני זה ישלם השכירות ו' אלפים זהובי' וכל זה מוכח' הערמה בלא השכל ודעת וגם לא נזכר בפערטראג מהיכן יטול הלוקח עצים ליתן בתוך הדאמפף זאגע וכי משל ישראל יטול בחינם ודאי צריך למחות בידו כמ"ש בפוסקי' בסי' רנ"ב הנ"ל ובסי' רע"ו ושל"ז והנה אי"צ להאריך בפקפוקי' כיון דעיקר חסר דהיינו מניעת מ"ע ואסור מדינ' דגמ' וגם רבו הערמ' דמוכיחי' ועיי' בת' ד"ח ח"א סי' ז' וח"ב סי' כ"ז וכ"ט וכנרא' עיקר יסודו בנוי במ"ש בהתיר' של שביתת בהמות הנזכר בש"ע סי' רמ"ו בטו"ר וב"י וש"ע וע"י רב בקיאת וחריפות סובב הדברים לענין גוט האלטערס והפאכטערס והוסיף עליו תבלין ושם נשמר לעשות עפ"י קניני' המועילי' לכל הדיעות כמ"ש בראשי תיבות באהי"מ היינו באופן היותר מועיל ואגב אזכיר במ"ש כי בס' המצות חושש למ"ע גם במכיר' ובב"י סי' רמ"ו מביא בשם הגויי' בשם הסמ"ג דבקנין ליכא משום מ"ע וראיתי בהג"מ דכך דבריו במ"ש בתוס' דלכ"ע איכא משום שביתת כלים בנר וקדיר' ואי"ל אפקירי' מפקירי' להו ואית' שם בתוס' בפ"ק מ' שבת דוק' נר וקדיר' דא"א בע"א אבל לא מתירי' להשכיר בהמות לגוי ולהפקירן לכתחילה וכתב בהג"מ שכן כתב בהג"מ בשם ר"ש משאנץ וסיים אבל אם הקנה לנכרי מותר ובאמת בסמ"ק לא מצא' סיום דברים הנ"ל רק ראשית הדברים דהיינו דאסורי' לכתחילה להפקיר בהמות להשכירי לנכרי והנה לענין אם לסמוך על היתור מכיר' ושכירות כפי נוסח השטר של הגאה"ק בת' ד"ח הוא בעצמ' מזהיר שלא לסמוך בכ"מ ובח"ב בסי' כ"ז וכ"ט נרא' מדבריו דעל מדינות אונגארן לא הית' כוונתו הנ"ל והלא בת' מרן חת"ס קי"ג בפירוש מזהיר בקול חזקה שלא לסמוך על היתר מכיר' לענין מלאכ' בש"ק ע"י נכרי' עיי"ש ועיי' בסי' ס"ג ובסי' ס"ב דרק לענין שביתת בהה' דעושה הגוי במלאכת שלו מתירי' ע"י היתר מכיר' והפק' כמ"ש בסי' רמ"ו וגם רק בדיעבד מאחר שהשכיר לנכרי גם לימי החול וא"א בענין אח' ועיין נזהרמשי"ק סי' ק"ד ולענין היתר שותפו' עם הנכרי ג"כ אין דעתו להתיר אם אין השותפות ממש אבל אם הוא רק להיתר שוב איכ' משום מ"ע וכן דעת ת' דברי חיים שהיתר מפוקפק דהפועלי' עושין ע"ד ישראלי' הבעלים. ומעתה אין בידי דרך סלולה בנ"ז אם מי שרוצה לסמוך עפ"י נוסח שטר של ד"ח יסמוך לפי רצונו ולפי ראות עיני המור' אבל מאז מנעתי א"ע להשיב דבר בענין זה כי במדינותינו גרירין אחרי דברי ת' חת"ס ואגב אזכיר במ"ש בחת"ס סי' ס"ז במ"ש בת' רש"י לענין שביתת בהמ' כשקבל הגוי אחריות אונס' ויוקר' וזול' הוה ברשות גוי ויש חולקין כיון שאין בידו למוכר' הוה בהמות של ישראל כמ"ש בסי' רמ"ו ותמיה לו שלא הביא' דברי ש"ע סי' י"ב סעיף ה' וסעיף ו' ובה' מתנה סי' רמ"א סעי' ה' דמבואר בפי' דאם התנה עם הלוקח שאין בידו למכור הוה מכיר' ומתנה רק בסתמ' לא מהני