לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא עד

בה' יו"ט סי' תקי"ד עיי"ש בבהי"ט סס"ק ז' ובא"ר שם וכן בס' ח"א כלל צ"ה ובנזר ישראל סי' י"א מה' יו"ט אם מותר לעשות כן ביו"ט ובמחבר סעי' ג' כ' לתן דבר חוץ לנר שיכבה מותר דוק' קודם שהדליק אבל לאחר שהודלק אסור והמג"א חולק בזה דהרא"ש התיר גם לאחר שהודלק עיי"ש ס"ק ב' והנה ידוע כי מחלקותן בדברי הרא"ש מ' ביצה ד' כ"ב במ"ש התוס' שם במסתפק בשמן שבנר חייב משום מכבה ופי' דאינ' כגרם כבוי כי מיד מכה' אור הנר והרא"ש הקשה עלי' ממתניתין דמ' שבת פ' ב"מ לא יקוב אדם ששופרת וכו' אם כי ע"י שמסתפק משמן שבביצ' אינ' מכהה אור הנר וע"פ ס"ל דלא חשוב גרם כבוי רק אם עושה דבר מה שחוץ לדבר הדולק כגון כפי' מלאים מים וכיו"ב בפ' כ"כ אבל אם נוטל דבר מה ממה שדולק כגון שמן או חותך מן הנר הוה מכבה ממש ולדברי התוס' הוה חתיכ' חלק מן הנר רק גרם כבוי וס"ל למג"א דלדעת הרא"ש רק לחתוך מגוף הנר אסור לאחר שהודלק אבל דבר שחוץ לנר מותר אפי' אחר שהודלק וכן מוכח מדברי הטור ועיי' בתפארת שמואל אצל הראש מ' ביצה דג"כ דעתו כדעת מג"א ומתרץ דברי הטור בענין אחר וא"כ בצווענגעל על מותר לדברי מג"א אפי' לאחר שהודלק דהוה דבר שאינ' מגוף הדולק וכן ס"ל בס"ק י"ג לענין לקבוע פולווער תחת הנר מותר דאינה רק גרם כבוי ועיי' במחה"ש שם דהה"ד שמותר ע"י הני צווענגליך וחולק על דברי א"ר ולהלכה גם בח"א מן המחמירים וכל זה לאחר שהודלק אבל קודם שהודלק לכ"ע מותר כמ"ש בא"ר בעצמו במוסגר שם והנה בש"ע תני' ונזר ישראל למד מיו"ט לענין הדלק' נרות בע"ש דמותר לתחוב בחול וכן לענין צווענגעל קודם שהודלק ודאי ביו"ט מותר א"כ ראוי' להחמיר ג"כ לענין הדלק' נרו' בע"ש לתחוב הנרות קודם שהודלק' ובאמת מתוס' מ' ביצה ד' כ"ב הנ"ל משמע שאין ללמוד מיו"ט לשבת או להיפך עיי"ש וגם קשה הדבר ללמוד זה מזה דהא להרא"ש חמור יותר לחתוך מהנרות עצמן דהוה מדבר הדולק וכי יש איזה חשש לשבור או לחתוך דבר מה מהנרות בע"ש ומעשים בכל יום שעושין כן כידוע וכן להסתפק או לשפוך ולמעט השמן קשה לומר דאסור בע"ש גם לאחר שהודלקה וכגון שלא קבל' שבת ובאמת הרא"ש לשיטתו אין זה מכב' קודם שהדלק' וכמ"ש המג"א בשמו דגם בלא מים לאחר שכלה השמן וכב' מ"מ לאחר שהודלק' דביו"ט אסור לדידי' יצא לנו דבר חדש דאסור לחתוך מן הנרות אי לחסר ולמעט השמן אם לא נחלק כמ"ש לעיל דזה כ"ע יודעי' ולא יבאו להתיר בשבת עצמו וצ"ע ועכ"פ לענין הלכה נלע"ד להתיר דהא מסתייעי' מדברי א"ר וחמד משה ומהרמשי"ק וכן בת"ש וכל זה אם יסכימו מורי הוראה במקומ' ובפרט הסכמ' הגה"צ אב"ד שליט"א. (מ"ש ע"ד התני' עיי' באו"ח סי' ש"ע וסי' ש"פ ג"כ יקשי' כמ"כ להחליק מבואר בין שהם באמת אורחי' או שיעשו אורחי' עיי' בח"א כלל ע"ד שהסביר כן עי"ש ועיי' תוס' בשם ר"ת מהירושלמי.) והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דו"ש מרדכי ליב ווינקלער סימן צ"א שוכט"ס לכבוד ידידי ה"ה כבוד הרב החו"ב טובא כש"ת מו"ה אליעזר ג"פ אבן יקר ק"ק קאלוב יצ"ו. ועתה באתי ע"ד מ"ש בענין היתר כבוי העלעקטאר בליל ש"ק שקשה הדבר למעכ"ת שם ולסמוך ע"ד חת"ס סי' ס' ע"י אמיר' מעש"ק הא יש בלא"ה לסמוך אהתיר' המבואר בסי' שי"ז לומר לאח"ש פונה הנחת לדלוק הנר וממילא יודע לכבות מעצמ' וכ"פ בח"א ורק בת' הנ"ל לק"ק הנ"ל המנהג מקדמוני' שלא לכבות עי"נ ולא סמכו אהיתר' וכתב' דמסתמא כהאי גוונא נמי נהגו אסור דאל"כ למה לא עשו כן ע"כ המצאתי להם היתר הנ"ל דלא שייך בנר פשוט די"ל על אופן הנ"ל לא נהגו איסור וע"ד הדלקת העלעקטאר ביו"ט פשיטא כמ"ש בסוף דברי' דהוה מוליד ממש. וראיתי מ"ש כת"ה על ת' תשורת שי סי' תקמ"ח דבבית שיש בו חתול ובליל' הבית סגור בפניה וכן פעמי' ביום הוה כמקום ראוי' להסתפ' וכמו אשפ' אם לא בדק צריך לחזור ולהתפלל אם מצא צואה והעולם אין נזהרין בזה ומעכ"ת מלמד זכות עליהם דדוקא בבית שאין בו, וכמ' ספיקא איכא דילמ' במקום שיש לומר בו לבוד תחת כלי הבית וכיו"ב בא"א סי' ע"ט ולדבר' מג"א סי' ע"ו סצו"א וצו"כ אמרינן להקל ואפי' לדעת הפר"ח דהוה ס' דאו"ר בצו"כ מצדד בא"א וא רק מדרבנן ולבית יש חזק' טובא ע"כ גם בחצר לענין למוד וקדוש הלבנה יש ללמד עליה' זכות הנ"ל והנה וודאי כדי הסבר' לחפש עליה' זכות מ"מ י"ל דהא שם במג"א גופ' השיב דהכול כפי המצויי' דאם תינוקות בבית אפי' בבית לית כאן חזקה וידוע כי זה ליסוד לרבינו מג"א דאזלינן תמיד בתר המצויי' עיין בסי' תס"ז ס"ק ח"י וראיית' מיו"ד סי' נ"ז ולדעתו אפי' ס"ס לא מהני אלא די"ל דדרך צניעות החתול מבקשי' מקום כנ"ל שמכוס' קצת מן העיין וכמ"ש בא"א שם ואיכ' מצוי' כ"כ לאוסר' כמו תנוק' אך ורק בחצר קשה לומר דצבוע כ"כ ומ"ש בשם א"א דלבד מצואת אדם י"ל דהוה רק מדרבנן. לע"ד יש ראיי' מן המקרא דקרא והי' מחניך קדוש וכסית א"צ רק לגבי אדם נאמר ואיתא בג"מ ומפרשי' דלכך חייבו בפדויי' פטר' חמורי' דכמה חמורי' יצאו אתם ממצרים שנשאו ונשאוי' מביזת מצרים והוא צואת חמור רכה בבא מן הדרך ומפו' בירושלמי דאסור וכמו דקיימ"ל בסי' ע"ט ולמה לא הזהירו גם ע"ז ויש עכ"פ דבר לדבר וגם י"ל דחתול גופ' אינה אלא ספיקא ולמדו כן מכמיי' שכתוב בירושלמי כמ"ש בתר"י וברא"ש מביא רק בשם וי"א משמע דרק מספיק' יש לאסור ואם כי מפורש בתר"י דצואת חו"כ קשה מאוד היינו במשמוש בו אבל בנח במקומ' אין מרגיש כ"כ ואינו מתפשט כ"כ באויר כמו צואת אדם כידוע ע"כ אפשר דאין למדי' זה מזה מדאורייתא א"כ י"ל אפי' לשיטת הרמב"ם פ"ג מה' ק"ש דפ' בב"י ובש"ע כוותי' דכללא הוא כל שצואת' רי"ר אין קורין כנגדה היינו