לבושי מרדכי על אורח חיים מהדורא תנינא מא

אבל חמץ אסה"נ והאיך נימא משום דש"פ במקום ההיא עד שיעבור באיסור בל יראה ויעבור על מצות ביעור ואי' דב"י ועד שיבוא שמה גם במקום ההוא יאסר בהנאה ויצטרך ביעור ועיין בחת"ס או"ח דעיקר טעמי' דחמץ אינ' ברשותו של אדם משום דצריך ביעור ע"כ לענ"ד ראיות הנ"ל ליתנהו דס"ס אינו שלו ואינו ברשותו מה"ט. ראיתי דעתו דאין הבהמה נגררת אחרי' שביתת בעלים מסברא וגמרא מסברא דהא בל"ז אין שביתות שנה שוים שבת זו ארוכי' ביום וקצרה בלילה ושבת אחרת להיפך ועכ"ח לא קפדה תורת רק על יום ולילה הה"ד בזמן המקומות הנה כבר הצעתי לפניו כי כן דעת מו"ק ושו"ת אבן יקרה אבל דנימא כמ"כ בבהמה שלו שאינה אסורה מגופה רק מצד בעלי' אפשר לומר דנגררי' אחרי' ומ"ש במס' ביצה דתחום בהמת' נגררי' אחרי הרועה כבר השיב בעצמו במילי' דרבנן כן תקנו ושוב מביא ראי' בחו"ב מכ"מ והוא במ' בב"מ ד' כ"ח גבי מציאת בהמה שחייב להחזיר דכל שהוא עושה ואוכל קיימ"ל דמטפל בי' י"ב חודש ואם שכר מלאכתו יתר על ההוצאת היתר לבעלי' וא"כ מה פיסקי' דתעשה מלאכה כבמקום המוצא דלמא בעלי' בהמה ממקום רחוק ששם כבר שבת וכן להיפך והנה לכאורה הוא תשו' נוצחת אלא דלע"ד יש להשיב עליה דהא ידוע כי שנוי' הזמני' לפי המעלות של שטוח עגול הארץ בפדור' וראיתי בס' מחולת מחניים דכל מעלה מתחשב עד ט"ו פרסאות ומשתנה הזמן עד שלש או ארבע מינוטען וידוע כי התוספ' שבת עם ביה"ש מגיע החשבון יותר ויותר ע"כ אין נ"מ בהשנוי לענין עיקר השבת ועכ"ח צ"ל דחשש דלמא הוא במרחק רב כ"כ שהן חלוק רב לענין עיקר השבת וא"כ תליא ברוב וקרוב אי הולכין אחר הרוב וידוע דקיימ"ל כר"ח בב"ב פ"ב דהולכין אה"ר אבל ידוע שיטת הרמב"ן הביא' בנמ"י שם גבי נמצא ענבים בכרם של ארצה אסורים ולא דיינינ' אחר רובא דעלמא דאין זה כמו רוב וקרוב דהכא בגופא של כרם נמצא בתוכ' ואמרינן כאן נמצא וכאן הי' וכן פסקינן בשו"ע וא"כ ה"נ בנדון כיון דנמצא האבידה באופק של מעלה זו עד שאין נ"מ לענין עיקר השבת לא חיישינן על מרחק רב אם כי הוה רובא דעלמא דכאן נמצאו וכאן הי' וידוע דעל כל שטח שאנו דייני' עליו מזה שייך כל כאן נמצא וכאן הי' ומ"ש משולח קרבנו ממדה"י בזה י"ל בפשיטות דמכירי' הזמן שנשתנה מהכא להתם ומ"ש ממ' קידושין כ"ז בנמצא בהמות ממגדול עדר יקרבו עולות עד"ז שוב י"ל כתירוץ א' בהך דבב"מ כיון שלא נודע מקומו נימא כמ"כ כ"נ וכ"ה ולא מרחק רב שישתנה עד יום א' שלם ובעיקר הדברים מה שהאריך מעכ"ת בכהן השוחט קרבנו של חבירו היה כעושה מלאכה בשבילו לענ"ד תליא אי שליח דידן או שליח דרחמנא ועיין בנדרים ד' ל"ו בכהנים שפגלו והא מסקינן במ' קידושין ובמ' יומא ד' י"ט כהני' שלוח' דרחמנא ועיין שם בתוס' דגם אי אמרינן דהוה שלוחא דידן ג"כ מ"מ כיון דשליח דרחמנא הם לא מצי לעכב ביד כהני משמר שלא להקריב קרבנו ועכ"ח מקריבי' קרבנותי' וא"כ לא שייך לענין מלאכת שבת לא יעשה ע"י אחרים ודוק. לענין הלכה לענ"ד ג"כ דהבהמה אין נגרר למקום הבעלים רק במקומ' ושעת' וטעמי' הוא גופא דברי המדרש הנ"ל לא זזה שכינה וכו' אלמא דבשבת במקומ' מילתא ובמ' שבת ד' קי"ט אמרינן בכמה אמוראי' שהכינ' עצמו לקראת שבת ואמרו בואי כלה בואי כלה לקראת שבת מלכתא א"כ חזינן שיש דברי' בגו לענין ש"ק דברים ברומ' ש"ע אם כי אין למדין מדברי אגדה היינו היכא שהוא סותר איזה סברא או הלכה אבל היכא מסברא איכא דכאן הוא שבת קודש שקנה מקומו ובפרט בדברים הנשגבי' משכל אינשי צריך להטות אזנינו להקשיב הדברים כהויתן דכאן בא שבת בגבולינו וצריך לשמרו כמו שבמקום גורם ושכינה שרוי במקום זה משום קדושת השבת ונשמה יתירה שניתנה בשבת כמ"כ במקום זה תליא ועוד הא דרשינן במכילתא למען ינוח שורך יכול אין מניחי' לתלוש ת"ל למען ינוח ואיזה מנוחה וע"כ קיימ"ל מעמיד אדם בהמתו על עשבים עיין במ' שבת ד' קכ"ב וש"ע או"ח סי' שכ"ד וסי' שכ"ה א"כ קפדה רחמנא על גוף של בהמה כמו עונג של אדם ועונג של בהמה דוחה שביתת בהמה אפי' במלאכה גמורה ופשיטא דבדבר שהוא על גופא של בהמה לא שייך גרירא למקום בעלי' וכי אם כאן חול גמור מקום הבעלים שבת מחייבי' לעשות נייח' לבהמה או להיפך אם כאן שבת ומקום הבעלים חול וכי נימא דאין כאן מצות נייח' לנפשה דבשלמה לענין שביתת מלאכה הי' מקום לומר כיון דשלו בקנין גוף כספו של בעלים ועיקר שבית' שלו לעשות לצורך בעליו עיין בסי' רמ"ו ובת' חת"ס סי' ס"ז להגאון מרא"ז ז"ל אבל האכיל' והעונג פשיטא דשייך יותר לגופא של בהמה וכיון דבהמה במקום זה דנין כפי המקום ששם השבת גם לענין שבית' בהמה ממש, ועוד כדמות ראי' משביתת עבדו דכתיב בחד קרא והא העבד מחייב בכל המצות כעושה מצד עצמה ג"כ צריך לשבות וזה פשיטא דאין דנין רק לפי המקום מעתה אם הבעלי' במקום שמתחיל השבת קודם להמקום של עבד והא לבד מזה הוא שובת מטעם מצות של הבעלים כמו שביתת בהמה א"כ חמור העבד מבעלי' ויאריך לפני ש"ק בכפלי' נגד הבעלי' וזה ודאי דבר שאין מסתבר ואפשר שזה פירוש הדברים למען ינוח עבדך כמוך כלומר שאין צריך לשמור יותר וכהנ"ל שם בקונטרס וילקט יוסף הביא הגאב"ד נקרי"ה ראי' מקר' זה לסברת' דנמשך רק אחר הבעלי' דהיינו כמוך ואין לשון כמוך משמע כן כמובן שאינ' מדוקדק ולפירושנו מדוקדק יותר ואדרבה ל"ל כפירו' הרב נ"י דא"כ הי' העבד ממועט משביתת מצות עצמ' וחלילה לומר כן דהא חייב בכל המצות כאשה וחייב בעונשי' ככתוב בתוה"ק כנלענ"ד מ"מ אין דעת' מכרעת לעשות מעשה ויציע' הדברי לפני גדולי הדור אם יסכים לדברינו הנני כמשיבי'.