לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא עב

להדמות עושים וא"כ חל עליה' מנין הלאוי' שמנה בעל מחולת מחניים וא"כ מה"ד הי' שלא לאכול בשר נשו"ב הנ"ל ומעתה ודאי ביד יראי ה' לכוף לקהל לקבל שו"ב חדש כרצון היראים אבל אם הקהל מסרבים אם בידם לאסור שו"ב החדש אשר יקבלו היראים זה פן השני והנה כבר דיבר בזה בס' משפט שלום בקונטרס תקון העולם סי' רל"א בח"מ שם אות כ"ט שעמד על המחקר זה ודעתו כי אם יש להמעוט חששות עפ"י אומדנות וטעם וסברא עפ"י דת וכהלכה אין בידם לאסור שו"ב הנ"ל וכן הביא בס' דרכי תשובה סי' א' ס"ק רי"א להלכה ומעתה אתם במקומכם ראו תראו ככל אשר הציע מעכ"ת ואשר הבאתי דברי ת' דברי חיים ודברי תבו"ש אם יתקיימו הדברים ה"ה אתם כדעת וכהלכה ולדברי המשפט שלום אין ביד הקהל לאסור אותו שו"ב וגם אפשר שעי"כ ישיבו מדרכם ולא יתנו סוררת לתקן כתקון הרבנים הגאונים ולענ"ד כן הדברים וע"כ יציע הדברים לפני הגאון אבדק"ק מונקאטש שליט"א אם יסכים אתנו הנני כמשיבה למכשורה ככל הנ"ל. ידידו דוש"ת. מרדכי ליב ווינקלער. סימן פ"ז שוכ"ט על ראש אהובי ה"ה הרבני החרוץ ומופלא מו"ה זנוויל קליין נ"י אבן יקר ק"ק אונגוואר יצ"י יק"מ בא לידי ושמחתי מאשר אני רואה כי מעכ"ת שוקד בספרי לב"מ וראיתי מ"ש ע"ד מ"ש באו"ח לענין כפיי' ללמוד תה"ק ושם נאמר בק"ו מללמוד בנו, ועד"ז ק"ל דהא אמרינן במ' חולין כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד ש"מ מצווי' לכפותו וה"נ כתוב כ"פ למען ירבו כי הוא חייך וגו' והנה כבר העירו אותי על הנ"ל והא מ"ש למען ירבו אם נאמר דקאי אדלעיל ולמדתם וגו' והא כתוב את בניכם א"כ גם ע"ד פסק הלכה בש"ע דכופין ללמוד בנו קשיא אלא דבאמת בגמ' מ' קדושין דף ל"ד דקאי רק אמזוזה ועיי"ש בתוס' ד"ה גברי' דלחד תירוצא דקאי גם את"ת כמ"ש מ' שבת אלא נראה דאינה כשכר רק הצלה מעונש בטול ת"ת ועל המקרא דכי הוא חייך וגו' פי' בתוס' שם דקאי על קיום המצוות שבתורה וגם כן נראה שאינ' כקבלת שכר דאל"כ כל המצוות יהי' כמתן שכרה בצדו וצ"ל דאינה בצדה ממש כלומר במצוה מיוחדת' והנה מ"ש מעכ"ת דאיכא נמי לאו דלא ימוש ושוב סותר זה התירו' דאמרינן במ' מנחות דבשעה"ד אפי' רק קרא ק"ש שחרית וערבית לא ימוש קרינן בי' והקפ"ד לענ"ד לא הוה צריך להביא מדברי קבלה בהש"ע דהא אמרינן במ' מנחות דף צ"ט השוכח ד"א מתלמודו השמר פן הוה ל"ת ולחד מ"ד בג' ל"ת ופשיטא מי שלמד בנערותו מפי אביו או מלמדו אם אח"כ אינה חוזר על למודו כבר נשכח ממנו מה שלומד וממילא עובר בלאו הנ"ל, ועוד נלענ"ד האי יעוד שכר שכתבה תורה על למוד תוה"ק היינו כמ"ש הר"ן בגמ' נדרים ושננתם שיהי' ד"ת נשוכנים והוא התמדה ושקיד' להעמיק ולבאר על פי פלפולא בחכמה בכל פינות תוה"ק ואם פי לשמור ולעשות המצוות לא הי' צריך לכך וכי כל או"א צריך להיות בקי בטיב קדושין וגיטין באר היטב אם אינה ממונו ע"כ ואין לו עסק בהם, וכי צריך להיות בקי בסדר קדשים אם אינה בר עבודה וכיו"ב רחבה מני' ים אין קץ בזה שייך שכר אבל לקיים המצוות כהלכתו ושלא יכשול באסורי שבת ומלאכות אסורות ושיקיים המצוות כתפילין וציצית מזוזה סוכה לולב וגו' פשיטא ופשיטא דהחיוב עלי' ללמדם דאל"כ כפתע פתאום בטל מן המצוות ועלול למכשולות כידוע על למוד זה לא שייך קבלת שכר בצדו דהוא בכלל שאר מצוות דתלוי' זב"ז ובזה שייך שפיר כפיי' דאין בזה מתן שכר בצדו דצריכא לי' להיות ב"י כשר. ומ"ש לענין שלא כשמה ע"י כפיי' כבר מתורץ בהנחה זו דלקיים המצוות בי"כ ובי"כ הוה סמא דחיי דאין בזה משום קנטור או נשיאת כבוד ועוד הכפי' הוה עד שיאמר רוצה אני והא אמרינן במ' בב"ב ומ' קדושין דף נ' מסתמא ניחא לי' מ"ש לו החכמים ובלב שלם אומר רוצה אני וכמ"ש הרמב"ם בהסבר היטב והדברים עתיקים. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן פ''ח אחדש"זו הנני במ"ש בסי' קצ"ו באו"ח דעת הרמב"ם באוכל דבר אסור בין במזיד בין בשוגג אי"מ כמ"ד לענין זימון בפ' כ"מ ואפי' באיסורי דרבנן ובט"ז שהוציא הלכה זו במה דקיימ"ל ביו"ד סי' קי"ט וח"מ סי' רל"ד דמי שמוכר לחברו איסורי תור' מחזור הדמים דאכילת אסור אינ' אכילה הה"ד לענין ברכ' וכאן חמור טפי דאפי' באיסורי דרבנן. והנה בת' פמ"א ח"ב סי' ז' עמד בזה במ"ד דמסבר' דנפשי' הי' אומר סבר' זו לשיטת הרמב"ם אך דק"ל מאסורי דרבנן והביא עפ"י דברי ט"ז הנ"ל וסיי' שאין דברי' מוכרחי' והנה בש"ך סס"י קי"ט ס"ק כ"ז מחלק בענין א"א בטעמי' דרבנן משום דלענין הוצאות ממון לא העמידו דבריה' והביא דברי המ"מ מה' מכירה פ' ט"ז במ"ש בטעם הרמב"ם דבדרבנן אינ' מחזור הדמים כמ"ש בירושלמי לענין סחור' בדברי' אסורי' דבאיסורי דרבנן מותר לעשות סחור' והה"ד הכי ועכ"ח מטעם הנ"ל דלענין ממון לא החמיר' ובאמת שם במ"מ אינ' מחליט בזה שיהי' מקור' של הלכה זו ושם ג"כ רק הרמב"ם חדשו ואפשר דממ"א הוכיח' ראיית' ומעתה הוה כמו תלי תני' בדלא תני' כיון דמגמ' אינ' מוכרע רק הכל מדברי הרמב"ם היאך נמשך טעם זה בשל זה וכיון דאיכא למימר כמ"ש הש"ך א"כ לענין ברכה ודאי דאיכ' למימר דעשו דבריהם לתקן כעין דאורייתא ועיין בנתיבו' סי' רל"ד בטעמי' דבאיסורי דרבנן ליכא אסורי חפץ רק איסורי גבר' ובשוגג אי"צ כפר' ודאי דאין לדמות מלת' למלת' שוב ראית' בת' מרן חת"ס ח"ו סי' ק"פ להצדיק דברי הסמ"ע בטעם משום דנפשו קצה ורק בדרבנן לא החמירו כן והתכ' שלא יהי' כשקוץ יאכל וממילא צריך לשלם משא"כ לענין ברכה י"ל דאין חלוק בין דאורייתא לדרבנן.