לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא עט

שנאמן בלא אחרי' רואי' אותה ואדרבה למ"ד דס"ל דצריך פרהסי' ושם בד' מ"א בסוגי' דרבוצ' דמקרי מומר משמע בפרהסי' איירי למ"ד דב' וג' ג"כ הוי פרהסי' א"כ כבר הוה אחרים רואי' אות' ועיין בבאר יצחק ואני בעניי הבאתי ראי' לשיטת הראב"ד דקיימ"ל כר"מ וכסתם מתניתן דמ' בכורות דהא במ' יבמות ר"פ אשה רבה שקיל ותרי' בגמ' טובא דעד א' בעגונה נאמן מטעמי' דעד א' נאמן באיסורי' והיאך ס"ד למימר הכי דהא ממתניתן ספ"א דמ' ר"ה דייקינן שם דחשוד לעברה דאורייתא אינה נאמן בעדות אשה וכן סיים מתניתן דמ' יבמות במחלוק' דר"י ות"ק גבי הרגתי' אי פלגינן דבורי' מוכח כן א"כ היאך איכא למימר משום עד א' נאמן באיסורי' הא לרשב"ג פסולי עדות שאינ' חשוד לאו"ד נאמן כמ"ש הרמ"א סי' קכ"ז ולדברי הראב"ד ניח' כמובן והנה בנ"ז אין אני תוקע עצמי להלכה זו דבכוו"ב הכל לפי ראות עיני המור' מי האנשים אלו ומהו כשרות שלהם כמ"ש. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע"ה שוכ"ט על כבוד ידידי מאו ה"ה הרב המאוה"ג חו"ב צדיק ונקי כש"ת מו"ה מרדכי מאיר בנעט נ"י אבדק"ק שטיינאמאנגער יצ"ו הנה באתי מ"ש ע"ד מנ"ח מ' כ"ד מאשר חקר לשיטת הרי"ף ודעמי' די"ב מיל לכ"ע מה"ת כמ"ש בירושלמי דעירובין דף י' אי מהני ערובי תחומי' ככל הנאמר בערובי תחומי' לדידן באלפיים אמה והאריך בזה להוכיח דגם למ"ד תחומין דאורייתא כמו ר"ע ור"מ ושאר תנאים מ"מ אינ' חולקי' על תקון ע"ת וכבר האריך בזה ג"כ בישועת יעקב נכדו הגאון מהר"צ זצ"ל ופשיטת' דמדת ערוב לי"ב מיל כמו לדידן לאלפיים דמפסיד הצד שכנגדו ומעכ"ת עשה פליליו' היאך דומה זל"ז דלמ"ד אלפיים מה"ת דילפינן מקיר העיר אשר סביב העיר כך המדה שיש לו אלפיים לכל הרוח כן הי' בערי הלויים אבל י"ב מיל דיליף בירושלמי ממחנה ישראל שהי' י"ב מיל בזה לא שייך לומר דיש לו לילך י"ב מיל לכל הרוח דהיאך שהוא מהלך בשטח הארץ בין באורך בין ברוחב לאיזה רוח שישא אותו לילך אם מהלך יותר מזה עבר על לאו דא"י ואין לו באמצע רק ו' מילין לכאן וויו מילין לכאן וזה נראה סברא אמיתי' ודפח"ח ואין בידי ליישב דברי הגאוני' ואדרבה נראה לי להביא ראיי' מלשון הרמב"ן במלחמות ס' פ"ק דערובין אשר הוכיח דמתניתן ששנה ופטורי' מלערב ולא קתני שמותרי' לילך י"ב מיל ש"מ דעל אלפיים אמה קאי דשייך בתור' ערוב ולר"ע דאית לי' ב' אלפים מה"ת ועוד שם בתוך דברי' שונה ופירש דלא שייך מערב בי"ב מיל ועכ"ח כסבר' מעכ"ת דלא אמרי לערב אלא לאלפיים שיש לו בכל הרוח ונעתק לרוח שמניח הערוב ויוצא מזה ונכנס לזה משא"כ בי"ב מיל לא שייך הנ"ל ויותר תימ' ע"ד נכדו של הישו"י דס"ל דבמניח ערוב לאחר י"ב מיל לא יזיז ממקומו ומה שייכות זה הדבר לי"ב מיל כמובן ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן צ"ו מ"ש ע"ד הנוב"י סי' צ"ו דס"ל דבתרומ' טמאה לא אמרינ' דאי"ש בלילה כמו קדשי' פסולין דמהיכ' ס"ד למילף מניה והעיר כת"ה מדברי התוס' מ' שבת דף כ"ה ד"ה הא לשרוף משום דאיקרי קדש הוא הערה נכונה ובלא"ה לא זכיתי להבין דבריו הק' מה שהשיב כי בתוס' מתמיהי' לענין אסור שריפת ת"ט ביו"ט דאין לדמות לקדשי' פסולין מה שייך זה לזה דשם מיירו התמיה' דשאני קדשים דאסורים בהנאה וכול' לגבוה משא"כ ת"ט דמותר ליהנות ממנ' בעת שריפ' אבל לענין מצות שריפה מה ששייך בזה למצות' כן בזה כונה לא נלמוד זה מזה וא"כ הנושאי' אינ' שוין כמובן ועיין בפנ"י בסוגי' דמ"ע שהז"ג שהעיר על כל הנ"ל ומסקנת' דאדרב' דמצוה לשרפן בלילה כיון שהתור' אמרה בהדי דשריף יהנ' ממנה ושרגא בטיהר' מאי אהני עיי"ש ומ"ש ע"ד הפרמ"ג בפתיח' בחקיר' אם נתן קדיר' ע"ג אש בשבת ונתבשל' למו"ש אי חייב ומעכ"ת פשוט ליה מדברי הנמו"י דמקש' אם אשו משום חצי' היאך מדליקין בע"ש ותי' דהיינו טעמא גופי' דחצי' משום הכי חייב דמשעה שיצא מידו חצי' מיד חייב ע"ד שעשה לאח"כ ומשו"ה מותר להדליק ע"ש דהוה כעשה בע"ש וה"נ לענין בשול להיפך לענין מו"ש וא"כ דבר חכמה דבר מ"מ לענ"ד לחלק דילמ' דוקא לענין אשו אמרינ' בגמ' דהוה משום חצי' ומי יימר דלענין בשול ג"כ הוה חצי' ומזערי' לענ"ד ליכא ראיי' ג"כ דכך נלמד ממלאכת המשכן דזריע' גופיה מה שנזרע ומטמין בארץ אם כי כא נקלט רק בחול מ"מ זריע' מלאכה בפ"ע וראויי' לקלוט בעינן משא"פ בנ"ז ושוב ראיתי בתשו' מהרמשי"ק סי' קי"ד וקט"ו וקט"ז לדמות לאהדדי בהלכות הגרמת' עיי"ש. והנה לפימ"ש שם דהיינו טעמי' דלא חשוב הגרמ' כיון שעשה מעשה בגוף הדבר והתחיל הפעולה הוה דומ' למ"ש במ' מכות דף כ"א לענין לבישת כלאים דאפי' רק שה' כדי לפשוט וללבוש חייב משום דתחיכת' הי' מעשה חשבינ' כולו עד גמר' כאלו עשה מעשה וא"כ בנדון שהגמר במו"ש בחול והי' נחשב כאלו עשה המעשה ס"ס לא גרע מעשה ממעשה ממש למשל אם כתב אות א' בשבת ואות ב' במו"ש וכיו"ב אלא ששוב נזכרתי דתלי' באשלי רברב' והוא מחלוק' התוס' והרא"ש ביצה דף כ"ז דהתוס' ס"ל בטעם מסתפק משמן שבנר דהוה חייב משום מכבה משום דמיד האור מסכסך ומחשיך קצת והרא"ש חולק אלא דהוה חיייב משום דמקדים הכבוי עי"כ ומ"מ לא חשבי' ליה גרמא בעלמ' דקיימ"ל דפטור דהיינו דוקא אם עשה דבר מה שחוץ לדבר הדולק אבל שמן ופתילה דהוה גוף הדבר שדולק' אם עשה בהם מעשה הוה כאילו מכבה מיד וכן בהוסיף שמן בנר וכתב שם גם לשיטת' דאם נטל פתילה מן הנר חייב משום הכי א"כ נותן בנר אחר מ"מ היה רק כחוזר ומדליק