לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא מט

בזה התוס' וכתבו שהי' חוץ לד' אמות וכ"כ הרא"ש ובנ"י בשם הרמ"ה דדוק' לקרות וללמוד לעצמ' כדרכ' אסור אבל לכבוד רבים אין כאן משום לועג לרש כש"כ די"ל כן בלשון רש"י ז"ל כנ"ל. והנני לסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן נ"ח. שלום וישע רב על ראש ידידי ה"ה כבוד הרב הגדול חריף ובקי עצום יראת ד' אוצרו כש"ת מו"ה נתן פ"פ אב"י ק"ק ש' טאריאן יצ"ו. אחדש"ה ע"ד איש אחד בן תורה ירא ה' מופלא אשר ע"י שנלקח לצבא המדינה מוכרח לכתוב ביום ש"ק כי מעשה הכתב זה עבודתו ושם ג"כ איש כשר במלאכ' זו והוא ע"ה ובראות' כי הרבני אין ברצונו במלאכה בש"ק והוא חושב כיון שהוא בל"ז עוסק במכתבי' מה בין מעט להרבה ע"כ הוא כותב במקומו וכ"מ עד"ז הספק דמ"ש בעצמו הוא אונס ורחמנא פטרו משא"כ בעד אחרים הוא ברצונו ע"כ מסופק ושואל איז' דבר יקדים אונס לרצון וכת"ה ברב בקיאות' הביא סמוכי' דלא שייך כאן משום שליחות (דאשלד"ע וגם כי לדעת ס בית מאיר ות' חת"ס לענין מלאכת שבת אינו בכלל שליחות דהקפיד' שינוח הגוף והא נייח והוה כמו מצוה שבגופ') או משום מסיים וגם שהוא קודם לומר אני מזכה בעצמי דמה חזית להיפך והביא ראיות רבות כדרכו בקודש והנה מקדמי דנא הערותי ע"ד בית מאיר וחת"ס במ"ש דלא שייך שליחות במלאכת שבת דהתורה הקפידה שינוח והא נייח גופ' והוה כמצוה שבגופ' ולפימ"ש במל"מ בפ"ג מה"ג ע"ד הרמב"ם במ"ש דאם עשה הגנב שליח לשחוט בשבת השליח חייב ופירש המל"מ דבטביחה גופא חידוש היא דיש שליח לד"ע והיינו אם אין שם שליחות לד"ע אחר כגון כשאמר לו סתם שחט אבל באמר לו שחוט בשבת דלענין זה ודאי אשלד"ע א"כ בטלה השליחות לגמרי וז"ש שלא יתעכב ע"מ ד"א א"כ עכ"ח ס"ל שדעת הרמב"ם דשייך שליחות לענין מלאכה שבת דאל"כ אמאי בטל שליחות וכי אם יאמר לו דבשעת טביחה שיאכל איסור דל"ש שליחות כמ"ש בגמ' דזה נהנה וזה מתחייב' לא אמרינן וכי זה נמי נימא דבטל השליחות אתמה והנה בת' אמרי אש סי נ"ב מצדיק במה שנהגו בימים ההם ברצון דד"מ שע"י רצי כסף מעמידי' נערי ישראל במקום חשובי בני תורה ונשאל עד"ז ממתניתין דמ' תרומות והאיך מעמידי' לעבור עבירות חילול ש"ק וכיו"ב ומבאר באר היטב עפימ"ש בסי' רמ"ח דמותר לפרוש בשייר' מי' ג' קודם שבת, אם כי יגיע למדבר בי' ש"ק ויהי מוכרחי' לחלל ש"ק כיון דאז נדח' מפני פק"נ ואין החלול לפני' מיד היתר גמור הוא ודעת המחבר אפי' בודאי ולדעת מהריב"ל בספק' עייש"ה וע"כ ג"כ בשעה שנלקח בצבא אין החילול עומד לפניו ואח"כ נדחה מפני פקו"נ ודברי הרמב"ן וכיו"ב ידועי' ומסקנתי' דדוקא בעכ"ח למסור אותו חמור אסורא כמ"ש בנוב"י מהד"ת אבל ברצונו אין שום איסור אפי' בגרמא וכיון שכן דיש בזה משום פקו"נ והא בפקו"נ מותר גם לאחרים לחלל עבורו כמ"ש גמרא ערוכה מ' יומא והנה באמת כבר העירו שיטות ראשונים הובא במ' יומא בדברי הרא"ש בחולה שצריך לאכול בשבת ונבלה מוכנת לפניו אם נתיר לשחוט עבורו דבאוכל נבילה החולה עצמו עושה מעשה איסור ונדחה מפני פקו"נ משא"כ שחיטה שהוא ע"י אחרים ובאיסור סקילה והראב"ד השיב כי הדברים כנים בסבר' זו ומ"מ יותר נתיר לשחוט דשבת קיל דבלא"ה נדחה דא"א שלא יהי' קטן בעולם זמן מילתו ובלא"ה נדחה איסור חבורה עיין ת' מרן חת"ס סי' ע"ט באו"ח ובשם הרמב"ם הביא הרא"ש דיותר יש להתיר לשחוט דשבת הותרה אצל פקו"נ משא"כ שאר איסורי' ולא זכיתי להבין מדברי מרן חת"ס או"ח סי' פ"ז במ"ש שאין שום חילוק בין בעצמו או ע"י אחרים לכל הוא מצוה להציל והפוסקי' לא נחתו להסתפק משו"ה בזה והלא כך היתה שאילת ראשונים בדברי הרא"ש ועיי' בדברי' סי' ע"ט ועי' בתוס' יוה"כ בסוף הסוגי' במ' יומא שם במ"ד דשמואל ל"ל פירכ' דוחי בהם אפי' בספק מ"מ מנ"ל דמותר גם לאחרים לעבור בעבור הצלת נפשו ומתרץ דכן ילפינן מבא במחתרת כמ"ש במ' סנהדרין דף ע"ב כמ"ש ר"י דיליף מבא במחתרת לענין פקו"נ ושם דרשינן והוכ' ביד כל אדם ואפשר לפי"ז אפי' אם שם במעמד בע"ב ומתעצל להציל עצמו בהכאת הבא במחתרת דסתמא נאמר והא לדעת החת"ס סי' פ"ג אין שום חילוק ועוד וכי נימא מי שצריך לאכול ובידו לשחוט בשבת ואינו רוצה לשחוט וכי אין מצוה לשחוט עבור' וכמ"ש לענין יולד' בתוך ג"י ביוה"כ מאכילי' אותו בע"כ וצ"ל דאינו דומה מ"ש הר"ש בשם הירושלמי' ס' מ' פאה דהכ' משום חומר איסורא נפשו קצה עלי' לעשות מעשי' כמ"ש בירושלמי לענין אכילת איסורי' דאפילו בשוגג כן הדבר והא אמרינן במ' מנחות דף ס"ד חולה שצריך לאכול גרוגרת א' וי' אנשים הביאו כולם פעורי' אפי' הבריא בראשונה דכל הזרוז משובח וה"נ ודאי הע"ה שאין בו ידיעת והרגשה כ"כ ודאי זריז יותר וצורבא מדרבנן מפחד חומר אסור' יותר. וכן יש ללמוד עוד התירה ממ"ש בירושלמי פ"ח דמ' תרומות הנ"ל הביא הטו"ז סי' קנ"ז בעובדא דריב"ל עפ"י הירושלמי דאם יחד' איש א' כשבע בן בכרי מותר ליתן להם וכר"י שם בירושלמי דאמר לי' אליהו זכור לטוב וכי משנת חסידים היא דכגון אדם גדול כמוה' הי' לו להיות בשוא"ת והי' נעשה ממילא ע"י אחרים והג"נ ודאי צורבא מדרבנן ויר"ש מופלא אם אפשר ע"י אחרים טוב להיות בשוא"ת אפי' להצלת עצמו דכמ"ש הי' העובדא הנ"ל בסכנ' כל העלילו' שהי' גם ריב"ל במקומ' הנ"ל ויש להסביר עפ"י מ"ש בת' אמרי א"ש הנ"ל דמצוה ג"כ איכא להעמיד במקום חשובי' בני תורה דאל"כ יעשו כרצונם ליקח גם בני תורה שפטורי' מד"ת מעבודה זו כמ"ש ביו"ד בה' ת"ח ובעובדא הנ"ל ודאי הי' תכלית דבר