לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא סו

דפטור השני גם בעמד הראשון דהוה כנועל הפתח לשמר' ונמצא צבי בתוכו כלומר דאינו מכווין לצוד וק"ל דס"ס הוה פס"ר ולפי הנ''ל אתי' שפיר כיון דמכוון לענין אחר דהיינו לשמירה א"כ הה"ד הכא בתולש אוכלי' לאכילה ובזה מיפה ג"כ הקרקע דמכוון לענין אחר, וי"ל דהגמ' ק"ל בהנך דהיינו לבהמ' ולהסיק דאיירי שאינו ראוי לאכילה דבזה כנה עשוי' לרעות בהמות או לחטוב עצים למען הקרקע ואינו חשוב ענין אחר והא איתא בחידוש חת"ס מ' שבת דחצי שיעור במלאכת שבת אינו אסור רק בשיעור דכתיבי בתורת כמו שיעור גרוגרת דהיינו תאנ' יבשה וכמו ככל חלב דהוה ח"ש לפי שיעור' דכזית אבל שאר שיעורי דשבת כגון מלכא פי גדי ולבשל ביצ' דל"כ בתורה ורק מסר' הכתוב לחכמים לשער לפי דעתם בזה אינו אסור ח"ש ע"כ ס"ל בדהנ"ל מותר לגמרי כנלענ"ד. ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע"ט שלום וישע רב על ראש ידידי וצמידי חוב"ק מלא וגדיש יראת ד' אוצרו מו"ה שמואל הכהן נ"י. מה שהעלת' מרגניתא טבא להעלות ערוכ' מ"ש רש"י ז"ל בערובין דף צ"ה לת"ק להוכיח זוג אין טפי לו דשבת זמן תפילין ואתי איסור בל תוסיף ועשוי עליו כמשוי, ובת' שאג"א הרעיש מ"מ משום אסור יהא חשוב כמשא והביא ראי' ממנחת ס"פ הקומץ דלר"י ד' מצות ציצית וקאמר דלדידי' א"ב דר"ה דגם בחסר ציצית א' אי"ח משום הוצאה וא"כ דעובר על בל תגרע ועד"ז הבאת דברי הרמב"ם פי"ט מהל' שבת הכ' כ' דה"ט דיוצא בטלית מצוייצת דציצית אינו כמשוי דע"י מצוה נעשה נוי לבגד וכמו תכשיט הה"ד הכא דלת"ק תפילין אינו תכשיט בעצם אך ורק משום המצוה והאיך דאיכא ב"ת וליכא מצוה שוב אינו תכשיט אבל איסור ב"ת אינו גורם המשוי וא"כ פשיטא דל"ק קושי' השאג"א דשם המצוה קיים וכן בזה השיב ע"ד המהרש"א מ"ש דלסברת ב"ת איכא למימר דגם לת"ק הוה תכשיט ולהנ"ל אינו תלוי זב"ז כן פתח בחכמה, והנה ודאי הי' סברא נכונה לאמיתו, אלא הא דנימא משום איסור ב"ת אין כאן מצוה תלי' באשלי רברבי דכן ס"ל להרמב"ם והרא"ש והרשב"א פליגי עלי' ותלי' בפי' הסוגי' מ' מנחות דף מ' ועיי' בש"ע או"ח סי' י' אלא דמשם יש לקיים דבריך. אך ראיתי לת' הרשב"א סי' תקל"ה הביאו ג"כ בכ"ת דיו"ד בסנהדרין דלרבנן דס"ל לולב אי"צ אגיד דהאי לחודא קאי והאי לחודא קאי דליכא ב"ת והא במס' סוכה אמרי' ד' מינים שבלולב אי"פ ואי'מ וכי תימא דשם איירי במינ' אחרים שוב קשי' מפ' המוציא תפילין דלמ"ד שד"ת עובר בב"ת בב' זוגות אם כי הוה מין א' ע"כ תי' דודאי איכא ב"ת אבל מ"מ מצוה קעביד לרבנן דהאי לחודא וכו' הא דמוציא תפילין אלמא דס"ל דב"ת אינ' מבטלים אם לא אגד' למצוה ואם נאמר דא' מה עכ"פ אינ' למצוה משום ב"ת כיון דהוסיף נגד מצות תוה"ק האיך יחשב למצוה א"כ בלולב נמי נימא הכי וצל"כ לדברי מג"א סי' ל"ד יעיי"ש, ועיי' בישועות יעקב ובדברי בנו הגאון ז"ל, נהירנא מצאתי סייג לס' הרמב"ם מ"ש בסברא דיוצא טלית מצוייצת ממש ביומא דף ע"ח מאמוראים שיצאו בדהוצי בדיקולי ושעם וכיו"ב ממ"ש הר"ן דלא הוה כמשוי לענין הוצאה ברה"ר אם כי אין דרך לצאת בכך בשאר ימים כיון דיומא כגרים משום איסור סנדל הוה כשאר מלבושים, אלמא דהמצוה עשהו מלבוש כמובן. וראיתי מ"ש לתרץ שיטת הרמב"ם במ"ש בנתכוון להיפך בע"כ לכ"ע אפי' למ"ד מאצ"כ אינו יוצא לידי מצוה, וקשי' עליו מסוגי' דבלשונות הש"ס אי מצ"כ ואי לעבור בעי כוונה הא יש תיקון דלכוון שלא לצאת וסברתך נכונה מאוד דל"א רק כגון מצה ותק"ש דיש זמן לפניו לצאת אח"כ משא"כ תפילין הא המצוה להיות עליו כל היום וע"י כוונתו יתבטל המצוה, וכבר זכה בסברא זו בישע"י סי' ס"ד ונכפל' במכתבו של בנו הגאון ז"ל עיי"ש. אלא שנדחק דהא מ"מ לא יתבטל בתפילין של זוג א' עכ"פ עיי"ש, ומקדמת דנא עלה בדעתי לומר עפי"ד הר"ן במ' קדושין דבמילה יש מצוה כפולה שיהי' בן ישראל נמול ועוד מצות המעשה חתוך ופריעה, ולזה י"ל גם בתפילין וציצית אם המצוה להיות עליו כל היום חזינן דרצון נותן התורה שיהי' ב"י מעוטר במצות עליו תדיר יום יום לזה לכ"ע אי"צ כוונה דס"ס הא ישנו עליו לעטר' מה לי בכוונתו וכי צריך לכוון למצות מילה כל רגע ורגע א"כ י"ל כיון דעכ"ח למצוה קיימא וא"א לומר דלאו מצוה קעביד ל"צ כוונת כלל אפי' במעשה, ובדרך זה אמרתי לתרץ מ"ש בט"א ושאג"א ממ"ד במס' נזיר בשנים שאכלו פסחיהם זה לשם מצוה וזה לשם אכילה גסה וקאמר ר"ל דמ"מ מצוה קעביד וקשי' עלה הא בע"פ מוכח דס"ל מצ"כ ולהנ"ל אתי שפיר דודאי דמלבד אכילת כזית ש"פ איכא מצוה שיה' כולה נאכל אי משום בל תותירו ואי משום מצות אכילת קדשים ולכן זה ודאי אצ"כ דס"ס לא נותר ממנו ע"כ עכ"ח למצוה קיימא ותו ל"צ כוונה כלל, כן י"ל ג"כ שיטת הרשב"ם וד"ל ותן לחכם וגו' וראיתי הפלפול עצום בת' בית נפתלי למר אביך הגאון הצדיק ז"ל בסי' מ"א בתשובה הנפלאה אשר שם בשם זקנך הק' הגאון העצום בעל קול ארי' סובב ע"ד תי' קו' הנ"ל. והנה ראיתי פלפולך העצום ע"ד קו' התוי"ט הלכתא אהלכתא דקיימ"ל הלכה רווח' שבת ויו"ט כז"ת ועכ"ז פסקו הרמב"ם וש"ע דדוקא זוג א' ב' זוגות לא, ובמג"א בסי' ש"א ס"ק נ"ד תי' עפי"ד מהרש"א בסוגי' וסיים כמ"כ דאשה אם מצילה חייבת חטאת (וזה בל"ז קשה ממ"ש בתוס' שבת דף ס"ב דהוה הוצאה של"כ ועי' בישיע' סי' ש"א) והקש' עליו דהא מבואר בסוגי' דלמ"ד נשים סומכות רשות אפי' אי שבת לז"ת גם אשה מצלת ועי' בירושלמי מ' עירובין ובסוכה פ"ב ועי' שם בש"י, ואפשר לומר דהמג"א כתב לדידן דהא איתא בהר"ן פ"ה מ' שבת דבזה"ז טבעת בלא