לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא עג

ומ''ש מעכ"ת לענין שוגג ואונס דשוי' לענין ברכ' הנה ידוע דלענין קרבן שוגג חייב ובאונס פטור ועיין מ' שב' דף ס"ח ברש"י שם ובמ' מכות ובט"ז סי' צ"ט ביודע ודברי ת' אחרונים בזה ידוע באומר מותר עיין ת' חת"ס יו"ד וראיתי מ"ש לדברי טו"ז דשוגג ואנסהו לא כנ"ל אח' הוא שאין לברך א"כ יהי' דברי' סותרי' מדידי' אדידי' דהא בפ"ו מה' חו"מ פסק באנסהו לאכול מצה בליל א' יצא דבמצוה דאכיל' איצ"כ וכיון דאי"מ על אנסהו הה"ד די"ל דלא יצא דהא הרמב"ם באות' פרק נתן כלל כל שמברכי' עלי' בהמ"ז יוצא ידי מצה וכל שאי"מ עליו ברכת המזון אינ' יוצא לידי מצה ועיין במג"א סי' קס"ח וקצ"ו שכן הקשו על הרמ"א סי' ר"ד ולענ"ד בזה ודאי אין למדי' מכללות דעד כאן לא נאמר כלל זה אלא אם יש במצה זו איזה חסרון בגופ' גזל או שאר איסורי' או שיש חסרון בשם לחם כגון שאר מיני' או לישת מי' פירות אבל אם אין כאן שום חסרון בגופ' לא שייך כלל זה תדע דהא הרמב"ם פסוק דאינ' יוצא במצה של ביכור' משום דאינ' בכל מושבו' וכן בשל תוד' ונזיר אינ' יוצא' וכו' וכי נאמר שלא לברך ברכת המזון על מצה ולחם הנ"ל ועכ"ח כדאמרינן דאין בגוף המצה והלחם שום חסרון רק דבר אחר גרם לא שייך האי טעמי' דכללא והכא נמי לענין נ"ז דהא מצה ולחם זה אין בו שום חסרון בגופ' רק האונס על האכיל' מיד האונסי' ודאי לא שייך כלל הנ"ל וזה לענ"ד ד"ב ולענין הלכה למעשה מ"ש מעכ"ת לענין בע"מ עיין בזה בת' אמרי אש יו"ד סי' נ"ב וכן בת"ב ובת' מהרי"א ובזה"ז בעוה"ר יר"ש ובני תור' נלכדו בעוה"ר וכל או"א יודע בנפשו על אופן מה ולפי טבעו והרגשתו אם הוא במס' או לא וכמ"ש מרן חת"ס סי' כ"ב לענין ברכה ג"כ ועכ"פ יר"ש יש לברך ברכת שהכל נ"ב על הצוקער וכיו"ב ולהוציא עצמו בספיק' כנלע"ד לצאת ידי שיטות הפוסקי' בזה. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן פ"ט שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה כבוד הרבני חוב"ק טובא ירא ושלם כש"ת מו"ה משה שאהנבערגער נ"י אבן יקר קיק בעקעטש יצ"ו. הנה מ"ש ע"ד מג"א סי' רס"ד במ"ש אדברי מרדכי במה דס"ל דקדוש בתוס"ש אם כי מדרבנן מוציא במ"ש בלילה כיון דיבוא לידי חיוב' דאורייתא והקשה המג"א מקטן דאינ' מוציא במי שאכל כ"ש כמ"ש בסי' קפ"ו אם כי יבוא לידי דאורייתא ודעתו יפה לחלק בסברא נכונה דהא דמוציא אחרי' י"ח הוא מטעם ערבות כמ"ש הרא"ש והיאך נימא דיהא ערב במה שאח"כ יבוא. לידי חיוב' שאני גוף א' שבעצמו יבוא לידי כך משא"כ בב' גופ' כנ"ל ודבר חכמה דבר אלא שלענ"ד מי שמעיין בדברי הרא"ש מ' ברכות דף כ' שם לענין האיבעי' אם נשים מחויב' בבהמ"ז מה"ת דסברת' אי' רק מי שכבר יצא דקיימ"ל בברכו' אעפ"י שיצא מוציא אינ' רק [מי שכבר יצא] מטעם ערבות כמ"ש ברשיז"ל סי' פ"ג מ' ר"ה אבל מני שלא יצא דמוציא אפי' בברכות הנהני' לא צריך לטעמי' דערבות דהא שם כלל א' קאמר דנשים אינ' בכלל ערבות עכ"ז אם היא מחויבת מה"ת היא מוצאי' האנשי' ועכ"ח מטעם כיון שלא יצא עוד דאכלו ולא ברכו מידי דלעצמה מברכת מוציאי' ג"כ לאחרים א"כ בזה כדי יישוב לדברי מג"א דבקטן שאכל כזית מיירו ובידו להביא עצמ' לידי חיוב דאורייתא דאוכל כדי שביעה א"כ לאו מטעם ערבות מוציא אחרי' ואם נאמר כסברת המרדכי ה"נ נימא הכ' ועיין במג"א סי' תרפ"ט בשם הרא"ש דה"ט בקטן שאכל רק כזית מוציא אחרי' שאכלו כזית משום דהוה דרבנן ואם כי הקטן הוה תרתי דרבנן וה"ט דאינ' מוציא בקריאת מגילה דשאני באכילה דבידו לאכול כדי שביעה שיהא רק חד דרבנן אלמא דסברא הוא בלא טעמ' דערבות ועיין בדגו"מ סי' תרע"א ובתו' פ"ג מ' ר"ה ובמ' מגילה עיי"ש. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דו"ש. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן צ' שוכ"ט על ראש חכיבי ה"ה כבוד הבחו' כארזים הוב"ק ירא ושלם כש"ת מו"ה אלימלך נ"י בק"ק סאטמאר יצ"ו הנה ע"ד השפארורס עם הצווענגעל אשר בבא הלהב הדולק בנר של חלב ע"ד הנ"ל ומתכבה עי"כ אם מותר לתחוב הנרות בעש"ק בשפארורס הנ"ל ועד"ז הביא דברי הרמ"א סי' רס"ה שהתיר ליתן מים בעששית מתחת השמן אפי' מכוון לכבוי ושם דברי הט"ז ופלוגת' המג"א ידועי' במ"ש דמדברי הסמ"ג משמע דאם מכוון לכבוי אסור ומעכ"ת מהדר להתיר' בנ"ז לכ"ע בסברות ישרות והנה האחרונים בתשובותיה' מקיימים דברי הרמ"א עיין בספר חמד משה סי' הנ"ל דעיקר טעמיה של הרמ"א משום שאינ' בעין רק תחת השמן וגם ס"ל דהסמ"ג רק לרווח' דמילת' קאמר שאינ' מכוון וכן בת' מהרמשי"ק סי' קנ"ז מתרץ דברי הרמ"א ע"נ דהא מ"מ מוכח מסוגי' הנ"ל דס"פ כיר' דהיכ' דליכ' רק גרם כבוי ל"ג דשו"ת שם דמתניתין כרי"ו ומתרץ לה משום דמקרב כבוי ופי' הרמב"ן והר"ן משום דאין דבר מפסיק בין האש והמים רק אויר והוה כבוי ממש ועיי' בתוס' שם ובענין דהרמ"א שמפסיק השמן אינ' רק גרם כבוי ובס' תוס' שבת ג"כ נטה להתיר עפ"י סוף דברי מג"א בשם הרא"ש דבלא"ה סופ' לכלות בכלות השמן ומ"ש כת"ה ללמוד היתר עפ"י המג"א לחלק בין נתנות מים לכלי לשאר מלאכות דמותר להתחיל מע"ש ונגמרי' מאליהם בשבת משום דאין העולם חושבי' לאסור' כ"כ (וה"ה דברי התוס' בסוגי' עיי"ש) והכ' בג"ז ג"כ כ"ע יודעי' שאין לטלטל נר דלוק בשבת וה"נ כיו"ב ראיתי בא"ר ללמוד זכות מ"ש ליתן מים. לתוך קנה שתוחב' בו הנרות כיון דהכל מוקצה בין הנר בין הקנה והכל יודעי' מזה לא שייך גזרה זו ובגמ' איירי שנותן מים לתוך כלי ואיירי בכלי שאינה משום מוקצה ועיין בת' מהרמשי"ק סי' קנ"ז הנ"ל סברה כיו"ב והנה לענין הצווענגעל כבר דברו מזה