לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא נד
Levushe Mordekhai Orach Chaim tanina 54 · לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא · free full Hebrew text
Open in the reader →המס קאמיסיאן קובעי' זמן ההערכ' לי' ש"ק האם מותר לישראל לילך למקומו ולבקש ע"כ שלא יגביה' השער די מתכונתו ומעכ"ת הביא סמוכים להתיר ולאסור והנה עיין בת' מהרמשי"ק סי' קל"א בענין שכירת האוראנדע בש"ק שהוא די חייו ופרנסתו והביא שם דברי מג"א סי' רמ"ד לדמות למכס שהתירה שהוא להציל מידם והתיר לשכור ע"י נכרי או לכתוב ולערוך אפערט מע"ש אם כי בשבת יפתח ויגמור הקנין בשבת ומשמע דבעצמו עכ"פ אסור וכן בת' נהרי אפרסמון סי' ז' כיו"ב והנה לפימ"ש מעכ"ת שאין לחוש רק להוספה מועטת ודאי כגון זה יש להחמיר אבל אם ישנם בהקאמיסיאן שונאי ישראל ר"ל אשר בכיוון מגביה' המס על ישראל עד אין אפשר די שאת כידוע בעוה"ר באיזה גלילות אפשר לדמות למ"ד ר"פ מי שהחשיך, ובכגון זה אני אינו אומר לא היתר ולא איסור ואני מעלים עין כיו"ב. ראיתי מ"ש על דברי טו"ז סי' קכ"ט ביו"ד ס"ק ב' במה שהקשה על רמ"א ביש סדקי' או נקבים בפתח אם כי סבר הגוי הוה כפתח פתוח והקשה הטו"ז אמאי יהא אסור הא בסי' קכ"ח סעי' ג' פסק להיפך ותמוה' למעכ"ת דמה קושיא דאדרבה הרמ"א אהיתרא מהדר דאז מותר כמ"ש בד"מ, כת"ד ובעיני תמיהה' תמיהה רבה דהטו"ז לא קאי כלל אדברי הרמ"א אך ורק אדברי ב"י בשם הר"ן במ"ש דאם ביד ישראל לבא פתאום בלא ראות הגוי מירתת הגוי והיין מותר וע"ז מפ' כי אם יש חלון בפתח הבית ויכול לראות בביאת ישראל היין אסור עד"ז סובב קושיא הטו"ז דהא המחבר בעצמו בסי' קכ"ח פסק אם יש נקבים דיכול הישראל לראות מעשה הגוי היין מותר, וידעתי כי הלשון של הטו"ז במ"ש בלשונו על הר"ב אשר בזה רגילים כוונת הטו"ז והש"ך אהרמ"א אבל בכאן אינם כן רק אדברי ב"י וזכר לשון רב מאשר כבר הזכיר בלשונו ב"י וידייק היטב בדברי הטו"ז ויראה כי כן הדברים. ראיתי מה שהעיר מעכ"ת ע"ד הגהות הב"ח מ' פסחים ד' פ"ה במה שתי' התוס' על קושי' הרשב"א דהאיך ילפינן בזבחים דף צ"ז מל"ת ממנו עד בוקר דאין עדל"ת שבמקדש דשאני הכא דאפשר לקיים שניהם ע"י גומר' ותי' ר"ח דלרבא דקאמר לעיל דע"י גומרת' מפסיד קדשים וע"כ אין נמני' על מוח שבקוליתא ניחא והגיה הב"ח דס"ל האי סוגי' דיש ודאי הפסד קדשים ולא כרבא דאמר דלמא תלי' בי' נור' וכו' משמע דאם ליכא רק חשש' חשיב אפשר לקיים את שניהם והא שם בג' זבחים דף צ"ז הוא רבא מרא דהאי הלכתא דאין עדל"ת שבמקדש והדק"ל והנה קושיא עצומה הוא וכדומה כי שמעתי פ"א קושי' זו מן תלמוד מופלג, ולמען ליישב דברי רבינו הב"ח נלענ"ד דהא יש לדקדק בדברי' עוד במה דס"ל כי לרבא אינה ודאי מפסיד קדשים ובתוס' מ' זבחים ד' הנ"ל קאמר בהדיא דא"א ע"י הגומרת בלא הפסד קדשים ושגם אביי מודה לי' בזה רק דלהפסד אין חששא לדידי' עכ"פ חזינן דס"ל להתוס' דיש ודאי הפסד לטעמי' דרבא, אלא שיש לדקדק לס' התוס' בלישנא דרבא דקאמר בלשון דלמא משמע דאינה רק חששא והנה עוד י"כ בדברי רבא דקאמר מפסיד ליה בידים ע"כ נלענ"ד דאביי ורבא לשיטתן דבמ' זבחים דף ע"ה פליגו אביי ורבא אליבא דר"ש דס"ל דמותר להביא קדשים לבית הפסול דהיינו באשם ושלמים דנתערבו או בכור בפסח דרבנן ס"ל דירעו עד שיסתעבו ויפדו במומן ור"ש ס"ל דיאכל כחמור שבהם ואם כי שלמים ובכור ב' ימים וליל א' ופסח ואשם יום ולילה וס"ל לאביי דאפי' לכתחלה מתיר ר"ש ורבא ס"ל דוקא בדיעבד שנתערבו עיי"ש לענין תרומה ושביעית א"כ לפי"ז י"ל דרבא גם כן ס"ל כסברת אביי דעכ"פ לר"ש דלא חייש כ"כ לענין להביא קדשים לבית הפסול והוה הפסד קדשים מ"מ מוטב מלנתק כרעי' וה"נ שם דקאי אביי ורבא בטעמי' דאין נמנים על מוח שבקולית' מסתמא קאמרי' טעמייה' לכ"ע אפי' לר"ש וא"כ הא אם לא ימנו על המוח שבקוכית' יעשו נותר ובלא"ה יבא לידי הפסד אלא דלא הוה בידים ע"כ קאמר ודייק רבא דהכא לענין גומרתא הוה בידים וגרוע ואסור אפי' לר"ש אלא דהוה מקום לומר דלהפסד כ"ש לא חייש כמו להביא קדשים לבית הפסול דאינה רק ספיקא ואפשר שלא יביא לבית הפסול אם זריז ויאכל כחמור שבו הה"ד בהפסד מעוטא לא חייש כגון כפחות מכזית להכי קאמר דלמא תלי בי' כור' כלומר וישרף יותר והוה בידים אז אפי' ספיקא אסור אפי' לר"ש משום עושה בידים ולכתחלה אין היתר לר"ש ואביי הא ס"ל שם דגם לכתחלה מותר בספיקא ולהפסד מיעוט אינה חושש כ"ז כאן אבל הא התם בזבחים דף ע"ה הקשה אביי לרבא ועמד בקושיא וי"ל דהודה לאביי דלר"ש מותר לכתחילה ועכ"ח צ"ל דסברת רבא לעיל לא שייך רק אליבא דרבנן ולדידהו דמחמירים בספיקא והה"ד י"ל גם בהפסד מועט חששו לפי"ז י"ל דשם בזבחים דף צ"ז קאי לאחר שהודה לאביי ולאחר חזרה ל"ש לומר דלמא תלו נורא דלרבנן גם להפסד מיעוט חוששין וזה אינו ספיקא אלא ודאי דא"א בלא שריפה מועטת במוח בשורף ע"י גומרתא בעצם עד שיגיע למוח וא"כ דברי הגהות הב"ח עולי' כהוגן דכוונתו בפשיטות למה דס"ל לרבא לעיל אינה רק ספיקא ולא שייך אי אפשר לקיים שניהם אלא באיסור וגו' דהרי במ' זבחים קאי לאחר חזרה והפסד מיעוט וזה ודאי כנ"ל וראיתי מ"ש ע"ד פריש' בסי' קפ"א במה דדרשינן והתקדשתם וגו' אני ה' אלקיכם זו ברכה ועני' ילפינן חיוב מים אחרונים מ"ט לא נאמר כן בכל הברכות ותי' דלא מצינו ברכה מה"ת רק ברה"מ וק"ל דהא כמה דעות ס"ל דגם ברכה מעין ג' מה"ת אפי"ה אין צריכי' מ"א והנה אין ספר דרישה תח"י אבל הא פשוט דקרא אסמכתא דלא נוטלין רק משום מלח סדומית אלא שמיישב מאסמכתא לאוקמי' במה דשייך אדאורייתא ואי הוה כל הברכות מה"ת אין שייך לדרוש אסמכתא הנ"ל רק על הסעודה של לחם.