לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא מו

נוצחות דגם בגמ' מצינו שהתנאים והאמוראים שינו המנהג ותקנו באופן אחר משום קלקולי' ותקלו' שלא הי' חששא זו בימים קדמונים ולפי שינוי הזמן יש לתקן תיקונים וה"נ לענין חפיפה לא הי' חששא קלקולי משום צנועות הנשים ובזמן מהרמ"פ נשתנה הענין וא"כ אפשר ה"נ שינוי הזמן בין שימוש נרות חלב ובין אור גאז כמ"ש כת"ה בטעמים בדרכי מכתבו ומ"מ לא יסמוך עלי כי קצר' ידי להכריע בהלכה זו ובל"ס הציע הדברי' לפני גדולי הדור וכאשר יאמרו כן יקום מ"ש בכבוי נרות של גאז לא שייך חומר' כבוי נרות דעלמא שיהי' צריכ' לגופ' כמ"ש במג"א סי' של"ד דהכא לא נשאר דבר לא שמן ולא פתילה רק אויר כידוע וסברה כזו ראיתי בת' פני מבין באאו"ח. והנני לסיים בכל חותמי ברכות וישועות ישראל במהרה כא"נ הטהורה ונפש ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער. סימן נ"ד בין כסה לעשור החתימה לטובה יגמור על ידידי ה"ה כבוד הרבני הגדול יראת ה' אוצרו כש"ת מהו' חיים ראטה נ"י ק"ק סערענטש יצ"ו אחדש"ה הנני במודע כי יק"מ כת"ה בא לידי ע"ד אשר הציע לפני במ"ש אשר בליל ש"ק המשרתת כיבת' הנרות ע"י ציווי בלא ידיעתו והי' משום ד"א ומעכ"ת פלפל בחכמה אם הי' די להתיר באותו לילה לפי מ"ש בפ"ת סי' קצ"ז בשם ת' החה"ש ושבו"י דאם אשה טבלה בליל ש"ק שהי' לה לטבול קודם לכן אסורה לבעלה עד מוש"ק דכלא יהנ' מאיסור שבת וא"כ בנ"ד כמ"כ והנה ממקום שבא דגם שם חולק בסד"ט והתיר להדי' כיון דיש מתירי' גם לכתחילה כמ"ש גם המג"א סי' שכ"ג בטבילת כלים חדשים עיי"ש וא"כ ה"נ כיון דהב"ע מתיר אמירה לגוי במקום מצוה אפילו במלאכה דאורייתא משא"כ בזה דכבוי גופא לדידן במלאכה שאיצ"ל דרבנן ניהי דמחמירי' בי' משום דאיכא גוונא דאסורה מה"ת כמ"ש מעכ"ת מדברי מג"א סי' ש"ב בשם הריב"ש וגם בריב"ש איכא עוד טעמי' להחמיר כמ"ש שם סק"ז ועוד יש סניף להתיר כמ"ש שם סק"ז בסי' ש"ז בטו"ז וגם לפי מ"ש בשו"ע סי' שכ"ה בנכרי שהביא מים מרה"י לרה"ר עבור בהמ' ישראל דא"א לא לשתות בלא"ה ובשביל אדם מותר דיכול לילך ולמטפס ולירד בבור לשתות וכ"כ בהבאת שכר מחנות בטעמי' דמותר להנות אם הביא גוי דיכול להנות אם הביא גוי דיכול בעצמו לילך לחנות וא"כ ה"נ בענין זה דאסור לשמ' הא אפשר עכ"פ ע"י כפיים כלי כמ"ש בסי' שט"ו ובסי' תקי"ד וכיון שכן אינ' נהני' ובלא"ה יש להקל בכבוי שמ"ש במג"א סי' קל"ד ס"ק כ"ז וכ"ח דשאני כבוי דאדעתי' דנפשי' קעביד ושאני הדלקת נר בסי' רע"ו דאסור דגופי' של ישראל כהנה מיד והנה צריכי' להבין דברי מג"א דהא בסי' שכ"ה אסרינן בכל מלאכה שעשה הגוי בשביל ישראל לא לבד הדלקת נר ובשם הראב"י כתב להקל בהוציא ע"י גוי משום דהישראל עצמו יכול להוציא ע"י מחיצת אנשי' אלא דשאר מלאכות מותר ע"י קצץ ולענין הדלקת נר לא מהני מה"ט כמ"ש במג"א סי' רע"ו א"כ בזה י"ל דשרי מ"ש בכבוי דאדעתי' דנפשי' קעביד והיה כקציצה ולענ"ד הי' נראה לחלק בין כבוי לשאר מלאכות דשאר מלאכות כגון שאיבת מים ותכישת עשבי' נהנה עכ"פ מזה הדבר שעושה בו מלאכה במעשה ששותה המים ואכילת' בהמ' בעשבי' אבל בכבוי אינ' הנאת' רק בגרמ' ועי' בטו"ז סי' ש"ז ס"ק ב' מ"ש על דברי המחבר דמותר לומר לנכרי אחר השבת למה לא עשית דבר הנ"ל אם כי שיבוא עי"כ דבשבת הבא יעשה מלאכה הנ"ל והקשה הוא ז"ל מדברי הרמ"א סוף הסימן שאיסר ע"י רמיזה כגון לומר לקנח חוטמ' שהוא רמז למחוט הנרות ומ"ש זה מזה ובמג"א שם בסוף הסי' הסכים ג"כ לדברי המחמירי' דהא בסי' שכ"ה אסור אפי' אם הנכרי עשה מעצמו בשביל ישראל עיי"ש בסי' תוס"ש וביד אפרים בתחלה הסימן וא"כ קשה כנ"ל מ"ש דכבוי מותרת וכי בשאר מלאכות לא שייך לומר אדעתי' דנפשי קעביד ולהנ"ל ניחא דבכבוי אינו נהנה מהמלאכה רק בגרמ' משא"כ בשאר מלאכות וכש"כ בנ"ד דודאי אינו רק הגרמא בעלמא ועיי' במג"א סי' שכ"ה ס"ק ל' והנה בעתי' הללו לענין היתר תשה"מ בליל טבילה עיי' בסי' סקע"ה דהמחבר מתיר אפילו בעת רעבון והמג"א שם פקפק אהיתר זה ועיי' בחת"ס ח' יו"ד ועי' ברמ"א סי' ר"מ לאסור אפי' בשאר צרות דעוה"ר בעתים הללו תקפו צרות ישראל ומהר יקדמ' לרחמי שמים ועיי' בס' אשל אברהם מהגה"ק מבטשאטיש זצ"ל ועיי' בפ"ת אה"ע סי' כ"ה בשם בית מאיר עיי"ש. וראיתי מ"ש בדברי מחה"ש סי' ר"ב לאכול הפירות חדשים מיד לאחר הקידוש דקיימ"ל סי' רכ"ה דאי"מ רק בשעת אכילה לא בזמן הראי' ואם יפסוק בנטיל' וברכה אינ' בשעת אכיל' ומעכ"ת פקפק ממ"ש בסי' רע"ג דסעודת שבת צריך להיות לאלתר שיהי' קידוש במקום סעודת ועי"ש במג"א דהדלקת נרות לא הוה הפסק כש"כ אכילת פירות והא שם במחבר דאכילת פירות לא חשוב מקום סעודה ומשמע דהפסק ודאי אינו ועיי"ש במג"א ועיי' בת' כת"ס סי' כ"ה דמשמע מדבריו שאם מוכן לפניו לאכול מברכי' שהחיינו גם על הראי' ושפיר מברכים עיי"ש. ידידו דוש"ת ה"ק מרדכי ליב ווינקלער סימן נ"ה לכבוד הרב הגאוה"ג מהו' וואלף טירנויער נ"י ק"ק שימלאוי יע"א אחדש"ה עתה באתי ע"ד בצלוחית שומרי חמימות מ"ש ווארמפלאסען אם מותר להריק הטהע לעת בוקר לתוך צלוחית הנ"ל שמסמר מחמימות אם יש בו משום הטמנה דבשבת אפי' אינו מוסיף הבל אסור כדאמר רבא מ' שבת דף כ"ד ודעת כת"ה דאסור מה"ט ות"ח א' השיב דלא מצינו הטמנה רק בכלי ולא המאכל עצמו ומעכ"ת השיב מהא דתנן פ"א מ' שבת אי"צ בצל וכו' שמא יחת'