לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא פה

ואפשר לברר חשוב ליה ולפ"ז חקירת' אם אירע דבר זה בשבת הי' הדין לאסור לעשות תקון זא משום בורר ומעכ"ת הביא דברי מהריט"ל בבאה"ט דהתיר להסיר הצרע' מכוס יין דלא שייך בורר בדבר שאי"צ לפשפש והיד אהרן חולק והנה אפי' לפי מהרי"ץ ליכא היתר' אלא אם כבר צף החלב למעלה אבל לעשות שום תקון ע"י מים צוננין דאז מעורבין זב"ז פשיטא דהוה בורר ממש ע"י פעולה זו כמ"ש בסוף סי', שי"ט דהמחבץ היינו שנותן קיבה לתוך חלב להעמיד' לעשות גבינה חייב משום בורר דמפריש הקום מן החלב כמ"ש הרמב"ם אלמ' דע"י פעולה הוי כבורר ואינו רק כגרמא אלא כבורר ביד וגם כי בחלב הוה דינו כמו בשומן ופלפל בזה המג"א בס"ק ט"ו ובסי' תק"י לענין הסר חמאה שקורין סמעטעני מהחלב אסור בשבת ורק כשמונח מעט מן החמא' על החלב מתיר בשבת והכ' ל"ל הכי דהצורך להסיר כל החלב משום אסור' ועיין במחה"ש בשם תו"ש ובזה אפשר דגם המהריט"ץ יודה דהוה לח בלח ואינ' כשחל מבנית' מחלב' דצריך מעכ' עכ"פ ואפשר לפימ"ש בס"ק י"ג וכן בסי' תק"י להסיר הזבובי' מהכוס יין ישפוך מעט מהיין ג"כ עם דזבוב דאז לא הוה בורר וה"נ אם יערה מהתבשי' את החלב אם ישפוך עוד מעט תבשיל ההיתר לא חשוב בורר והיינו אם הציף למעלה מעצמ' שנצתנן אבל לתן מים צונני' כדי להקפי' אסור לענ"ד כמ"ש למעלה דזה גופי' בכלל בורר וגם יש לחקור דלכמה דעות האחרוני' דתקון של רמ"א בסי' צ"ח אינו רק לחומר' ובהפסד וקלקול המאכל יש מתירין אם רוצה אם בשבת דא"א לעשות תקון זה משום אסור בורר שוב מותר בלא תקון ועיין בכו"פ שם ובפרמ"ג סי' צ"ח הנ"ל ועיין בדרכי תשובה ס"ק ס' ובשבת אפשר דכ"ע מודה דצריך לסעודת שבת וא"א להמתין עד מחר וגם קשה לאכול תבשיל של הטמנה מ"ש טשאלינט בצונן כידוע וחדוש שלא העירו בזה האחרונים הנ"ל וצל"ע. ומ"ש כת"ה דחלב זה אינו כבורר משום דאינה רק באסור' דרבע עלה עיין במג"א סי' ת"ק שהזכיר סברא זו בשם הגה"מ לענין נקור בשר ביו"ט אלא דשם משמע דלא הוה ב' מיני' ממש דכחד' חשוב משא"כ חלב עם רוטב דאפי עם בשר כחוש חשוב ב' מיני' כמ"ש בש"ך סי' צ"ח א"כ בל"ז הוה משום בורר עיין במחה"ש. ראיתי מ"ש מעכ"ת ע"ד שמות שוי' חותן עם החתן משום צוואת רי"ח זי"ע והביא דברי הנוב"י הידועי' יעיין בחת"ס סי' קי"ז ח"א דבבחור לומד תור' אין להקפיד דמגין ומצלי והובא בפ"ת סי' ב' בשם כרם שלמה שהעיד דבהי' בק"ק דרעזניטץ עשה מעשה לשנות שם החתן דתו אין להקפיד ובפ"ת כתב הא דלא הזכיר בתשובותיו משום דבבן תורה אי"צ לזה מ"מ נהגו עלמ' להוסיף שם לחתן ל' יום קודם וכן עשה הגאון ז"ל אב"ד ק"ק ס' פעטער ועיין בת' אחרונים בזה והנני לסיים בכל חותמי ברכות. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן ק"ו בין כסא לעשור החתימה לטובה יגמור על ראש הב' החרוץ מהו' יצחק קליין נ"י במ"ש לחדש לפ"ד הש"ך סי' כ"ח ס"ק ו' דמשו"ה אין מברכי' שהחיינו על השחיט' שאינ' מצווה ועומד דאי בעי לא אכל כשר לעולם ולפי"ז דעתו בשחיטות קדשים דודאי השחיטה מצווה ראוי לברך שהחיינו, ואפשר לי לומר עפ"י מ"ד בתבו"ש לברך על הכסוי אם כי הש"ך ופר"ח ס"ל דאין לברך דלא בא מזמן לזמן וכמ"ש במג"א סי' כ"ב מ"מ כיון דאם אין לו במה לכסות אסור לשחוט ולא יאכל בשר ע"כ שמחה הוא לו ע"כ ראוי לברך כמו שאר הנאות ואית' בדע"ק דלפי"ז דוקא אם שוחט לאכול בעצמ' או לאח' ומקבל שכר דיש לו הנאה אבל היכי דחסרי הני שתי הנאות לכ"ע אינו מברך וחדש לפי"ז אם ישחוט וכסה פ"א לאחרים בלא קבלת שכר אפי' אה אח"כ בפ"ב שוחט לעצמ' או לקבל שכר מ"מ שוב אינו מברך כיון דלעת כזאת אין שום חדוש לו, וא"כ י"ל דהש"כ ס"ל דגם לדעת הרמ"א דס"ל דעל הכסוי יברך שהחיינו בפ"א היינו ג"כ אם חדוש הוא לו במצוה זו יהי' מאיזה טעם שיהי' צריך עכ"פ להיות בחידושי' וא"כ לפי"מ דפסקינן בסי' א' דרוב מצוי' אצל שחיט' מוחזקין ומומחי' הגיה הרמ"א דזה לאינשי דעלמ' שאינו יודע סומכין על רוב הנ"ל אבל השוחט לא ישחוט אלא אם החזיק עצמו ג"פ לפני החכם ולא התעלף דלכתחי' חיישינן, וא"כ בקדשי' דחיישינן בכמה דוכתי להפסד קדשי' ודאי אין מניחי' אותו להחזיק עצמ' בשחיטות קדשים דודאי חיישינן לכתחיל' שלא יפסיד וא"כ עכ"ח שחט כבר בשחיטות חולין וא"כ שוב אם ישחוט אפי' בקדשים בראשונה מ"מ אין כאן חדוש ולא שייך ברכה הנ"ל ועוד יש להוסי' לפימ"ש התבו"ש לתרץ קושי' הש"ך מ"ש מתפי' וציצית דלא מברכין שהחיינו מ"ש מכסוי ותי' לפי מה דקיימ"ל דקטן היודע להתעטף אביו מחנכו לציצית וקטן היודע לשמור וכו' מחנכי' לתפילין אם כי אינ' בר מצוה וא"כ אימתי יברך אם בעת החנוך אינו ב"מ וחיוב' לדרדקי לית' ובעת שנעשה ב"מ לא שייך דכבר נתחנך ואין כאן חידוש, וקשה דמ"מ לאשמעינן אם לא עשה כן ולא הניח תפילי' עד שנעשה ב"א דיברך ועיין בפרמ"ג סי' כ"ז במשבצות וצ"ל כיון דלא שכיח לא תקנו בזה ברכה כמ"ש במג"א בסי' כ"ה ס"ק ו' ובשם הרא"ש דהברכות על הרוב תקנו, וא"כ אפי' אם נזדמן ששחט בפ"א קדשים מ"מ כיון דעפ"י רוב אינו שוחט אלא א"כ שחט ג"פ בחולי' ואז לא שייך לברך שוב לא תקנו בזה ברכה הנ"ל כנלע"ד. או"נ דוש"ת ח"ק מרדכי ליב ווינקלער