לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא עז

כמ"ש בסי' רמ"ו וכמ"ש בת' אחרונים אשר בלא"ה צריך לעשות כן דאל"כ אינ' כתקין היתר אריסות או קבלנות דמסייע לי' בבהמות של ישראל דהוה כהאי עובד' דמר זוטרא במ' מ"ק דמסייע בת יבנא דלא הוה קבלנות גמורה וכמ"ש בסי' רמ"ד בט"ז ס"ק ד' והנה ע"ד באתי רק כדרך הער' ולא כדרך סמיכ' ורק אם גדול ההורא' יורה הלכה למעשה כאשר גליתי לפני' מקדו' דנא והנה לסיים בכל חתמי ברכות ותשועות ישראל הימים כא"נ הטהור' ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן צ"ג שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי טובא בנש"ק כש"ת מו"ה מרדכי פארהאנד ני' דומ"ץ ק"ק נייטרא יצ"ו. אחדשה"ט. ועתה באתי ע"ד מ"ש כי הסוחרי' חלב ומביאים לעיירות למכר' שוב לסחור' וגם ביום ש"ק עושים כן בעוה"ר אשר לא ישמעו לקול מורים ואיכא השתא בסוחרים יר"ש אשר קונים מהם למסחר' שארית הימים ומוכרחים לקבל גם ביום השבת ודרכם כי בעל העגלה מביא קנקנים ונותן לתוך הקדר' והולך שוב לדרכ' עם קנקנים שלו וכן הקונים מן הנערים הנו"נ עם החלב ומה יעשו בנ"י אשר פרנסתם במסחר חלב הנ"ל והאיך דרך התור' לעשות בשבת כן משום מו"מ ועוד מ"ע לעיני כל הרואי' והביא מעכ"ת דברי הרמ"א סי' ש"ז בשם יש מתירין בגוי' שמביאין תבוא' לתשלומין ומניחים ומודדים בתוך האוצר משום דהתבואה אינ' עוד של ישראל כי עוד יבואו לחשבון אחר השבת כמ"ש באחרונים עיי' תשורת ש"י ח"ב סי' ע"ט וש"ע תניא אשר הביאו ג"כ ומעכ"ת תמה מ"ש יש מתירין משמע דיש חולקין ומביא הלשון ב"י דרק שתקי רבנן ולא מיחה בהם. ולפי"ז דעתו לומר דרק משום גביית חוב והפסד התירו לא לעשות מסחר, והנה הלכה זו ברמ"א כבר הקשו רבים מ"ש מהך דסי' רמ"ו בשאלת כלים וכן בסי' רנ"ב לענין מכירה לנכרי, שאינו מותר רק בע"ש דוקא בכדי שיצא מפתח בית ישראל מבעוד יום ונחלקו בזה הסמ"ג ובע"ת והרמב"ם בטעמו של הדבר הסמ"ג ובע"ת ס"ל משום דהוה כמצווה לו הישראל שיוציאנו הגוי בשבת מרה"י לרה"ר או יעבירנו ומשום מראית עין הנ"ל אסור ולפי"ז במוקף לדירה דליכא אסור הוצאה מותר ובהרמב"ם הטעם משום מ"ע שיאמרו מי שרואה חפץ ישראל ביד גוי מוציא' בשבת יאמרו דמשכנו או מכרו בשבת ולפי"ז גם במקום דליכא משום איסור הוצאה אסור ובמג"א סי' רמ"ו תמה על הב"י למה השמיט דעת הרמב"ם ובסי' רנ"ב מיקל המג"א בשאלה לעת הצורך אבל במכרו לו אפי' קודם שבת אסור אפי' לעת הצורך משום מ"ע הנ"ל. וא"כ למה לא החמיר גם כן בהך דסי' ש"ז משום מ"ע מ"ש קנין ממכירה דאיכא משום מ"ע אבל בפשיטות יש לחלק דדוקא בחפץ ישראל שנקרא שמו עליו בזה יחשדנו מה לו להוציא חפצו של ישראל ביד גוי אלא ודאי מכרו או משכנו אבל בקנין דהתבואה הא הוה להיפך דהחפץ של גוי וכי משום שמכניס לרשות ישראל ומניחים לתוך האוצר קני' לי' דהא חזינן דמודדים, ועוד אם מביאים בסתמא ומניחים לתוך האוצר מסתמא כבר קנה אותה אם לא מודדים ואי"צ לכל השכלת סברת הנ"ל וכבר הביא בשו"ת חסד לאברהם ח"ב סי' כ"ז ראיי' ממ' מועד קטן באבל ארוס ועשה אחרים תחתיהן ולא חיישינן למ"ע אם אחרים עושים בקבולת וכיו"ב אם כי בקרקע דידי' או בסחור' דידי' הי' אסור משום מ"ע והכל משום דנקרא שם ישראל עליו כמ"ש במתניתין סו' פ"א דמ' ע"ז במרחץ כיו"ב מפני ששמו של ישראל עליו וא"כ ה"נ איכא לחלק כן בפשיטות אלא דלכאו' י"ל מדברי הרא"ש ר"מ שבת הביאו בט"ז סי' רנ"ב דאפי' בחפץ של גוי אסור מפני מ"ע בפשט הגוי לפנים ונטל מתוך ידו של ישראל אע"ג דהישראל לא עביד מידי וגם ליכא משום ל"ע לת"מ מ"מ החמיר באשכנז מפני מ"ע כלומר דיחשדו אותה שמכרו לו אלמא דאפי' בחפץ של גוי איכא משום מ"ע והדרא קושי' לדוכתי' מה טעם של יש מי שמתיר ברמ"א בהך דס' סי' ש"ז וכבר עמדתי עד"ז מימים רבים לתרץ פיסק' הנ"ל מדברי שו"ת חסד לאברהם אינו מעלי' ארוכה וחדוש בעיני שלא העיר עד"ז, עד אשר האיר ד' עיני בדברי מג"א סי' שכ"ה ממה שדייק מדברי הטור בג) חלוקים מזונות מותר ליתן לפני הנכרי בחצר דסתמא לאכילה קאי ואם יוציאנו אין זקוק לו אבל בחפץ אסור דסתמא יוציאנו בשבת וס"ל דדוקא בחפץ של ישראל אבל בחפץ של גוי מותר ליתן לפניו בחצר וז"ש הרמב"ם מי שיראה חפץ של ישראל ביד גוי חפץ ישראל דייקו בא לחשוד אותו שמכרו לו משא"כ חפץ של גוי אבל בנוטל מיד ישראל להדי' כמו מתניתן דר"מ שבת אז אפי' חפץ של גוי אסור דודאי איפא חשדא וא"כ הכל על מכונו דבסי' רמ"ו וסי' רנ"ב דמיירי בחפץ של ישראל צריך לצאת מפתח ביתו מבעוד יום ולא יוציאנ' בשבת אפי' הגוי נוטל מעצמו בביתו או חצרו ש"י אבל בסי' ש"ז דאיירי בתבואה של גוים ואין הישראל עושה שום דבר בידי' שאין הגוי מניח התבואה לידו רק באוצרו בזה ליכא חשדא בחפצים של גוי ומעתה במסחר של חלב הנ"ל אם אין כאן חששא משום קנין בשבת וכמו בתבואה דהקנין נעשה אחר השבת כי יבואו לידי חשבון ואינה רק משום מ"ע בזה ליכא מ"ע ומעכ"ת הביא בשם שו"מ ג"כ בעובדא דמסחר חלב ודעתו כי בעוד ביד ישראל לברר לו חלב אחר אינו של ישראל אפי' פרע לו מקדם, ולרווח' דמילתא ישאר לו חייב דבר מועט עד לאחה"ש והנה שם הי' רק מקר' דלפעמים מביאים החלב גם בשבת אבל בנ"ז מעשה בכל יום ותמיד מעכב החלב עצמו בשלו קשה להמציא היתרא הנ"ל ועוד קשה הדבר דאם לא יחזור לו החלב דהוטב בעיני' אמאי לא חל הקנין למפרע ודילמא כסף אינה קונה וחצרו קונה לו ושאני בתבואה שהביא הרמ"א דכך הי' מסתמא תמיד עפ"י חשבון אחר השבת כמה וכמה ינכה מן החוב משא"כ בנ"ז והנה בת' תשורת ש"י ח"ב סי' ע"ט הנ"ל הי' שאלה לפניו עי שקנה שכר