לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא נח

צריך שותפות כדרך השותפין וזה ודאי טעמו של מהר"ם שיק בדרעש מאשין שאין מצריך רק שותפות כ"ש, והנה בנד"ז לא פרשת דבריך האיך הוא בדרך העולם במלאכה זו, ומעתה אם כן הוא לענ"ד יש בו די סמך להתיר' עכ"ז טוב להשכיר כמ"ש בת' בית יצחק כי בט"ז מתדנזי' בשו"ת אם בבית ישראל מהני כל הנ"ל, ורק בת' שמלת בנימין התיר והתנה בסוף הספר שהמלאכה הוא בעיר קטנה ולא שכיחי' אורחים כ"כ וגם כי כל פרנסתו בעסק זו. וראיתי מ"ש ע"ד מה שהבאתי לחלק (בסי' הנ"ל) בין פועלים ובין קבלנות משום דבפועלי יום צייתי וכסברת פרשת מרדכי ופקפק דנכרי לאו דינא גמירי, לענ"ד אין לדין בידיעת הגוי רק האיך שהענין מסתב' לחלק בכך בכללו, ובאמת מה שאמרת לחלק דכאן תלי' בזמן מלאכה וע"י רוצי' הבעלי מלאכות מרווח ליה לבע"ב שיאמר קלו מעשיכם, הוא סברא נכונה, ובאמת כך מתאחד עם סברא דידי רק שלא הועתק כל הצורך בספר וד"ל כי ציית ולא ציית תלי' בזה. וראיתי מ"ש בת' דרך השטר שכירות, והנה בחו"מ סי' שי"ב מבואר האיך נקנה הבית בשכירות והוא כשאר מחובר בכסף בשטר ובחזקה עיי"ש. ושכירות בתים הללו מפורסם שנעשים אפי' בלא שטר, וגם לא אדע למה יגרע בעיני' לעשות שטר גם כלשון המדינה ומת' בית יצחק מבואר שמקפיד אך ורק שיהי' מפורסם. מ"ש עלי עמ"ש (בסי' י"ז) ע"ד עניני קדושה שצריך הש"ץ לאמור ולהשמיע קולו בקק"ק ואתה מזכיר לפני כי בעת הסתופפך בישיבתנו נהגתי להיפך והנה אמת הדבר ואח"כ תוה' הייתי על מנהג זה דהא בסי' נ"ז אפי' בברכה הלכה כי גם הש"ץ יאמר ברוך ה' וגו' וכן בברהה"ז יאמר המברך שלא יוציא א"ע מן הכלל וגם כי צריך להתנהג כעיקר התקנה מי שאינו בקי להוציא, ועכ"ח מ"ש במג"א סי' קכ"ה כי הציבור לא יאמרו נקדישך וכן בדברי קדוש קדוש היינו רק הציבור אבל הש"ץ יאמר הכל והוא כהקהל והא הגר"א מחזיק בדעת המחבר וכדברי מג"א ולא כהטו"ז וכתב הטעם דהוי כמו קדיש שהציבור אין עונין כל הקדיש רק אמיהש"ר, וא"כ דומה לזה הכא כהתם דגם הש"ץ עונה עמהם אמן ויהש"ר הה"ד הכא יאמר קק"ק ושאר קדושה שהוא עיקר, ואח"כ ראיתי בסידור יעב"ץ שציין בסדר נקדישך הש"ץ לבד וקק"ק העם עם סש"ז וכן כולו עם הש"ץ. אלמא דס"ל הכי דהש"ץ אומר כולו, ודברי המחבר ומג"א לא נאמרו רק כלפי מ"ש הציבור ע"כ העיקר כמ"ש שם לתשו' הנ"ל. או"נ דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן ע' שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב האברך חוב"ק יר"ש כש"ת מו"ה אפרים ר"פ נ"י דומ"ץ ק"ק מאקאווא יצ"ו. עתה באתי ע"ד אשר מי שיש לו מלאכת לבנים שחופרי' בקרקע שלו ושני נכרי' עליהם עריכת תוארם ושנים אשר עליהם מלאכ' השרפה בכבשן הנהוג ודרך מחיר מלאכתם ע"י קבולת מאלף לבנים כו"כ וכן נהוג בכל מדינא ומדינה אך ורק ע"י קבולת וגם הוא חוץ לתחום וענותנותו הרבני ע"ד דרך התיר, והנה כבר הארכתי בס"ד בספרי לב"מ סי' א' ושם עצת דעתי להקנות להם דבר מה מסכום לבנים וממדת הקרקע מפני דברי ת' מהרמשי"ק סי' צ"ו צ"ז שחשש לסברת מג"א סי' רמ"ד משום חה"ש כמ"ש בפיה"מ להרמב"ם מס' ע"ז דע"כ אסור במרחץ שנקרא על שמו היינו דהנכרים יאמרו דישראל לא מינטר שבת וביש לגוי חלק מה אפי' דבר מועט בגוף המלאכה אי"כ משום חה"ש עייש"ה אבל מ"ש בת' פרי השדה שהביא מעכ"ת משום דלא יהי' בבית' ש"י שהחמיר בס' מנחת כהן לא אדע מה ענין בית ישראל על שטחי קרקע והלא בתנאי התנה במד' שלא יהי' המלאכה במחובר לקרקע וסתמ' מ"ש מחובר היינו קרקע של ישראל כמו בנין בית ומלאכה שדהו שנזכר בגמ' פ"ק דמ' ע"ז ולדברי' הלא בכלל בית ישראל ולמה לי בזה תנאי מיוחד עד"ז ומיהו ראיתי בספר התרומ' ה' שבת שהוכיח דפלוגתא רבנן ורשב"א דעכ"ח איירי לצורך מחובר דאי בנין בית עצמו גם רבנן אסרו דהא ברשות' הוא וכן ראיתי בחי"א מה שהשיג ע"ד הנוב"י מהדו"ק שכתב צד היתר בבנין בית אם דרכו בקבלנות בעיר הנ"ל דמדברי ס' התרומה מוכח דלא מהני היתר הנ"ל ולא אדע האיך מוכח מניה דאפי' דרכ' בכך דהא אריסות השדה מותר מה"ט ודאי הוה השדה ברשות' ועוד הא הביא בזה מחלוקת ר"ת והר"י שבתוס' והא מבואר בתוס' בטעמי' לאסורי' משום דדרך בנין בית ע"י שכירי יום משא"כ אריסות שדה ובת' מהרמשי"ק העיר בזה ע"ד ת' נוב"י מהדו"ת מאשר התיר מלאכת קארטען פאבריק ע"י קבולת והא הוה בביתו של ישראל ודבר זה מתורת ירושלמי למדנו הביאו התוס' ספ"ק מ' ע"ז והוא לענין מלאכ' תלוש בקבולת דאינו מותר רק בבית גוי וכמ"ש הש"ע סי' רנ"ב ובסי' רמ"ד סק"א בטו"ז הביא בשם ר''ש דהשפחות לא יתעסקו במלאכת תפירה בבית ישראל ופשט דברי' אפי' במלאכת עצמן מפני החשד דיאמרו שעושי בשל ישראל ובלא קבולת ועי' במ' כריתות דף ט' בתוס' גר תושב דס"ל בשם רי' דמותרי' בבית ישראל במלאכת עצמן והנה נראה מדברי ת' מהרמשי"ק דבדבר שהוא מפורסם לכל שאין דרך מלאכה זו רק בקבולת לא שייך חשדה אפי' בביתו של ישראל ולא נאמרו בירושלמי רק בדברים שדרכ' בכך ובכך כלומר בין בקבולת בין בשכירי יום אבל בדברי' שכול' או רוב' דרכ' בקבולת לא שייך חשדה אפילו בביתו של ישרא ובת' שמלת בנימין ראיתי דלא שייך בית ישראל רק בית ממש שמיוחד לדור בתוכו יוצא ונכנס בו בין בשבת בין בחול אבל אם הבית חלוק ומיוחד לבית אומנו' וביום ש"ק סגור ומסוגר נגד בתי גוואי ולא יראה הבע"ב שם ביום ש"ק אינ' מן החומר' זו ועוד הביא בשם ת' מהריט"ץ ג"כ כס' מהרמשי"ק דהאיך דלא שייך מראית עיין מפני פרסום הקבולת אפי' בביתו של ישראל ומ"מ צוה