לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא סב

ליכא היתר הנ"ל אלא דקשיא לענ"ד לתי' המג"א ממתני' מ' חולין ד' י"ד השוחט בשבת ובתו' הקשה דהוה מומר לחלל שבת ותי' דאיירי בצניעת ועוד י"ל דפ"א לא הוה מומר ויש במפרשי' דלתי' ב' אפילו בפרהסיא איירי דרק בפ"א אפי' בפרהסיא לא נעשה מומר וקשיא דלמאי דבעי לאוקמי במזיד וכר"מ אמאי מותר למו"ש ולאחרים ודאי מותר והא בפרהסיא לעולם אסור דבת' מהרמשי"ק סי' מ"א ס"ל דבמידי דבפרהסיא אין חלוק בין תלוש למחובר ולענין זה ודאי אין לחלק בין מלאכה ע"י ישראל או ע"י נכרי כדמחלקין התוס' בין מבשל בשבת לנכרי שהביא דורן לישראל וכן יש קצת ראי' מהרמב"ם פ"א מה' שמטה ויובל דס"ל כר"מ דשביעית חמור משבת ע"כ בין בשוגג בין במזיד קונסי' אותו ובחורש שדהו פסק שאין חוכרי' ממנו כדי לזרוע אלא יהא בור' לפניו ומ"מ אם א' מותר לבנין לזרוע על חרישה זו וחרישה ודאי הוה דבר בפרהסיא במחובר ועכ"ז אינו אסור לעולם עכ"פ וגם בפ"ו מה' שבת בכמה דינים משמע שאין חילוק לענין לאחרים, והנה בת' מהרמשי"ק סי' מ"א ס"ל דלדבר מצוה בא"א בענין אחר מותר וכמו בערבה בסי' תרס"ד באין לו ערבה אחרת מותר בכתלש בשבת וא"כ ה"נ בנדון דידן הראוי' לו מפני מחלת וחולשת הגוף וגם משום שלום בית עם חמיו אשר מזונו ופרנסתו עלי' רמי' אפשר דחשוב מצוה וגם ראיתי בת' בית יצחק בח' יו"ד אם נשכר לו כבר הבית ואין מצוי' לו דירה אחרת מותר לו וכן ראיתי בת' א"ח מהה"ג מספינק' בעובדא אשר צדיק א' שכר דירת בית לצרכו וראוי' לו ואח"כ נתודע כי נבנה בשבת כיון שכבר השכיר וגם אין דירה מצוי' לו לכבודו כמו זו אפי' מצד חסידות ליכא להחמיר אלא דשם איירי בקבלנות ורק משום נכון שלא לכנוס אבל באיסור גמור אפשר דאסור והנה בנ"ד הוה ספיק' כמ"ש לעיל ואפשר יש מקום להקל ואין בידי להורות לו הדרך ואפשר בהפסק קנין הבאנק ג"כ יש להקל והנני לפני הדר"ג בבקשה להורות דרך ילכו בו וכאשר יצא הוראה בפ"ק כן אומר לו והנני עבד לעבדי ה' כ"ד. ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע''ה שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב המאוה"ג חו"ב מו"ה יושע ליב שילל נ"י אבדק"ק פעזינג יצ"ו ע"ד אי שפיר דמי כי בע"ב א' עשה שותפות עם אומן בנאי לבנות בתים לאחרים ומס שיעלה בריוח יחלקו כפי התנאים וכל מה שתעשה בענין הבנינים בין בפעולה בין בפועלים המכניס והמוציא הוא האומן ורק שיש רשות גם לישראל להשגיח על כל הנ"ל וגם יש זמן הצורך עליו ומעכ"ת הביא דברי הר"ן שהביא הרמ"א סי' רמ"ה דבגון זה שאין הפעולה מוטל על כל או"א דבר יום ביומו לא צריך הותנה דהגוי מעצמו עשה אדעתי' דנפשי' וישראל ממילא נהנה, וכש"כ בנ"ד שכל מעשה הבנין ברוב, ע"י הבנאי גוי והביא עד"ז דברי ת' חת"ס סי' כ"ח ומ"ש עליו בהרמסי"ק סי' ק"ז וסי' ק"ח דזה במעלה דרג' שהמכניס ומוציא הגוי השותף, והנה בת' פרשת מרדכי סי' י"ב חידש בדבר ברור דהתירא של הר"ן לא שייך אלא דוקא אם הגוי עשה בשבת בשותפות ומשלם לפועלים מכיסו אבל אם משלם מהשותפות א"כ הכי הם שלוחים של שניהם ומה מועיל בזה שותפות הנ"ל דשוב הוה כמו שותפות שנזכר בגמ' ספ"ק דמ' ע"ז היינו שמוטל על כל א' מיום ליום דאם לא התנו מה שעשה הגוי בשבת וישראל משלים בחול הוה הגוי שלוחו ואסור ומה לי פועל או שותפות הנ"ל וע"כ מצריך תקון הרמ"א מ"ש בסעי' ג' דישכיר לגוי חלקו או ליתן לו בקבולת ליום השבת ואם כי הטו"ז והמג"א פקפקו על היתר זה מיישב בטוב טעם ועומק דבר' ותוכן דעתו כי השכירות והקבולת אינ' להתיר' בעצם אך ורק כיון דלשותף עצמו משכירו או עשה בקבולת ועי"כ אין הישראל צריך להשלים בחול א"כ ממילא אינו שליחו והכל הגוי אדעתי' דנפשי' קעביד וא"כ היתר שכירות וקבולת הוא רק להשיג התירא של הר"ן דלא יצטרך התנו וכן לענין הפועלים כיון שהגוי עשה ע"י משכורתו או קבולת ממילא הפועלי' שלו הם בעד חלקו כולו עייש"ה והנה בנ"ד לא אדע האיך שייך שכירות או קבולת באמצע הבנין ואפשר דשייך שפיר כי מכל אמה שיבנה נותן לו כך וכך או אפשר שפיר דמי כמ"ש מעכ"ת שיותן לו פערצענט יותר ממה שמגיע לו מהשותפות ועיניו רואות מה דאפשר למיעבד בקבולת, והנה הייתי מסתפק אי שייך היתר שותפות בענין זה דלא מצינו שותפות בגמ' רק אם השותף יש לו חלק בגוף הדבר כגון בקרקע או בסחורה של חנות ואפי' בשכירות בין בקרקע בין בשאר מסחר שייך שותפות אבל לענין לעשות מלאכה דאין כאן דבר ממש מה היתר שותפות שייך בזה אלא בהרמב"ם מה' שבת פ''ו ה' י"ד נקט המשתף עם הגוי במלאכה וגו' אלמא דגם בזה שייך כנ"ל וכן הוא לשון המחבר סי' רמ"ה והרמ"א מביא עד"ז שיטת הר"ן אלא שאין דרכי להורות בפרט בעניני ש"ק דבר שאין מפורש ועתה מצאתי בס' ת"ח בשם השו"ע מה"ד ד' ח"ג סי' צ"ב אשר שם בישראלים שיש להם חזקה להעמיד בנינים להקירו יר"ה לזמן מוגבל שהדרך היותר מובחר לקבל אומן שקורין מייסטער לשותף ולעשות עמו קאנטראקט בנמוסם להיות שותף גמור ואם כי בשותפות צריך להתנות כמ"ש בסי' רמ"ה ובשותפות זה לא שייך התנו כנ"ל י"ל לא מובעי אם האומן מייסטער אינה עשה מלאכה ודאי מותר אפי' בלא התנו כמ"ש המג"א ס"ק א' וס"ק ח' ואפי' אם עשה מלאכה אינה דומה לשדה ותנור דשם נהנה בשבח שדה והנאה מסחר וזה ממלאכת שבת משא"כ בנ"ד אינה נהנה ממלאכה עצמו רק ממה שנגמר הבית ומקבל שכר יותר על ההוצאה ודעתו להתיר בפשיטות בלא שום תיקון הנ"ל ובאמת י"ל בדבריו הא בזה יש התירא של הר"ן דהא על הישראל אינה מוטל לעשות איזה מלאכה דבר יום ביומו וכן הרגיש בזה הת"ח ועכ"פ מפורש בדבריהם היתר