לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא סז

חותם לאיש וכן בחותם לאשה בזה"ז פטורי' דרק בזמן הש"ס הי' כן נהוגי' בתכשיטי והא חזינן זהו תכשיט לאיש ואשה בין בחותם בין שלב"ח ע"כ פטורי' והביא' באו"ח סי' ש"ג, ומעתה אם לקולא נשתנה ההלכה ע"י שנוי ומנהג הזמן כש"כ לחומרא דדוקא בזמן הש"ס הי' עוד נשים צדקניות שהי' מניחין תפילין במקומות התנאים דסברו שלז"ת ועי' ר"פ רא"ד מס' שבת במקומו של ר"א וכו' וכן במקומו של ריב"ב עי"ש, אבל בזה"ז אפי' אשה מאלף אלפים לא תמצא מנחת תפילין ולמה יהי' עדיף מטבעת של חותם בזמן הש"ס דלא הי' תכשיט מה"ט הה"ד תפילין או ציצית בזה"ז, זה לענ"ד פשוט, ומה שפלפלת בזה הענין עיי' בס' בן אורי שם בשם הגאון מהרוו' אב"ד ק"ק סערעד ז"ל. ולתרץ קו' תויו"ט עלה בדעתי לומר עפ"י מ"ש בש"ס ווילנא בתוס' ר"ח שהביא דברי הש"ס כל אבע"א וסיים אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא והוסיף אלו מלות ומתניתין דלא כר"מ וצ"ע מה שייכות זל"ז, אלא אם כן נאמר דאז פ"ק במה פליגי, ונלענ"ד עפ"י מ"ש מס' שבת דף נ"ט א"ל רבינא לר"א קמרא על גבי הימיינא מאי א"ל הרי המייני קאמרת ופי' רוב הפוסקים דלחומרא דאסור ושאני שאר מלבושים דשרי בכפילא משום קור וצינה או שאר הנאה משא"כ כפילות מלבושים ותכשיטים דל"צ כלל והביא הב"י סי' ש"א דברי ש"ל שפסק כן ומחלק במ"ד גבי דליקה דלובש מה שיוכל ללבוש דשאני התם דהתירא משום דליקה ועיי' בש"ע דפסק הרמ"א כפוסקים המחמירים ובד"מ עמד בתימה על הב"י דפסק דל"כ מפני השמטות הרי"ף והרמב"ם, ע"כ נלענ"ד דזה נמי ליסוד לענין היתר ואיסור להציל ב' זוגות תפילין דהוה כשני תכשיטין דלא צריך רק לאחד אלא דבגמ' מדמה הצלה דתפילין דרך מלבוש כמו בדליקה, והנה בדליקה סתם מתני' כר"מ אבל שם בברייתא הוסיף ר"מ עוד להתיר להיות פושט וחוזר ולובש ור"י לא התיר רק י"ח כלים ופסק הרמב"ם כסתם מתני' כת"ק ור"מ אבל תוס' היתר פושט ולובש דלא כר"מ ועי' בש"ע סי' של"ד, והנה בהצלת תפילין לת"ק ה"ה ההיתר לאידך גיסא להיות חולץ ולובש ורק זוג א', שאם יספיק' להצילם במשך היום יעשה כן וצ"ל עכ"ח דבהצלת תפילין הצלה קרובה יותר באופן זה דודאי אפי' זוג א' אשר גם עשרה פעמים וביותר בידו להיות חולץ ומניח משא"כ להציל בפ"א אפי' ביותר מב' זוגות א"א להיות לובשים זוגות תפילין ואפשר דגם ארבעה לא יעלה עלי' דרך מלבוש ועכ"פ להלכה לא התירו רק בחד אנפ' וכמו בהדלקה בפעם א' אפי' מלבושים דל"צ ובתפילין כמה וכמה פעמים בזוג א' אבל ר"מ דהוסיף להתיר בהדלקה גם בפושט ולובש אם כי לובש מ"ש כלבוש אפי' כפלות כלים שפיר קאמר הש"ס מתני' דלא כר"מ ולזה הוכרח לתרץ רבא אליבא דר"מ דא"א להציל יותר משום ב"ת דגם בחול אסור משום זה משא"כ לדברי ת"ק במתני' דשבת ל"צ להאי טעמא אלא דהוא כמו דליקה בחד אנפא דהתירא והכא בחד אנפא, והשתא לכ"ק כלל במה פליגי ת"ק ור"ג דהא שפיר י"ל דר"ג ס"ל כר"מ בדליקה וביותר מב' זוגות דהוא שלא במקום תפילין דלא הוה דרך מלבוש לה התירו והוי כמו טלית מקופלת במס' שבת דף קמ"ז עיי"ש, אך לר"מ גופא א"א בהתיר' דדליקה כמ"ש רבא דעובר בב"ת, וז"ש בגמ' באבע"א בתרייתא אי הכי לר"מ זוג א' נמי לא מ"מ הזכיר לר"מ לימא סתמא למתני' דת"ק אפי' זוג א' נמי לא אלא זהו מה דאמרן לת"ק אם אינו סתמא כר"מ יש אקומת' מרווחת וכדאמרן, ועכ"פ חזינן מזה דסתמא דגמרא ס"ל דלא כרבנן ועדיפא לי' לאוקמי למתני' דלא כר"מ עד דנימא דעובר בב"ת בלא כוונה ודלא כהלכתא כמ"ש הרמב"ן בסוגי' דמצ"כ ועי' בת' יד אלי' סי' ט', ומ"ש בתוס' ר"ח במסקנא דלא כר"מ וזה דשנינן מעיקרא דשו"ט בגמרא וא"כ יש ידים ורגלים שלא להתיר ב' זוגות להצלת תפילין בין זמן או לאו זמן תב"ש דלא נתיר יותר הוצאה לרה"ר מדליקה דהוא רק לחצר אחרת אלא דהצלות שונות ותרתי לא מקילינן וכדאמרן בס"ד ממתני' וגמ'. ק"ל לפי מ"ד בעירובין דף צ"ח לרבה דקורא בספר ונתגלגל אם באסקופ' נדרסת כ"ע מודה לר"ש דאין שום שבות עומד בפני כתבי קדש, עי"ש בהרא"ש בשם הרמ"ה דפסק כוותי' דאפי' רק אוגדו בידו גולל' אצלו אם כי דיש לגמור להוצאה דאורייתא ובתוס' מס' שבת דף ס"ב מקשין דהוצאת תפילין הוה הוצאה דלאחר יד בראשו וידו ותי' כיון דיכול לבא לידי חיוב חטאת היכא דמוציא בלא שינוי לא שרינן משום בזיון, ולהנ"ל תקשה דהא ודאי מציאת תפילין בשדה וכיו"ב וי"ל לבזיון דעכו"ם וכלבים כמ"ש ברפ"ק מ' ביצה פשוט דהוה כמו אסקופ' נדרסת והא במ' ידים פ"ג משמע דתפילין כמו כתבי קדש למה אינו בכלל אין שבות עומד בפניהם וצל"ע. אוה"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן פ' שוכ"ט על כבוד האברך חו"ב יו"ש מו"ה שמואל צבי נ"י ראיתי בד"ת אשר ברב ידו רצונו לחדש ב' דברים שהן כהררי' תלוי' בשער' בה' שבת והוא במה דקיימ"ל כמסקנת הגמ' מ' ביצה ס"פ המביא דאוכלי בהמה אין בו משום תיקון כלי היינו בראויי' למאכל בהמה אבל תבן וקש אשר נהוג ליתן ולהציע במטות שלנו ידוע שנתקלקל ונמאס הרבה ממאכל בהמה כידוע והביא עד"ז ג"כ דברי הירושלמי מ' שביעית פ"ט מ' שביעית בתבן שנתנו בכר בטל מאוכל א"כ אסור לקוטמ' אפי' ביד ובכלי חייב חטאת לסברת מעכ"ת, וזאת שנית דאפי' לטלטל' במל"מ אסור והביא דברי מתניתין מ' שבת ד' קמ"א אם הי' עלי' כר או קסת מנענע בידו ודייק לי' דוקא מנענע אבל לא טלטול מל"מ, ולענ"ד בשני דברים אלו אפי' אחד לא עלתה בידו כי מה בין נענע לטלטול הכל שמי' טלטול ורק לענין נגיע' בלא טלטול דמותר מחלוקת המ"מ עם התה"ד בטעמים דמותר ועיין בסי' ש"י בט"ז ס"ק ה' ובמג"א ס"ק ג'