לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא סד
Levushe Mordekhai Orach Chaim tanina 64 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא · free full Hebrew text
Open in the reader →אפי' בכרמלית מה שהוא משוי לבהמה מה"ט ורק ברה"ר אסור עיי"ש במחה"ש מ"ש על דבר תו"ש וא"כ כש"כ לענין אמירה לנכרי וצל"ע כעת. ולענין אם יש למחות בחזקת היד הוא לפי ראות כת"ה אם ישמעו כמ"ש באו"ה סי' תר"ח במה שאינו מפורש בתורה מוטב וכו' ועי' בת' מהרמשי"ק סי' קל"ו ביו"ד וכיו"ב והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידו דו"ש ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע"ז שוי"ר על ראש חביבי הותיק ה"ה בחו' כארזים החריף ובקי עצום חרוץ ושנון יראת הן אוצרו חתן תמים למעלות כש"ת מו"ה חיים אלימלך נ"י יצ"ו. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי ועתה באתי מ"ש ע"ד חליבת הפרות בי' ש"ק ע"י אמירה לגוי כמ"ש בסי' ש"ה והיינו משום צער בע"ח והעולם נוהגי' סתמא לחלוב אם כי ידוע שאין כ"כ חלב בקרב' כדי צער' ובזה הי' אסור כמ"ש מדברי ת' רמ"ע מפאני אשר נשאל בפרה שהי' חצי חלב לאריס וחולב בשבת והתיר רק ע"י הפקר או קבלת אחריות וסיים שם בפירוש ואם לאו אסור ובא"ר השיב בזה ע"ד מג"א סי' רמ"ו והבאתי דברי ת' בית היוצר בזה ודעת השואל שם כיון דחצי של הגוי יחלוב חצי' שלו ומה שנשאר חצי של ישראל לא יצער' והנה לשון ת' הרמ"א לא משמע כן אך לגמרי אסור' והמעיין בת' יעב"ץ ח"ב סי' ע"ז שם מבואר באר היטב כוונת הרמ"ע דנקט חולב משום מפרק ועשה מלאכה בגופו של בהמה ואין תקנה רק יפקירנה או יתנה היינו הגוי האחריות ומה בעי בזה ומה שייכות תקנת הפקר וקבלת אחריות לענין מלאכת גוי או אמירה בשביל ישראל תקנה זו כשנ' בענין שביתת בהמה שהוא ביד הרועים וכיו"ב שם מבואר ומה זה שכתב שם שנעשה המלאכה בגופ' של בהמה ועכ"ח דמסברת הרמ"ע ג"כ כיון שעשה הגוי המלאכה בגוף בהמת ישראל ישנ' בזה משום שביתת בהמה והיעב"ץ תמה עד"ז ולא הביא כלל דברי ש"ע מסי' ש"ה שהותר משום צער בע"ח ולית בי' משום שביתת בהמה דהבהמה אינ' עושה כלום רק הגוי עושה מלאכה וכפורק מנשא מעל הבהמה ולענ"ד שזה ג"כ כוונת המג"א בסי' רמ"ו מסי' ש"ה דמ"ש משום צעב"ח היינו האמירה לגוי לחלוב והכלבו בשם הגה מהר"פ שהתיר' לא אתי' עליה' כלל משום שביתת בהמה דא"כ הי' מלמדנו התקנה שמבואר בסי' רמ"ו דבלא"ה הי' דאורייתא ולא מצינו להתיר איסור דאורייתא מפני צעב"ח אם לא ע"י תקנה הנ"ל וכמ"ש ברמ"ע ולענ"ד זה כוונת המג"א בל"ס וא"כ לא הועיל תירוצ' של א"ר דאיירי בדליכא צער בדליכ' צער מה תקנה שייך לומר דליכא תקנת רק דלא יחלוב אות' ולימא דאסור אלא ודאי דאיירי ועסק בתקנות בהמות שלא יהי' בו משום שבית' וגם מה הלשון שעושי' מלאכ' בגופ' של בהמה ומעתה אין ראי' כלל מלשון הרמ"ע לאסור בפירוש היכא דליכא צער דלדידי' אסור בכל גוונא משום שביתת בהמה ולדידן דלית לן בזה כלל משום שביתת בהמה כמ"ש היעב"ץ אין כאן הוכח' דאסיר רק מדיוק' הפוסקים שהתירו משום צעב"ח א"כ במקום דליכא צער מנה איכא למימר בהתירא והנה מ"ש בת' בית יוצר עפ"י מ"ש בישוע"י סי' רמ"ד לתרץ קושי' הטו"ז על הב"י דס"ל דרק משום דלא נבא לידי איסור דאורייתא התירו במכס א"כ הך דמ' שבת ד' קנ"ד דהתיר' ביטול כלי מהיכנו מה חשש' איסור דאורייתא איכא דל"ל לידי כך ותי' בדבר חדש דקושי הגמ' הוה והא מבטל כלי מהיכנו היינו דיותר יש להתיר ג"כ לטלטל בהדי' שלא לבא לידי איסור דאורייתא היינו צעב"ח דהכל התירו ותי' בזה מע"כ קושי' הרשב"א מה הקשה בגמ' מברייתא על ר"ה מהיתה טעונה טבל ועששיות בשילפי רברבי [באמת הוא קושי' התוס' ג"כ בד' מ"ג ע"ב לעיל] ושפיר קשי' דטלטול מוקצ' בהדי' פשיטא דחמור כמ"ש במ' ביצה במהרש"א בשם ת"י וכן פי' בהרש"ש דלהכי פירשיז"ל בגמ' מ"ד אדר"ג הא איכא צעב"ח וליתי דאורייתא ולדחי דרבנן ביטול כלי מהיכנו כלומר לאפוקי טלטול בהדי' דחמור כמ"ש בת"י הנ"ל ומה שהבאתי ראי' ממ"ד בד' קנ"ח בבהמה שנפלה במים דמביא כו"כ לא להעלתה בהדי' ואפי' לדברי א"ר דוקא בדא"א בכו"כ משם אין כ"כ ראי' די"ל דמוקצה בע"ח חמור כמ"ש בתוס' ר"מ ביצה ועוד א"א להנצל משמוש בע"ח משא"כ בשאר מוקצה אלא דמלבד מזה י"ל דהא הרמב"ם בפ' כ"א ה' ש' סידר שם המעלות האיך להתנהג והאיך דא"א מותר לפרוק בנחת דהוה טלטול קצת כמ"ש בלח"מ ועי' במג"א מ"ש בסי' רס"ו דפריק' בנחת עדיף מביטול כלי מהיכנו במשאות גדולות אבל לא טלטול ממש ואפשר דדעת הישוע"י ג"כ נתכוון לפרוק בנחת כמ"ש המג"א אלא דלשונו לא משמע כן ומ"ש פירו' הגמ' בקושי' על עובדא דר"ג והא איכא צעב"ח דלא כפירשיז"ל בשם הריטב"א וחת"ס היינו דקושי' דלא יחוש על אצטרי דזיקי משום הפסד נגד צעב"ח כן איתא ג"כ בחידושי הרשב"א בשם הרמב"ן ועיי' בהגהות מלא רועי' ולענין הלכה מ"ש העולם התיר' והנה מלשון הרא"ש בפ' מפנין בשם הר"מ מכאן היתר ר"מ ללמוד לגוי שיחלוב החלב הפר' בשבת דרוב חלב מצערא להבהמה וציין בק"נ המרדכי ור"מ בב"מ דהחלב תהי' של נכרי ורק בב"י הביא בשם ר"י וכלבו לקנות מהגוי א"כ אינו לצורך ישראל וא"כ האמירה' לגוי אינו רק אם מצער' וזה מותר ומה שעשה גם בלא צער הוא לצורך עצמו ומה שנעשה לצורך ידועי' דברי מג"א בסי' ש"ז שאין זה בכלל אמירה אלא לפי שהבהמה של ישראל הי' צריך למחות כדאיתא בסימן רנ"ב ובכ"מ בזה ודאי יש לומר דאם כה יעשה עי"כ ימנע הנכרי אפי' במקום צעב"ח דכל עצמ' של המחא' שלא יעשה פעם אחרת וראיתי מ"ש בחכמ' בענין צעב"ח ע"י עצמו או ממילא בשם אשל אברהם ומהרמשי"ק והנה בענין להמרות האווזות י"ל דאינו ממילא דע"י שהרגילה בהמראה אינו אוכל מעצמו והוה כהך דטעונ'