לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא מז

והנה מזו ודאי אין ראי' דשאני שיהה מהטמנה כמ"ש בתוס' בכ"מ פי' ר"פ כירה ובמתניתין מוליאור הגרוף ובר"פ במה טומני' וברא"ש שם והכלל נותן דלא שייך הטמנה אלא הטמנה כמשמעה שנוגע הדבר סביב סביב הקדירה אבל בלא נגיעה אין זה רק שיהה וכמ"ש המחבר סי' רנ"ג סעי' והרמ"א הוסיף להתיר בשם ר"ת ר"פ במה טומני' והא חזינן דבשיהה ל"ג רק חדא גזירה ובהטמנה גפ"ג אטו גחלי' ורוחץ ושמא יחתה ועי' תוס' יו"ט ר"פ ב"ט ומ"מ כדברי מעכ"ת מפורש בתוס' והרשב"א פ' כירה הביאו ג"כ בר"ן דהא בתוס' דף ל"ט ד"ה מעשה דמים לתוך מים דמעורב לא שייך הטמנה ופי' יותר בהר"ן דכל מתערב זב"ז אין זה הטמנה ואם נאמר כדברי הת"ח ל"ל כולי האי תיפוק ליה דמנטמין המים עצמן בלא הפסק כלי וברשב"א בחידושי' אהא דמביא אדם קיתון של מים ומניח נגד המדורה לאחר אריכות דברי' הק' כתב מכלל הדברי' דמותר ליתן דבר שנתבשל כל צרכו כגון פנאדיש שנאפה מבעוד יום ע"ג קדירה שיתחמם דאין דרך בישול בכך אבל להטמין תחת הבגדים דנתוני' ע"ג מיחם ודאי אסור דהוה הטמנה ואסור אפי' בשול כ"צ והא פנאדיש הוה מאכל עצמ' בלא הפסק כלי ומ"מ אסור ועיי' בשו"ע סי' רנ"ג סעי' ה' וכן ממ"ש בסוף דברי' דמותר לכפות כלי על אוכלי' לשומר' מן העכברי' ומן עפרורי' מותר דאין בזה הטמנה וכש"כ אם אינ' נוגע באוכלי' אם כן להדי' מוכח דבל"ז הי' בי' משום הטמנה אם כי הוה אוכלי' לבד אם כן לכאורה הי' אסור להריק החמי' לתוך צלוחית הנ"ל ואפשר בעצה זו שירוק הטהע לכלי שני ומשם להצלוחית דאז ודאי הוה התיר' כמ"ש בסי' רנ"ז במג"א ס"ק י"ד דעכ"פ מגלי דעתי' דאקרורי מקרר לי' בשם הרמב"ם ור"ן דודאי אם הי' מטמין בבגדים וכרים וכסתות הי' חם יותר כאשר עיני ראו שהי' נותני' אורז (מ"ש רייז) חי לתוך כלי ראשון של מים ובשר וטומני' תחת כרים וכסתות ונתבשל היטב ע"י הטמנה בכרים וכסתות הנ"ל ועיי' ברמ"א סי' רנ"ג סעי' ב' שאוסר להטמין בכו"כ לאחר שהוציא' מן התנור וצלוחית הנ"ל ודאי אינו פועל כיו"ב וכן יש צלוחית' הנ"ל שאינ' שומרי חום רק ע"י הטמנה בכרים וכסתות יש תקנה שיהי' ראשו מגולה ובזה רפי' בידי כמובן ועיי' בחי"א כלל ב' ומ"ש כת"ה מענין ליטול מהטשאלעכט אוועל וליתן על התנור פשיטא כמו שכתוב בסוף דבריו כיון שאינו נוגע הקדירה בגחלי' ודופני' התנור שרי גם להמחבר בסי' רנ"ג ורנ"ז ולדברי הרמ"א אם למעלה מגולה ג"כ שרי ומ"ש מדברי מג"א שהביא בשם הרמב"ם מכיר' לטומני' ומטמוני' לכיר' אסור וקשי' לי' דבשלמא מכירה לטומני' שפיר אבל מטמוני' לכירה מה אסורי יש בזה ודעתו דהוה תחילת שהי' בשבת והנה דברי הרמב"ם אינו מפי עצמו, אך ה"ה דברי הירושלמי ס"פ במה טומני' וצריכו' לקבל דברי' באימה ויראה ופי' פני משה ראיתי בטעמי' דזה הבלו רב מזה אם כי לעיל מניה כתב בעצמו דמותר משירה לכירה גם אם הבלו רב מ"מ לא חלקו חכמים בין כירה לכירה משא"כ מטמוני' לכירה לא שייך לא פלוג דתרי גוונא הם ומסתמא ניחא לי' יותר הבל הכירה וחיישינן שמא יחתא או כטעמו של מעכ"ת. ואסיים בכל חותמי ברכות ותשועות ישראל כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן נ"ו לחג המצות יחוג בדצות ה"ה הבחור המופלא כמו''ה נתן צבי נ"י גלאטשטיין מדאראגמאן. ע"ד המנהג שבמקומו כי בשבתות וימים טובים אין קוראי' לקה"ת בחורים אפי' הם גדולים בשנים ועי"כ נדח' חיוב יאהרצייט שהוא מן החיובי כמ"ש במג"א באו"ח סי' רפ"ב וכן ביו"ד ברמ"א וע"כ קשה עלי' לומר כי מנהג הנ"ל ידחה החיוב מדינא דשו"ע והנה ידוע דעת מהרי"ק שורש ט' כי אין לבטל שום מנהג אפי' יש בו נדנוד איסור ורק אם נשתנה הזמן משנים ראשונים הובא במג"א סי' תר"צ ס"ק כ"ב ועיי' במהרמשי"ק או"ח סי' מ"ג שבזה מיישב הא שהביא מרן חת"ס כי רבותי' לפני התיבה הי' מתפללי' נוסח ספרד אם כי הקהל התפללו בנוסח אשכנז עיי"ש בטעמו והנה בפר"ח באו"ח ריש הלכות יו"ט באות א' הביא דברי מהרי"ק הנ"ל וחולק עליו בראיות חזקות מש"ס ופוסקים בסוף הביא דעת הרדב"ז והריטב"א כי כל מנהג שהוא נגד ההלכה מבטלי' אותו עפ"י גדול ההוראה וכן דעת מרן חת"ס או"ח סי' ס"ו עיי"ש אלא שמחלק שם דדברי מהרי"ק ג"כ אינ' נאמרים רק אם תחלת המנהג נתיסד נגד איזה דבר שיש בו נדנוד איסור אבל אם עי"כ נסתעיף מניה איזה מכשולי' או אסורי' ודבר שהוא כנגד הלכה גם מהרי"ק יודה שיש לבטלו דעד"ז לא מחלו החכמי' ההלכה ועתה בנידון זה יש לעיין האיך נתייסד המנהג אם סתמא או בפירש אפי' ביומא דחיובא של היאהרצייט דאם לא נתייסד ע"ד כן רק שנשתרבב עי"כ גם לדעת המהרי"ק יש לבטל המנהג לסברת החת"ס אם כי בלא"ה לענ"ד יסוד המנהג נגד ההלכה דהא צריכי' להדר שכל או"א יזכה לעלות לקה"ת ולמה יבצר מבני ישראל כשרים מצוה זו בפרט אם הם בני תורה ה"ה משפט הקדימה כמ"ש באו"ח ריש ה' קה"ת עיי' בסי' קל"ו מ"מ אין לחלק בזה דגם שם בעובדא שנשאל בחת"ס הי' כעין זה ועכ"ח צ"ל על מה שנתייסד המנהג קיים ועל מה שלא נתייסד יש לבטל ועוד מחלק בחת"ס דתלי' אם ע"י ביטול המנהג יהי' רבוי מחלוקת דאז אין לבטל בחוזק יד רק ע"י דבורים ומעשים שירא' שאין בזה המנהג ממש ויבטל מעצמו והכא בנדון במקומכם אין אתי יודע עד מה מה טיבו של אנשי הקהל והקהילה אם יש לחוש למחלוקת או לא ואם יש אנשים שדבריהם נשמע בדברי' הנכנסי' ללב וגם לא ידעתי לאיזה רב אשר שייך לדגלו אשר ישמעו לקול תורה והא אפי' לדעת הפר"ח שנשען על דברי הרדב"ז והריטב"א לבטל ולמחות בחוזק יד היינו ע"י מורה הורה מובהק ובזה"ז מי