לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא פב

צובע כיון דאסיר באכילה והא אין אסורה רק מדרבנן ורק ליומא וכבוד הדר"ג דעתו משום אסור דם ואפשר לומר דגם הדרבנן פועל לענין זה כמ"ש ר"פ המוציא יין דשיעור ברוב' רביעית דחזי לברכת קדוש ואם כי קדוש על היין דרבנן ועיי"ש בתוס' וכן בסימני שיעורי' להעביר על הכתם ועיין בתוסיו"ט ר"פ האורג שהסביר הדבר בטו"ט והוה דומה לפסולי עדות מדרבנן רפ"ב דיומא כיון דלא מקילין אותן יהי מאיזה טעם שיהי' לית בהו משום ש"ע וע"ד שאינה אסור רק ליומא יש לאוקמ' דהי' בפרהסי' וכמ"ש באו"ח סי' רמ"ד דמידי אשר נעשה בפרהסיא באסור אסור לעולם גם לאחרים וכן בסי' תרס"ה לענין ערב' ועיין מהרמשי"ק סי' מ"א או"ח דבזה אין חלוק בין תלוש למחובר אלא דק"ל מתי' התוס' במתניתן דהשוחט בשבת בתי' ב' דבפ"א לא הוה מומר ואיתא במפרשים דהתוס' קאי גם אם הי' בפרהסי' והא בזה אסור לעולם וכבר כתבתי בת' בס"ד דלפי"ז היאך קונין יי"ש מהאפאב: ריקאנטען מחללי שבת בעוה"ר הא הוה בפרהסי' ואסור גם לאחרים לעולם ובסתמא י"ל דבטל בהך דנעשה בימי החול אבל הידוע צ"ע. הכני לסיים בכל חתמי ברכות חותנו או"נ כבנו. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן ק"א כבוד הרב הגדול מהו' יואל כ"ץ דומ''ץ ק''ק נעגערעשד יצ"ו. והנה ע"ד המנהג אשר בפ' עקב אין די להוספה בתוך פ' והי' א"ש אם כי אפשר בוכתבתם או ולמדתם והנה בסי' תכ"ח כא כונכ' פרש' זו וגם בשערי אפרים כא הזכיר כמ"ש גם כבוד מעכ"ת ובעשרת הדברו' ושירות הובא ג"כ בא"ר והוא מירושלמי וכן במ"ב מסעות שבפ' מסעי בא"ר סי' קל"ח מביא בשם צרור המור דאין מפסיקי' ופרש' ק"ש לא הוזכר ובס' תקוני' ראיתי ג''כ כי פ' שביעי' הוא במקום של מפטיר כמו בפ' האזינו ע"כ מטעמי' שאין מקום להפסיק בפרשה זו לבד בחומש א' של אוה"ח ראיתי שהקדימו פ' שביעי לפני הפרש' ומ"ש כת"ה עפי"ד פמ"א דאין להפסיק בק"ש אפי' בקור' בלא ברכותיה וכ"מ בירושלמי ר"פ הי' קור' ואפשר עוד לומר עפ"י מ"ש בירושלמי מ' ברכות אמתניתן בשחר' מברך דמונה וסופר היאך עשרת הדברות רשומים ומרומזי' בפרש' זו א"כ דומי' דעשרת הדברות שאין נפסיקי' הה"ד בק"ש מה"ט ועוד אפשר לומר כמ"ש תוס' מ' מגילה דף כ"א דמ"ש בגמ' דמתחילי' בפסוק מקמי' ופסוק בתרי' מסיום אח' התוכח' וכתבו ז"ל פסוק ל"ד דצ"ל פסוקי' דהא אין נשיירי' ולא מתחילי' בפחות מג' פסוקי' ועיין צ"צ סי' נ"ו וא"ר סי' קל"ח ולענ"ד דלאו דוק' בפסוקי תוכח' נאמר ג' פסוקי' ומשום סמוך כפרש' הה"ד בכל דבר רע דאין מסיימים כמ"ש בסי' קל"ח דצריך להוסיף ג' פסוקי והטעם כיון דאמרינן דאין מברכי' על הפרעניות כמ"ש בגמ' ומדרשות ע"כ קורי' ג' פסוקי' בהוספה שהוא שיעור לכל קורא בתורה כדאמרינן במ' מגיל' ומ' תענית וכ"פ בש"ע סי' קל"ז דהוה שיעור לברכ' בעלמ' ע"כ חשוב לענין ברכ' ואפשר דזה כוונת התוס' ג"כ ומ"ש דפסוק ל"ד דהא אין משיירי' אינ' רק להוכח' וראיי' וא"כ בנ"ז דיש פסוקי דפורעניות בפרש' זו והי' צריך להוסיף ג' פסוקי' ויהא הסיום פחות מג' פסוקי לפרש' סתומ' שם כנלענ"ד, ועיין בא"א סי' קל"ד דמשמע מדבריו ג"כ דכמו נ"ז צריך לקרות איזו פסוקי' מקודם עיי"ש לענין מ"ש להכריז משיב הרוח ומוריד הטל בפסח במקום מנהג אשכנזי פשיטא דאין להכריז דק"ו היא מ"ש בט"ז סק"ט דאין להכריז א"א משיב הרוח דיטעו דמשום משיב הרוח תקנו וגם אין להכריז א"א מוריד הגשם דיטעו דמשיב הרוח אומרי' אלמ' דאין לומר דבר שנצמח מזה טעות בהלכה כש"כ לומר בפירוש מה שהיא נגד המנהג וכ"פ להלכה כמ"ש הרמ"א בסי' קי"ד ודובר שקרי' ליכ' ולמה לן לשנות ממנהג' בפרט באופן כזה ע"כ לענ"ד אין מקום להכזרי' ומאן ספון וחכים נגד דברי המג"א וט"ז. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפשו. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימו ק"ב שוי"ר על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני החו"ב יראת ה' אוצרו כש"ת מו"ה ישעיה נתן נ"י שו"ב ומו"ץ ק"ק פעלעדיהאז יצ"ו הנה ע"ד ענין מ"ש במקומו להוסיף קרואים גם בימים טובים ואיר' כי ביומ' דסוכת' כבר הוסיפו בתחילת הקרואי' במקום הראוי' לסיים וטעה הקורא להוסיף עוד בפ' של המועד וגערתי עלי' והקרוא כבר בירך ב"א והקור' גמר עד גמר הפ' בלא ברכה לפניה' אם טוב עשה והנה הלכה זו מבואר באליה' רבה סי' קל"ז סק"ז דבברכה אחרונה הוה היסח דעת גמור וצריך לברך על מה שיקרא אח"כ ואם כי בסי' ק"מ מבואר דהיסח דעת בקה"ת אינה מפסיד מ"מ אם בירך לאחרי' גרע טפי עיי"ש ועיין בתוס' מ' חולין דף פ"ו ד"ה אסור דהמברך בהמ"ז פשיטא דצריך אח"כ לברך לפני' ולענ"ד הה"ד בשאר ברכות כמובן. ב] בענין שבשול בעש"ק בכלי הטשאליט כדרכה ואח"כ נודע שהכלי של חלב אינה ב"י וצריך להצטנן ולערו' בכ"א כמ"ש בסי' צ"ב וחקר כת"ה לפי"ד הט"ז סי' צ"ג דהבשול הוה הגעל' ובנ"ז הצריך למלאות הקדר' על מלוא' דכהוה הגעל' והנה הט"ז כ"כ לדעת בה"ע והא אנן קיימ"ל בסי' תנ"ב באו"ח דאין מגעילי' בשאר משקי' כמ"ש הרמב"ן ואם כי בדיעבד מהני כמ"ש מ"מ תבשיל שיש בו ציר ופליט' אוכל ממש לענ"ד אפי' בדיעבד לא מהני כמ"ש שם הרמ"א בכלי הגעלה שפלטה הרב' עד שנשתנה ממי הגעלי' אינה כשר להגעיל בו עוד והוא בדברי הר"ן ב"פ כ"ה בסוגי' דטויפ' חלב כידוע' בפ"י אית' שם דמה"ט אין מגעילי' בקדרה של בשר נבלה דהציר והפליט' של בשר מבליע ולא מפליט עיי"ש כלומר אם כי דעת הרמב"ן כי מים בטבעו מפליט ולא מבליע מ"מ אין מגעילי' בקדר' של בשר נבלה מה"ט ועד"ז