לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא נט

להשכיר הבית להאומנים וכמ"ש בנוב"י מהדו"ת סי' כ"ח וכ"כ בשם ת' תודת שלמים ואפשר בנ"ד דהבית רחוק ומיוחד למלאכת לבנים היינו בית השרפה לכ"ע ליכא חשדה דהא הוה חוץ לתחום דלא שייך חשדה מ"ע מה הפסד לא ישכיר להם בדבר מועט והנה להלכה אין דבר חולץ בין דברי לדברי ת' פרי השדה רק הטעמים חולקי' ועי' בת' נטע שורק סי' י"ד ות' כת"ס סי' מ"א במ"ש ע"ד פיה"מ להרמב"ם הנ"ל והנה בנ"ד יש קצת פקפוק דממ"ש כי הפועלי' הבקיא' אשר בידם להחזיק חום התנור ביום ש"ק בלא היסק וכעת נראה כי לא יועיל כלום אם כן נראה שמפקיד הבע"ב לעשות מלאכת הלבנים גם ביום ש"ק וזה אסור לדעת מרן חת"ס סי' נ"ט וכן איתא להדיא בדברי הרא"ש פ' השואל מ' שבת אבריית' דהשוכר את הפועל אשר בזה פי' החת"ס מ"ש בטור בקבלנות ובהרא"ש כתוב בהבלע' וידוע מ"ש בב"י בשם מהרי"א ומחלוקת הב"ח ומג"א סי' רמ"ג ועי' תו"ש ות' מהרמשי"ק סי' צ"ו צ"ז ולדבריה' הפי' קבלנות בהבלע' דהיינו מכל אלף כ"כ בלא הקפדה של יום ש"ק ואסור להזכיר יום ש"ק דהיינו בהבלע' ע"כ צריך להזהיר בדברי' במ"ש לא ידבר עמהם כמ"ש. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ידידוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע"א שוכ"ט על ראש ידידי ה"ה הרב הגדול חו"ב יו"ש הנגיד מו"ה עקיבא בלוי נ"י אבן יקר בק"ק קראסנא יצ"ו. וק"מ בא לידי בשאלת הלכה למעשה אשר כך העובדא שמעכ"ת מחזיק השכירות מנשרר' ומתנאי השכירות כי השררה מחויב ליתן לו מקום ביער לחטוב עצים ב' יאך בכל שנה בשנה ועד כה עשו הכל משרתי השררה אך בשנה זו אשר טרודים בעבודת השדה עליו שכירות החוטבים והמנהג שם בכ"מ כי נשכרים דרך קבלנות עד כמה קוואדראט שחטבו ינתן לך כו"כ ומדי שבוע בשבוע באים לחשבון ומעתה החוטבים גם בש"ק אין ברצונם לשבות מחטיבה זו והתנאי עמהם לא יועיל כי ירצו וגם כי הזמן קצוב וקצור עד אימתי ברשותו לחטוב כנ"ל. והנה מעכ"ת הביא דברי שו"ע סי' רמ"ג דבקבלנות אשר מפורסם במנהג קבלנות ליכא חששא גם משום מ"ע ליכא והוסיף מעכ"ת להשמר במ"ע בזה כי גם בע"ד השררה חוטבים ויתלו בי' והנה ראיתי בשו"ת חסד לאברהם ח"ב סי' כ"ז אשר שם העבודא כי יהוד' קיבלו מיד המלכות להוליך אבנים על הדרכים ולכתתם למען תקון הדרכים והנכרים עושים בקבולת כמנהגם והוסיף ג"כ להתירה כיון שדבר עצמו אינו של ישראל ואין שם ישראל נקרא עליו לא שייך מ"ע והביא' ראי' ממ' מ"ק דף י"א במלאכ' אבלים שהי' אריסים יעשו אחרים תחתיהם ולא חיישינן למ"ע וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' ש"פ והא כתבו התוס' מ' שבת דף י"ז ע"ב דיש לילף מלאכת שבת מאבל וכ"נ מדברי ירושלמי שמביאים שם בתוס' (אלא שנראה דלא כ"ע היא עי"ש בתוס') והנה צ"ע לפי"ז במ"ש המרדכי בפ"ק דמ' שבת גבי קבלת מכס ובהג"א סי' פ"ק דמ' ע"ז גבי קבלת עשיית מטבעות הביאה המחבר ורמ"א סי' רמ"ד והא שם ג"כ גוף המכס והמטבעות אינו של ישראל וכמ"ש המג"א ס"ק י"ט לענין שמיעת קול שאינה ש"י עיי"ש ביד אפרים וא"כ לא יהי' שייך אסורה משום מ"ע ועיין בב"י שם שהקשה באמת דהא הוה מלאכה פרהסיא ותי' דגם זה משום פסידא התירו ולסברא הנ"ל אין כאן קושיא מעיקרא וראיתי בפרמ"ג ע"ד מג"א ס"ק ח"י דפירש באריכות מפני מה לא שייך בי' אסורה דשכר שבת ולא קשיא לי' משום מידי דפרהסיא ותי' כנ"ל דאין גוף המכס ומטבע של ישראל ומכ"ש הרמ"א סי' רמ"ג לענין אם המרחץ בשכירות ביד ישראל עי"ש במג"א וט"ז דשם ס"ל לאו דוקא שכירות דגם בקנה מותר אם מיד משכירה לנכרי ולא נקרא ש"י עליו אלא דבא"ר ס"ל לחלק דגבי שכירות מותר אפי' ישב שם זמן רב ובקנה דוקא בלא ישב בו ושם כתב בפרפ"ג להחמיר כדברי מג"א וטו"ז דגם בשכירות אין מתירין בלא זמן קצר וא"כ צ"ל דגם כאן איירי במכס ובמטבע דמיד השכירה לגוי על השבתות וא"כ לפי"ז הא לשיטתם אז אין חלוק בין שהמכס והמטבע ש"י כיון שמיד משכירה לגוי וכדמשמע ג"כ מדברי המרדכי והג"א הנ"ל וא"כ מה הוסיף הפרמ"ג וגם קשה מה זה שהקשה הב"י משום מידי דפרהסיא והא הוא עצמו הביא בסי' רמ"ג דברי הגאונים דמתירין בהאי גוונא ואם כי לא הביא הלכה זו שם בשו"ע מ"מ משמע לדברי הרמ"א ומג"א שם דלא הוה במחלוקת ועוד אפי' במחלוקת שנוי' עכ"ז לא הוה לי' להקשות בפשיטות ע"ד המרדכי דהוה מידי דפרהסיא וכי דוחק לומר כי המרדכי ס"ל בשם מהר"ם כדברי הגאונים וצ"ל דשאני התם דאייר' במשכיר' המרחץ לגוי ונשאר בידו במכניס ומוציא ע"י מכל כל ואין לישראל שום עסק בו משא"כ הכא שמשכירו רק לשבתות וכל ימי החול הוא ביד ישראל מכל כל פשיטא דאיכא משום מ"ע דהא כ"ע רואים שעיקר השכירות בידו ורשותו של ישראל א"כ הדמיון מ"ש הפרמ"ג אינה עולה לתרץ מ"מ דל"ק לי' משום פרהסיא ומ"ש המג"א בס"ק י"ט גבי מטבע שאין השמעת קול ש"י הא ענין אח' דקאי מ"ש בסי' רנ"ב גבי רחיים דמשום השמעת קול הוה זלותא דשבת ולא משום מ"ע וכמ"ש הי"א בזה קאמר כיון דהשמעת קול הוה במטבע של מלך ולא ש"י וליכא בזה זלותא אבל משום לת' דמ"ע אין נ"מ בזה ועיין בשו"ת ערוגת הבושם סי' כ"ג, והדרא להנ"ל דליכא מכאן ראי' ולא תיובתא לסברת חסד לאברהם הנ"ל אלא שנלענ"ד ראי' מפורשת לדברי חס"ל מדברי מג"א סי' רנ"ב ממ"ש המחבר במלאכת מטלטלין בדבר מפורסם שהוא לצורך ישראל דטוב להחמיר דמשמע מדינא מותר ובסי' רמ"ד פוסק בפשיטות דאפילו בתלוש שהוא במקום מפורסם של ישראל אסור כמו מחובר ומחלק המג"א דדבר שאין שם ישראל נקרא על החפץ רק שעשה לצורך ישראל כמו גבי ערבה בסי' תרס"ד מדברי ת' הרשב"א דנכון להחמיר ולא מדינא אם יש לו ערבה בלא"ה אבל אם עשה מלאכה