לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא ס

בחפץ ששם ישראל נקרא עליו מדינא אסור במפורסם עיין בפרמ"ג שם וא"כ הלא מפורש ויוצא דאם גוף הדבר אינה ש"י לא שייך מ"ע ואני תמה מ"מ לא הביא ראי' זו שהוא מפורשת לענין שבת, והנה י"ל מקום לחלק דשם בעובדא דחס"ל הי' כמו מלאכת מחובר או לצורך מחובר דהא ס"ס הני כתיתי אבנים יתחברו לקרקע והי' לאחדים משא"כ מלאכת תלוש אפשר דקיל לענין זה ע"כ הביא ממ' מ"ק דשם אפי' במחובר ממש כן הלכה אלא שנראה מדבריו שלא חשבו למחובר דמביא ס' התרומ' הנ"ל ממ"ש המחבר בסי' רמ"ד לענין מלאכת תלוש במפורסם, והנה נדון זה אפשר דלא דמי לעובדא דהרשב"א גבי ערבה או מ"ש במג"א שאין ש"י נקרא עליו דגם לדברי עובדא החס"ל דשם מתחילה עד סוף הוה של אחרים או של הפקר רק לאחרי המלאכה בא הערבה וכיו"ב ליד ישראל אבל בחטיבת עצים מהיער אפשר כי מיד בשעת החטיבה כבר נקנה למעכ"ת א"כ נעשה מלאכה בש"י ואתו יודע עד מה הוה ההתחייבות אם מיד בשעת חטיבה או יכול לחזור ולברור בעצים אחרים וכיו"ב בת' שו"מ דאם יכול לחזור בו אין שם ש"י עליו ומעכ"ת בזה לפנים ואפשר כי בידו להתנות עם השררה כנ"ל ומ"מ ודאי ההיתר מ"ש מעכ"ת שכן המנהג בכל חטיבת עצים בהגלילות הנ"ל בזה וגם מ"ע ליכא כמ"ש בסי' רמ"ג ובת' ערוגת הבושם לסי' נ"ג דעובדא דזעגווערק לא מצא היתר אפי' אם המנהג בקבלנות רק מפני שהזעגער והזעגווערק בביתו ורשות ש"י אבל על ההולכת עצים מן היער לא העיר כלל שם משמע דבזה מהני התירא מפני שג"כ הי' כך במנהג' עפ"י קבלנות ונוסיף עוד מ"ש כה"ת דיש לתלות בהתירה כי השררה לעצמו בעצי יער שלו חוטבים עצים אלא שתליא בשיטת הרמב"ם ותוס' הובא בסי' רמ"ג עיי"ש בטו"ז ומג"א לענין קבלנות שדה, ועכ"פ לענין התירא סגיא כמ"ש לעיל ואם יסכים אתנו הגאב"ד נ"י הנני כמשיבה להתירא. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן ע"ב שוכ"ט על ראש ידידי הרבני המופל' כש"ת מהו' שלמה סג"ל צ"מ נ"י אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי ומפני טרדות רבות לא באתי עד הלום להשיב בדבר הלכה ועתה באתי ע"ד ישראל א' ש"ש ויש לו מסחר עצים להעמיד על בנין בתים והוא כמ"כ (בויאונטמרנעהמער) והבוי מייסטער שותפו ממש ונכתב בערכאות כדר"מ ויש לו ריוח על הנ"ל לפי חשבון ועתה א' מאנשי דל"מ שאינ' מש"ש רוצה לבנות בית ע"י אונטערנעהמער רק בתנאי שיעשה מלאכה זו גם בשבת ועתה שאלתו אם יש לחוש בזה משום מסייע ידי ע"ע ואיז' דרך בהנ"ל ע"כ הנה השאלה זו הוה כמו הך דמשכיל זוטרי ומשליך רברבי לענין מסייע הי' אפשר דרך היתר עיין בת' נטע שורק סי' י"ט אבל לא אדע איזה דרך היתר שיהי' פועלי' עושין מלאכה בשבת ואפשר כי דעתו דההיתר עשה שותפות הגוי ועפ"י דברי הר"ן שפסקי הרמ"א סי' רמ"ה דהאיך על שניהם להתעסק במלאכה או במסחר ואין כאן תשלומי' מיום ליום אם הגוי עשה מלאכה או מסחר בשבת אדעתא דנפשיה כעביד והישראל ממילא נהנה מזה, בזה יש ב' תשו' חדא הלא כתב בת' פרשת מרדכי י"ב דההיתר זה לא שייך רק אם השותף גוי מוציא ומכניס הפועלי' ומשלם להם מכיסו אבל אם התשלומי' מהשותפ' ה"ה הפועלי' שלוח' של ישראל ושל גוי בשותפ' ואסור גם לשיטת הר"ן ובעסק זה לא אדע האיך שייך דהגוי בוימייס' שותפו ישלם לפועלי' מכיסו ויבא בשכרו זו חדא, שניח מ"ש בת' תשורש ש"י סי' קכ"ה דאם העסק על אופן כך שעכ"ח יעשה מלאכה בשבת הוה קובע מלאכתו בשבת וזה אסור בין בקבולת בין באריסות וכן בשותפו' כמ"ש במג"א סי' ש"ז דאם אמר לקנות דבר מה ואין מצוי' לו לקנות רק ביום השבת וא"כ בנ"ד דהבונה ביתו אין ברצונו רק שיעשה מלאכת הבנין גם ביום השבת א"כ אם יאמר לשותפו גוי לקבל מלאכת בענין כזה הוה כמצוו' לו לעשות גם ביום שבת והוה כקובע למלאכ' ע"י שבת וכן נמשך איסור זה גם על הפועלי' אשר בל"ס צריכי' הנ"ל כשאר שכירי יום ואסור מדינא לענ"ד ע"כ אין אתי יודע היתר בזה מפני מלאכת הבנין ביש"ק וע"כ א"א לי להשיב ע"ד משום מסייע יע"ע דבל"ז אסור בחמירת' ואפשר כי איזה רב ומורה הורה לו דרך שאין אתי עד מנה ועל מנה ע"כ יחקור הדברים להודיעני כל בל"ז א"א לי לומר דבר. והנני לסיים בברכה ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ויינקלער. סימן ע"ג שוכ"ט על ראש ידידי הרבני המופלא בתו"ש כש"ת מו"ה ר' יחיאל הלוי ראזענפעלד נ"י. אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ בא לידי ע"ד כי מסחרו בבית דירתו יורד מטה מטה ושינוי מקום אשר כנראה הוא מוכשר יותר לטיב המסחר הנ"ל אך ורק בהבנתו את הבית לא שבת ביוש"ק והבונה עשה בקבלנות והא מבואר בסי' רמ"ד דעכ"פ אין נכון ליכנס בבית כזה ושאל את פי ידידי כבוד הג' מהו' פנחס רב"ד דק"ק גראסווארדיין והראה לו דברי ת' א"א או"ח סי' י"ד להמתין לכנוס לתוכו כ"כ שבתות שהם בכדי שיעשו רק כי הניח בצ"ע ע"כ שאלה נפשו היפה עד"ז בהסכמת הג' רב"ד נ"י והנה במכתבו לא פירש האיך היה הענין בקבלנות אם קבלנות גמורה דהיינו שהכל הי' משל הבונה (בוימייסטער) דאז מסקנת הטו"ז דגם אין כאן נכון להחמיר וכן דעת המחה"ש בדעת מג"א ס"ק י' ומ"ש המג"א בסי' י"א דמדינא מותר כיון שקצב עם הנכרי היינו רק קצב על המלאכה אבל העצים ואבנים של ישראל וכמו עובדא דמ"ז מ"ק והיינו שקרא המג"א קציצה דכן נאמר בש"ס ובש"ע לקמן רנ"ב קציצה על המלאכה בדברי' שנעשה בחפצים של ישראל בזה נכון להחמיר אבל בקבלנות גמורה אפי' בנכון אין להחמיר אבל בקבלנות גמורה אפי' בנכון אין להחמיר וכן משמע מסתימת דברי חי"א כלל ג' סי' ז'