לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא סג

שותפות בענין בנין בתים בקבלנות ע"י שותפות גוי וממילא ודאי יש לסמוך ע"י מה שיתן יותר להאומן איזה פערצענט כנ"ל, עוד ראיתי בת' אבני צדק דרך התירא שיקבל הישראל בקבלנות ושוב יתן בקבלנות להגוי האומן והמאטריאלען ימכור לו דבזה ודאי מהני מכירה אם כי בבנין בית לא מהני אבל אם עשה מלאכה בעצמו היינו הפועלים גוים ולהם מוכרי' רק המאט ריאלען שפיר דמי עיי"ש בת' אבני צדק סימן כ"ב כי אין כעת פני לפני לבאר כל דבריו כי בנ"ד אשר השותפות די סמיכה דהיינו לעשות קאנטראקט המועיל בערכאות משפטים ולהיות שותף גמור לענ"ד ההיתר יותר מרווח אם יסכים אתנו עוד גדול ההוראה וע"ד אם ב"י דל"מ רוצה לבנות רק ע"י פועלי' יום יום שלא בקבלנות אם שייך בזה מסייע ידי ע"ע ודאי דא עקא גם בת' מהרש"ם סי' ש"ח חייש לזה ואפשר דבזה מה שצריך לאומן כסף הוצאה יתן לו בהלואה גמורה והיינו דבין הוה ריווח ובין הפסד יתן לו הבנאי כו"כ פערלענט א"כ אין לו שום חלק בעסק הבנין ולבד מזה הי' חששא כי הפועלי' הם שלוחי ישראל ג"כ ע"כ לא ידעתי התירא רק בדרך הלואה או יחדל מבנין כנ"ל גם אם הישראל רוצה בקבלנות הא ג"כ אסור בתוך התחום כמ"ש בסי' רמ"ה עיי"ש א"כ ג"כ משום מסייע כמובן. ידידוש''ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע"ו שלום וישע רב על ראש כבוד אהובי ה"ה הרה"ג חריף ובקי עצום ירא וישלם כש"ת אב"ד ק"ק ק' העלמע"ן יצ"ו הנה ע"ד במ"ש ונקדמ' מנהג שלנו בימי קיץ דעוד היום הגדול עת החליבה בבית גוי ותינוק א"י מוליך הכלי לחלוב לתוכו למען הצורך למוש"ק בפרט לנשים וקטנים הצריכים למאכלי בעת ההוא ומכע"ת אסור להם בכ"פ להבא לשאול ואומרי' שכן הי' נוהגי' לפנים ומעכ"ת מראה פנים לכל צד לאו"ה והנה ישנו בזה כמה איסורי' ח"ש הוצאת כלי מבית ישראל המבואר לאסור בס' רמ"ו רנ"ב שכ"ה ונוסיף עלי' מבית ישראל המבואר לאסור בס' רמ"ו רנ"ב שכ"ה ונוסיף עלי' עשה מלאכת הוצאה עבור ישראל והעבר' ד"א בכרמלית עכ"פ והישראל עע"ג כמצוו' בפירוש וכת"ה הוסיף עוד איסור הכנה מש"ק לחול כמ"ש. והנה אם הי' אך ורק משום קטנים הצריכים למאכלים הוה מקום להתיר דחשוב כמו חולה שאב"ס כמ"ש הרמ"א בסי' שכ"ח סעי' י"ב וק"ו הוא במה דמתיר אמירה לנכרי לעשות תבשיל עבור קטן שאין לו מה לאכול דהוי אמירה למלאכה דאורייתא כש"כ כאן בנ"ד דכול' דרבנן דבזה"ז ליכא רה"ר ויש לעיין לפימ"ד במל"מ בה' מלוה אי תרי דרבנן חשוב כדאוריותא ואפשר דכול' חדא חשוב דהוצאת כלי מבי' משום מ"ע דהישראל צוה לו והיינו דבר גופא מה שעושה ועוד הוה אמירה במקום שבות וחשוב הכל שבות דשבות ואם כי במג"א כתב בס"ק י"א בשם הרד"ך דלא הותר אמירה משום חולה שאב"ס רק אם צריך הדבר לשבת היינו משום דאפשר להמתין עד מו"ש ולפי הנאמר במכתב מעכ"ת א"א להמתין עד מו"ש ועי' בפרמ"ג דג"כ נראה משום דאפשר להמתין ויש בענין זה עיון דאפשר להמתין ולהאכיל לקטן חלב ש"נ דג"כ אינו רק מדרבנן ומנ"ל למדחה דרבנן מקמ' דרבנן ונפלי' בשיטת רבותי מ"ש במג"א סי' תר"ח שיטת הרמב"ם דנראה מדברי"י בה' מ"א דבין טבל דרבנן מעציץ שאינו נקוב בין מעשר ירק צריך לעשר בשב' והקש' במג"א דבפ' ב' דיומא פליגי בזה רבי וראבר"ש וקיימ"ל כרבי דבטבל דרבנן ירק אי"צ לעשר בשבת שכן מסקנת מג"א א"כ ה"נ אפשר חלב ש"נ אינו חמור יותר וראיתי בכ"מ שמיישב שיטת הרמב"ם דס"ל אי"צ לעשר קאמר אבל ברצונו רשאי לעשר לפי"ז שוב יש מקום להתיר עבור קטנים כנ"ל אבל לגדולים בריאים לא אדע שום דרך קולא דכולה' אתנהו בי' הכא בהוצאת כלי משום מ"ע דיאמרו שצוה לו הישראל ושם איירי דהנכרי מוציא רק לצורכו ובנ"ד גופא האיסור נעשה על מה שגזר' עלי' ואפשר דעדיפא הי' לחפש מקום היתר דהנכרי יביא החלב מביתו בכלי שלו אחרי שבדק' הכלי שהוא נקי כמ"ש ברמ"א ביו"ד סי' קט"ו ולאחר הביא' לבית' יוריקו שלא ישהה בתוכו כדי זמן כבישה ומשום מלאכה הוצאה בשביל ישראל יש מקום לעשות ע"י קציצת שכר בכ"פ שיביא החלב לביתו כך וכך ועיי' במג"א סי' רע"ו וס"ק ב' כיו"ב וראיתי בבאה"ט סי' תקי"ד מה שלמד היתר ע"ד שמניחי' נכרי להדליק הנרות בביהכ"נ בעיו"ט שחל להיות בש"ק בעוד היום הגדול עפ"י דברי הנ"ל דהא היתר קציצה בהדלקת נרות בשבת היינו טעמי' דל"מ משום דהגוף נהנה ממנו מיד משא"כ בהדלקת הנ"ל שהוא רק לצורך ליל יו"ט הבא ומהני קציצה. ומ"ש מעכ"ת משום קנין בשבת דביתו קונה הנה ראיתי בס' נזר ישראל על ה"ש כלל מ"ב שהביא בשם ת' שו"מ כ"ד מי שפסק עם הנכרי על קנין חלב וכ"פ אירע שמביא' בש"ק אם אית בי' משום קנין בשבת והשיב כיון דהישראל בידו לברר לו חלב אחר לא הוה בזה קנין ובנ"ד לא אדע אם בידו של ישראל לעשות כן ואפשר דמועיל שיאמר בפירוש דלא ניחא לי' דלקני לי ביתו כדרך שנאמר באו"ח סי' תמ"ח בנכרי שמביא דורן חמץ ביו"ט אחרונה ש"פ וכיו"ב בספרי אחרונים במ"ש ליתן דורונ' להרב הדורש ולחתן ביום ש"ק כידוע ועי' במג"א סי' שכ"ה דאסור הוצאת כלי של נכרי מבית ישראל אינו רק אם נוטל מידו של ישראל ממש וכלי של ישראל אפי' מחצרו אסור עיי"ש ומ"ש מעכ"ת להחמיר משום איסור הכנה משבת לחול כמ"ש הרמ"א ומ"א בכ"מ דאפי' להביא יין להבדלה אסור לדעת מהרי"ל בשבת אפשר לומר דע"י נכרי ליכא איסורא בזה דאפי' לרבה דקיימ"ל כוותי' דהכנה דאורייתא מ"מ אין בו רק איסור עשה וכמו דאמרינן בר"פ בתרא מ' שבת דף כ"ג שבות רק בחברו שחייב חטאת ולא בשביתת בהמה עיי' מג"א סי' רס"ו וסי' ש"ה ס"ק ג' דמתיר