לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא עו

דס"ל מב"מ לא בטול ע"כ צריך הכא לשיטת הרשב"ם דהא השיכר' שנבלע בעכבר' דבלע טעם מעכבר' ודאי נאסר להרשב"א והרשב"ם לס' פרמ"ג דהא ליכא רובו במיעוט שיכרי שנבלע בעכברו וליכא ביטול וממילא נעשה נבילה ושוב אסרו' כל השיכר' משום מב"מ והוא דבר שכלי' אלא שלא ידענא דהא שם בפרמ"ג דהיכא דליכא רק טעמ' לבד שנבלע בדבר ממש ודאי פחות מחצי והוה רוב' אם כי נגד כולו משערינן היינו לחומר' אבל לענין נוטל"פ תלינן שפיר דהוה רוב' כחד בתרי ובאמת חידוש בעיני על רבינו הפרמ"ג דהכל מביא בת"ה הארוך בבית התערובות שער א' שהקש' לנפשי' מכלי שאינ' ב"י דמתירין התבשיל משום נוטל"פ והא נגד כולי משערינ' ודאי הטל"פ שבכלי איני מגיע לשל נבילה מוסרחת ותי' ג"כ לחלק דלא אמר סברת' רק בממש שנמחה בתערובות דצריך בטול עכ"פ גם בנוטל"פ אבל היכ' דליכא רק טעמי' בלבד ל"צ רובא ומילתא דמסתבר הוא דבממש הוה עכ"פ אסור' בעצמ' וכיון דליכא רובא הוה כמו בעינ' וצריך הפגם כמו נבילה בעיני' אבל בטעם לבד ל"צ להיות כנבילה דבזה יודה לס' הר"ן דבגון ל"נ טע"כ מה"ת וא"כ ה"נ דהא האי מעט שיכרא שנבלע בו מן העכבר הא לא נכנס בשיכר' מן העכב' כלום דבר שיש בו ממש דהא העכב' לפנינו וליכא רק טעמי' ולכ"ע לא צריך רובא או כמ"ש הפרמ"ג דודאי אין בו עד מחצה זה נראה לע"ד. כ' מקשה במ' ר"ה דף ח"י כשהי' ביהמ"ק קיים יוצאי' אף על האיי' מפני פ"ק והביא דברים פיה"מ להרמב"ם שפי' דבבית שני הי' מתענין בת"ב והא מדקתני וכשבה"מ קיים משמע דאיירי לעיל בזה"ז עיין בט"א שדקדק להיפך כלו' דלא גרס' ואף על וכו' דזה משמע דגם על ו' חדשים יוצאים אלא דאייר כתוס' ואי"כ דעל אב אין יוצאי' דהי' לששון ולשמח' ודעתו דגרסי' וכשה' ביה"מ קיים יוצאי' על האייר ועיין באמרי ברוך שנדפס עם הט"א שתמ' עליו דנעלם ממנו פיה"מ הנ"ל ושזה הי' גרסתו וס"ל דתענית זה הי' בשנים אחרונים שהי' קצת משועבדי' ליוני' ורומיי' אלא שתמה מאי קאמר בגמ' שאני ת"ב דהוכפלי דהיינו שנחרב ב"פ והא כ"ז שהי' קיים לא הי' יודעין מזה עיי"ש דבריו המתוקי' ולחד תי' בתוס' דחורבן בית חמור לו י"ל קצת כמובן. ג' ראיתי מ"ש לתרץ קושי' מנ"ח דלס' רשיז"ל בסוכה דף כ"ז דלהכי ילפינן מכל אזרח בי' ישבו בסוכות דסוכה שאולה כשר דא"א בשותפי' דאינ' מגיע לכל או"א ש"פ ולפי"ז ק"ל היאך יוצאי' בערבה דמצוי' לכל ואינ' ש"פ וחילוק בין קנין שותפות למה שיש לו ממש ודבר נכון גם אני אמרתי בס"ד לחלק בזה דבשופו' דפתיכ' בי' ממונ' לא שייך בפחות מש"פ אבל קנין ודאי שייך בי' ואינ' הפקר כגון שזכה במשיכה והגבה' דהוה עכ"פ שלו והבאתי ראיי' מדברי תוס' מ' גיטין ד' מ"ג דבעבד שאין בו ש"פ לא שייך ביה מכיר' מ"מ הוה העבד שלו ומשלמין עליו קנס ל' כסף עיי"ש ומ"ש מעכ"ת מדברי תוס' הרי"ד בערבי דאינ' ש"פ ומ"מ הוה גזל דעכ"פ אינ' שלו עיין בספרי בס"ד סי' ק"ו דהקשה השואל לסבר' השעה"מ דבגזול משו"ה הוה מהב"ע משום דמונח אכתפי' בחיוב השבה בכל עת ועונה והו' העברה על גוף הדבר וא"כ בפחות מש"פ דלא שייך השבה שאינ' מחיוב לא יפסל משום מהבב"ע ועיי"ש מ"ש בס"ד... ד' ראיתי מ"ש בפי' רשיז"ל מ' סוכה דף מ"ה במה דקאמר ר"י משום רשב"י כל המצות אינ' יוצאין בהם אלא דרך גדילת' ופי' רש"י כגון לולב והדס וערבה ולא הזכיר מאתרוג כלל ומג"א סי' תרנ"א פסק דגם באתרוג צריך דרך גדילת' וכן מצא בהג"א להדי' והנה כן משמע להדי' ג"כ מדברי תוס' דף ט"ל ד"ה עובר לעשיי' דנתן עצה לברך עובר לעשיי' וגם יהי' מזומן בידו הוא שיהפוך א' משניהם וקאי אלולב באגודתן עם כל הד' מיני' ומלישנ' דא' משניה' משמע או הלולב או האתרוג דאינה יוצא בו והוה עובר לעשייתן והנה ע"ד העתים הללו בבעל שדה אשר משמרי ש"ק וידוע כי א"א בעת הזאת כרגיל במדינה זו להיות נותני' עבוד' זו באריסות ועיי' בת' נהרי אפרסמ' ורק מקבל הפועלי' והעובדי' משרי הבע"מ השבוי' כידוע ולהם אי"מ רק מאכלם ודבר מיעט ושלא ברצונם ורק מוכרחי' עי' הפקידי' כידוע' ודעת כת"ה לומר דבזה אפשר לומר דלאו אדעתי' דישראל קעביד רק ע"ד השולח' והנה בסי' רנ"ב וסי' רע"ו וסי' שכ"ה מבואר דצריך למחות ביד הפועל אפי' עשה מדעת עצמ' דאל"כ מוכח דניח' לי' ועיין במג"א סי' רנ"ב ס"ק ט וי'' ובסי' רע"ו ס"ק די"א י"ב וסי' שכ"ה ס"ק לי' דרגיל בכך לכ"ע דצריך למחות ובכ"ז כיון שבידו עכ"פ למחות מה מהני שעושה עד"ז או עד"ז וע' בת' פרשת מרדכי סי' י"א וס' י"ב שמפרש באר היטב מה בין שכירי יוס' לקבלנות וכי השכיר היום אינ' עושה ע"ד דנפשי' למען בא בשכרו וכתב שזה גופ' החלוק שביניהם כי בשכיר יום אם ימח' בידו שלא יעבוד פעולת' צריך לשמוע לו ואם לאו יאבד משכורת' ובקבלנות לא יועיל מחאתו ועיי' בת' אהל אברהם סי' ד' וסי' ה' מ"ש לדין הרמב"ם דשכיר יום מחזי כשליח' וגזרינן אטו שלוח' ממש ובנ"ז ודאי ג"כ עכ"פ מחזי כשליח, ותדע וכי נימ' אם אירע שרר' ישלח עבדי' לעבוד עבודת השדה של ישראל נימ' דאדעתי' דמשלח' עבדו והא בש"ס מ' שבת דף קכ"א במעשה דיוסף בן סומאי דבאו אנשי גיסתר' לכבה הדליק שבחצר' וכו' ושם בדליקה התיר' כמ"ש במתניתין נכרי שבא לכבות א"א לא תכב' א"כ משמע להדי' דאין לחלק בכך. ע"כ לדעתי אין ההיתר רק ע"י חלק שיתן להם בגוף הפירות כמ"ש מעכ"ת וע' בת' מהרמשי"ק סי' צ"ב גבי דרעשמאשין משמע ג"כ דאינ' מחלק בין חלק רב למעט ואינ' חושש למה שהחמיר בת' מרן חת"ס ואפשר בנ"ז גם מרן חת"ס יודה להתיר' בדבר שמפורסם כי בעתים הללו אינ' עשה מפני הערמ' רק מפני הדחק כמ"ש בסי' ס' בזמן ההוא כידוע' וע"ד שאלה השני' בשביתת בהמה הלא בידו לתקן ע"י מכיר'